בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

בניין חורבות ירושלים

חובה להזכיר את אשמת המדינאים וראשי הצבא במצב הקשה; מכתב כואב על בעיית הרווקות ועל הצורך לעסוק בשידוכים; חריות של החברים ושל הקהילות למצוא זיווגים לרווקים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

ב' אב תשס"ו
5 דק' קריאה
ענייני השעה

בימים אלו, שכולנו דואגים ומתפללים לשלום אחינו האזרחים והחיילים, חובה להזכיר כי יש אשמים במצב האיום הזה בו ארגון מחבלים קטן חוטף חיילים, יורה אלפי טילים על מרכזי האוכלוסייה, משתק את כל צפון המדינה ומטמין מלכודות מוות לחיילינו. האשמים הם המדינאים שהעדיפו למשכן את העתיד למען ההווה, וקציני הצבא ששתקו ולא התריעו. אלה שהיו אכזרים כלפי מתיישבי גוש קטיף וצפון השומרון נהגו ברפיסות מול אויבים אכזרים, ואת התוצאות כולנו רואים. אי אפשר שלא לחשוב כי היו פחות פאשלות לצבא אילו במשך השנתיים האחרונות היו ראשי הצבא משקיעים את עיקר מרצם בהכנות למלחמה באויבינו, ולא בגירוש והחרבת יישובי גוש קטיף והמאחזים.עתה חיילינו היקרים צריכים לתקן במסירות נפש ממש את כל אשר עוותו. חובה לדבר על כך עכשיו, מפני שאם לא נדבר - שום לקח לא יילמד. אותם האנשים שהובילו למצב האיום הזה יחגגו כגיבורים, ועוד ירצו אחר-כך לעקור עוד יישובים, כדי לסכן יותר גם את יושבי גוש דן והשפלה.למרבה הצער, נציגי האופוזיציה הלאומית, במקום לבקר ולהתריע, מרבים לשבח ולהתמוגג ממנהיגותם כביכול של ראש הממשלה ושר הביטחון.עדיין אנו רחוקים מאוד מסיום המערכה. את הכבוד צריך לתת לחיילים, שלא מפני האמון שיש להם במדינאים ובפיקוד הבכיר מחרפים את נפשם בקרב, אלא למרות כישלונם של המנהיגים הם מוכנים להילחם למען ישראל. רק אם המנהיגות תפיק את הלקחים הנדרשים, אשמים יודו באשמתם ויסיקו מסקנות אישיות, ויתחיל תהליך אמיתי של תיקון המדיניות, אפשר יהיה לשבח אותם. לפני כן - אסור. שבחים אלו עלולים לחזקם בכסילם ואת המחיר כולנו נשלם.

מכתב אודות רווקות ושידוכים

לכבוד הרב אליעזר מלמד שלום!
אני עוקבת אחרי מאמריו של הרב המתפרסמים ב'בשבע' והייתי מעוניינת להגיב.
הרב כתב על עניין גיל הנישואין והצורך בהקדמתו כי בגיל מבוגר קשה יותר למצוא ולהחליט, על הגורמים להתאחרות גיל הנישואין (שרות לאומי, לימודים), ועל צמצום הצאצאים ככול שמתאחר הגיל.אני חושבת שישנה נקודה נוספת ומרכזית שכבוד הרב לא הזכיר בנוסף לדברים הנ"ל. אני (כבת 22) ורבות מחברותי (שאף גדולות ממני) היינו רוצות ואף שמחות להתחתן כבר בגיל 18, ואנו עדיין עושות מאמצים על מנת למצוא את זיווגנו. אך בציבור שלנו העניין קשה שבעתיים, מכיוון שאנו כל הזמן נתונות לחסדי קרובינו וחברותינו, שאולי יעלה על דעתם להכיר לנו מישהו. אני אישית מכירה בנות רבות, מוצלחות וטובות, שכבר הגיעו לגיל שלושים ועדיין הן רווקות, לא בגלל שהן דחו את גיל הנישואים אלא מכיוון שפשוט אנשים לא חשבו להכיר להן. לכן כשאני יושבת וקוראת את מאמרך על מספר הבחורים המצטמצם עם חלוף השנים, ועל גידול האוכלוסייה המתמעט עם התאחרות גיל הנישואין, תחושת חוסר אונים עוטפת אותי ודמעות זולגות מעיני. במיוחד גובר הכאב כשאני חושבת על הבחורות הנהדרות שמתפספסות כתוצאה מכך שאין להן חוג חברים נרחב, למרות שרצונן להתחתן גדול.
אולי כדאי להאיר את עיני הציבור הדתי-לאומי על עניין המעורבות ההדדית בנושא השידוכים. הציבור שלנו הוא אולי היחיד שאין לו גוף מרכזי שמטפל בעניין, ולכן רבים וטובים הם הנופלים בשוליים בזעקה חרישית. בייאושם הם פונים לאתרי אינטרנט שונים להיכרויות ובכך נכנסים לסיכונים רבים (אני מכירה סיפורים רבים על פגישות מהאינטרנט שהובילו לעוגמת נפש רבה), או לשדכנים שאיש לא שמע עליהם, או לרבנים מקובלים שונים ומשונים שיתנו להם רמז מתי יזכו...
לעניות דעתי, פתרון לכך יהיה בהתעוררות כללית של הציבור ולקיחת אחריות על העניין. שכל אחד יקדיש מספר דקות ביום, יצא מפרטיותו ויפשפש בקרוביו ומכריו, כי בסופו של דבר - כולנו שדכנים.
אשמח אם הרב יעלה נקודה זו בדבריו, ובכך תעלה מודעות הציבור, ונזכה להיות יותר כלליים שותפים לבניית בתים בישראל, ובכך יבוא פתרון לבעיות שהרב העלה.
בתודה, וחזק וברוך לכבוד הרב.

תוספת קצרה

בעזרת ה' עוד ארחיב בנושא חשוב זה בשבועות הקרובים. בינתיים אוסיף רק הערה קצרה, כי "גוף מרכזי" כמעט ולא יועיל לשידוכים, מפני שכדי להצליח בשידוך צריך להכיר באופן אישי את החתן והכלה, ורצוי אף את משפחתם. ההתאמה החיצונית שנראית מתוך תשובות לשאלון אינה משקפת את מלוא האישיות, ועל כן הסיכוי להצליח לשדך בדרך זו נמוך ביותר. על כן האחריות לשידוכים היא על חברים ומכרים, כפי שצוין ברגש רב במכתב. בנוסף לכך, נכון שכל קהילה תעודד אדם אחד או שניים לעסוק באופן קבוע בשידוכים. שמעתי על מספר קהילות שעשו כך וזכו לברכה גדולה. ביישוב אחד הצליחו במשך שנה לשדך כתשעים אחוז מהרווקים שרצו להתחתן.

מותר להיפגש לצורך נישואין בתשעת הימים

וכיוון שעסקנו במצוות בניית המשפחה, אזכיר שאלה אקטואלית שהרווקים מרבים לשאול בימים אלו: האם מותר להיפגש לשם נישואין בתשעת הימים? והתשובה: בתשעה באב עצמו שנוהגים כאבלים - אסור, אולם בשאר הימים מותר, ואף מצווה, כמו בשאר ימות השנה.ויש להוסיף כי התקשרות בני הזוג לשם נישואין יש בה משום תיקון חורבן בית המקדש, שכן אמרו חכמים (ברכות ו, ב): "כל המשמח חתן וכלה כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, שנאמר (ירמיה לג, י-יא): "כה אמר ה': עוד ישמע במקום הזה, אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה, קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה... כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'". ואם כך אמרו על המשמח חתן וכלה, על אחת כמה וכמה שעצם הנישואין הם נדבך בבניין ירושלים והמקדש.

נישואין אסורים

אמנם לגבי נישואין עצמם, נהגו ברוב קהילות ישראל שלא לישא אישה בשלושת השבועות. ויש מהספרדים שנמנעים מכך רק בתשעת הימים. ואמנם מעיקר הדין איסור נשיאת אישה בימי האבלות על החורבן חל רק על נישואי רשות, היינו על מי שכבר יש לו בן ובת וקיים בהם מצוות פרייה ורבייה, אבל מי שעדיין לא קיים את המצווה, היה רשאי לישא אישה אפילו בתשעת הימים. אולם מכיוון שימים אלו הם ימי פורענות, נהגו שלא לערוך בהם שום נישואין, מפני שראוי שהנישואין ייערכו בסימן טוב ובמזל טוב, ובימים אלו אין סימן טוב ומזל טוב.

מסיבת אירוסין

מסיבת אירוסין ביתית וצנועה, שהיא מסיבה על הסכמת בני הזוג להינשא, כיוון שיש בה צד של מצווה מותר לקיימה עד ראש חודש אב. אבל מסיבת אירוסין גדולה אסור לעשות בשלושת השבועות. ובתשעת הימים, שצריך למעט בהם בשמחה, אסור לקיים אפילו מסיבת אירוסין ביתית וצנועה, אבל מותר להורי החתן והכלה להיפגש ולקבוע את תנאי החתונה, ומגישים לפניהם כיבוד קל. ואף שגם בזה יש שמחה - כיוון שעל ידי פגישה זו הקשר בין בני הזוג יהפוך לעובדה מוגמרת, ויש בכך קירוב למצוות החתונה, מותר לקיימה אף בתשעת הימים (מ"ב תקנא, טז).

אין שואלים בשלום בתשעה באב

כשם שאבלים אסורים בשאלת שלום (שו"ע יו"ד שפה) כך אין שאלת שלום בתשעה באב (שו"ע או"ח תקנד, כ). כמו שאבל שנפטר לו אחד מקרוביו אינו שרוי בשלום, כך ביום תשעה באב איננו שרויים בשלום, אלא באבל על חורבן בית מקדשנו.כאשר אדם שאינו מכיר את ההלכה שואל בשלום בתשעה באב, עונים לו בשפה רפה ובכובד ראש, כאדם שטרוד במחשבות של אבלות וצער. ושני טעמים לכך, האחד, כדי שלא לפגוע בו, והשני, שיש אומרים שכל האיסור לשאול בשלום הוא רק בין תלמידי חכמים (ב"ח בדברי הרמב"ם), וממילא לעמי הארץ מותר לענות בשפה רפה.ואם השואל בשלום הוא אדם החפץ ללמוד תורה ואין חשש שיפגע, מבארים לו שאין שואלים שלום בתשעה באב, שכן לדעת רוב הפוסקים גם עמי הארץ צריכים ללמוד את הדין ולהימנע מלשאול שלום בתשעה באב, ורק כדי שלא לפגוע בו, אין מעירים לו.

האם מותר לומר בוקר טוב

לדעת רוב הפוסקים גם אמירת "בוקר טוב" או "ערב טוב" אסורה (מ"ב תקנד, מא; כה"ח צ). ויש אומרים שרק אמירת "שלום" אסורה, אבל מותר לומר "בוקר טוב" וכיוצא בזה (לקט יושר). וכבר למדנו שבשעת הצורך כדי לא לפגוע באדם מותר לענות שלום, וכיוון שיש סוברים שאין איסור לומר "בוקר טוב" או "ערב טוב", עדיף להשתמש בלשונות אלו ולא לומר "שלום".

ברכת מזל טוב

הפוגש את חברו שהתחתן או שנולד לו ילד, רשאי לברכו ב'מזל טוב', שכן ברכה אינה אסורה כשאלת שלום (פס"ת תקנד, יט), ואף לחיצת יד אינה בכלל איסור שאלת שלום (הר צבי יו"ד רצ).
נתינת מתנות וצדקה כשם שאין שואלים בשלום כך אין שולחים מתנות בתשעה באב (מ"ב תקנד, מא). אבל צדקה אינה נחשבת כמתנה, ולכן מותר ואף מצווה לשלוח מאכלים לנזקקים כדי שיהיה להם מה לאכול בסיום הצום (ע' כה"ח תקנד, צא).





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il