שמחה של מצווה
מצוה לשמוח בפורים, כפי שכתוב במגילת אסתר "לעשות אותם ימי משתה ושמחה" 1 , ורבא אמר "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" 2 . השאלה שיש לשאול היא, כיצד צריכה להיות שמחה זו?
אנו יודעים שהיחס לשמחה הוא יחס מורכב. בגמרא 3 כתוב שחכמים רצו לגנוז את ספר קהלת, כי דבריו סותרים זה את זה. במקום אחד אומר קהלת "ושבחתי אני את השמחה", ומכאן שהשמחה היא דבר טוב, ובפעם אחרת אומר קהלת "ולשמחה מה זו עושה". חכמים מיישבים את הסתירה הזו, ואומרים שעל שמחה של מצוה אמר קהלת "ושבחתי אני את השמחה", ושמחה שאינה של המצוה היא מיותרת, ואפילו מזיקה. שמחה של מצוה הינה משובחת, היא יכולה להביא להתעלות גדולה, לדבקות גדולה ואף לנבואה, וכפי שנאמר "ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה' ".

השתיה בפורים
שמחת פורים היא שמחה של מצוה - לשמוח בניסים ובנפלאות שהקב"ה עשה לנו בימי מרדכי ואסתר, ועל כן היא שמחה חיובית, ועניינה לרומם ולקרב את האדם לריבונו של עולם, כך שהאדם ידבק בקב"ה ויודה לו מתוך שמחה. עד כמה צריך לשמוח? כפי שראינו, רבא אמר "חייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". בהמשך מספרת הגמרא שכתוצאה מהשתכרות מסויימת כמעט וקרה אסון, ועל כן אומרים בעל המאור ורבנו אפרים 4 שאין הלכה כרבא, בגלל התוצאות החמורות שיכולות להיות מהתבשמות יתר. גם להלכה נחלקו בדבר: השולחן ערוך 5 פסק את דברי רבא להלכה, והרמ"א הוסיף שיש אומרים שאדם לא צריך להתבשם לגמרי, אלא רק לשתות יותר מלימודו,ויישן ומתוך שישן אינו יודע מה בין ארור המן לברוך מרדכי.

יש שואלים (137)

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

add_alert

34 - לדמותה של מדינת ישראל

35 - השמחה בפורים ומצוות השתיה

36 - בתי משפט

טען עוד

אדם ניכר בכוסו
השכרות מהווה למעשה מבחן מהי מדרגת האדם, כפי שאמרו חכמים שהאדם ניכר בכוסו 6 . האדם מתגלה אז בפנימיותו: יש אנשים שהשכרות מגלה את הטוב שבהם, את שמחת החיים, אהבת הבריות, הדבקות והקשר עם החברים, ולפעמים יש אנשים שכאשר הם משתכרים מתגלה כמה הם אלימים ואנוכיים, וכמה הם מלאים נטיות שליליות שאפשר רק להתבייש בהם. לכן כל אדם צריך להכיר את עצמו, ולדעת להיזהר לשתות בשיעור הנכון.

המצווה לשתות היא ביום
צריך לשתות על פי הדרכת חכמים. ראשית יש לדעת שבלילה אין מצוה לשתות, וכשאין מצוה לשתות - אין גם סיעתא דשמיא. לא רק שמי שמשתכר בליל פורים אינו מקיים בכך מצוה, אלא הוא גם מסתכן בכך שהוא עלול להפסיד את התפילה במנין, את קריאת המגילה, ואף את שאר מצוות היום. נמצא שלא רק שלא הועיל לו הדבר, אלא אף גרע. בסעודת היום יש מצוה לשתות למעלה מלימודו, ואז אם אדם שותה לשם שמים יש לו סיעתא דשמיא, הוא שמח בקב"ה, שמח בניסים, מודה לקב"ה על הטובה, לבבו נפתח, הוא מתחבר יותר עם חברים. כל אדם צריך לדעת לשמור על השיעור הנכון, ולא לעבור את המידה הנכונה.

המבחן לשתיה בפורים - מה קורה אחר כך
המבחן שדרכו אפשר לדעת האם השתיה בפורים היתה על פי ההלכה, נכונה וחיובית, הוא לראות מה קורה אחרי פורים. מי שפורים גרם לו להתרוממות, והתרוממות של יום הפורים נמשכת גם אחרי הפורים, יש לו מרץ חדש ללמוד, אהבת חברים חדשה ודיבוק חברים חדש מתוך שמחת הפורים שנעשתה יחד איתם, הרי זה מלמד שהוא שמח בפורים בצורה הנכונה. אולם, מי שלאחר פורים הוא מרגיש עייפות, פורים סחט את כל כוחותיו והוא צריך כמה ימים של מנוחה,וקשה לו לחזור לעבודת ה' ולשקידת התורה וללימודים - הרי זה סימן שהוא לא שמח בפורים את השמחה הנכונה, כי שמחה גדולה ואמיתית חייבת להימשך גם לימים שבאים אחר כך.

יהי רצון שנשמח בימי אדר הבאים עלינו לטובה, כהדרכת חכמים "משנכנס אדר מרבים בשמחה", ושמחת הפורים תהיה שמחה של מצוה, שתביא להתרוממות, התדבקות ועליה.

---