בהרבה מוסדות חינוך רגילים לעשות תכניות היתוליות במסיבת פורים בהם מתלוצצים קצת על המורים והרבנים, מהתלים בהם ועליהם. האם דבר זה מותר על-פי ההלכה? כמובן אין בבדיחות אלו כוונה להעליב אלא רק לעשות שמח. המורים והרבנים מסכימים לכך ומוחלים על כבודם. האם מותר להתבדח על המורים בפורים או אסור?

תשובה:
אמנם נכון הוא שההלכה אומרת שרב שמחל על כבודו - כבודו מחול. לפי זה לכאורה אם המורים מוחלים על כבודם, כבודם מחול, ולא חייבים לכבדם. אבל מכאן ועד התלוצצות, עקיצות על חשבונם, המרחק גדול.

הכבוד שאנו נותנים למורה, לרב, הוא מפני התורה שהוא למד. לא רק אותו אנו מכבדים, אלא זהו כבוד התורה בעצמה. ואם אמנם רב שמחל על כבודו - כבודו מחול, ואם אז לא יכבדו אותו, לא יעברו על איסור, אבל מבחינתנו, למה שאנו נמעט בכבודו? הרי רוצים אנו בכבודה של תורה ובכבודם של תלמידי-חכמים. וכל שכן שאין מקום לפגיעה בכבודם, אפילו בדרך של היתול בלבד, כי זה אסור לעשות, אפילו למי שמחל על כבודו.

אמנם אמרו חכמים שחייב אדם להתבסם בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ומכאן המקור לשמחה המיוחדת בפורים, שמחה יתרה, שמחה משוחררת, מתחפשים ומתבדחים. אבל המגמה של השמחה בפורים היא דוקא לאחד ולקשר בין איש לרעהו, בין תלמידים לרבותיהם, ולכן הייתי ממליץ להשתמש בשמחה היתרה של פורים, בשמחה המיוחדת שיש בה התפרקות ממעצורים הקיימים בכל השנה ולשחרר, לא את התכונות האפלות הקנטרניות שכבושות בצדק, אלא לשחרר את הכוחות הפנימיים החיובים ולתת להם להתגלות; לתת לכוחות האהבה והחיבה החבויים בלב לצאת ולהתגלות; לגלות את אהבת הרעים הכמוסה בלב; להרבות בכבודם של תלמידי-חכמים ובכבודם של הורים ומורים.

בפורים אפשר לסלק כל מיני מתחים מלאכותיים שנוצרו בין חברים ובין תלמידים לרבותיהם. השמחה של פורים, ההתפרקות ממעצורים שבאה מתוך השמחה כשהיא נכונה, יכולה לפתוח פתח ליחסים חדשים טובים יותר. וזו אכן המטרה של השמחה.

אם יש ביקורת על מורים ומחפשים דרך לומר זאת, לא זו הדרך לנצל את אווירת הפורים. יש לעשות זאת בכבוד ובזהירות ובצנעה בדרך של שאילתא לבירור ובימים אחרים, באווירה רצינית. ימי הפורים אינם הזמן לחיסול חשבונות ולהחזרת חובות כביכול. אין ימי פורים הזמן להחזיר את החשבונות, ולא למחול על חובות ולפתוח דף חדש יותר טוב. בטוחני שאלו שיאמצו את הדרך הזו לא יצטערו.