מצווה לפרוק מבהמת חברו הרובצת תחת משאה

מצות עשה לפרוק מבהמת חברו הרובצת תחת משאה, שנאמר: "כי תראה חמור שׂנאך רֹבץ תחת משאו... עזוב תעזוב עמו" (שמות כ"ג ה').

מצוה לספר
מידי יום חמישי נהגו חמשת הבחורים, מבחירי תלמידי ישיבת סלבודקה, להתבודד בבית הכנסת שבקצה העיירה. הם חיפשו מקום שקט ללמוד בו בהתמדה כל הלילה, ובית הכנסת הזה ענה על הצורך.

שבוע אחד ישבו החמישה ולמדו, כשמלבדם ישן שם בפינה ליד התנור יצחק, שהיה שיכור באופן קבוע, ומוכר בעיירה בשם 'יצחק השיכור'. כעבור שעה ארוכה של לימוד, נפתחה הדלת, ואל בית הכנסת נכנס עגלון רועד מקור ורטוב מכף רגל ועד ראש. הוא פנה לבחורים וביקש בתחנונים שייצאו לעזור לו, שכן סוסו שקע בשלג העמוק ואם לא יצילו אותו בהקדם, הסוס יקפא למות. הבחורים התחילו לדון בינם לבין עצמם האם מוטלת עליהם החובה לצאת ולעזור ליהודי האומלל, שהרי כעת הם לומדים והדבר כרוך בביטול תורה, וכן ישנו חשש שכתוצאה מהקור הנורא השורר בחוץ עלולים הם לחלות. לאחר שהעלו עוד טיעונים נוספים בעד ונגד, הכריעו שלא לצאת לעזור. העגלון נאנח ויצא לבדו לנסות שוב לחלץ את סוסו. בתוך בית הכנסת נשמע לפתע קולו של 'יצחק השיכור': "בחרתם שלא ללכת לעשות חסד?! אז דעו לכם שבסופכם לא תזכו ללכת על רגלכם". הבחורים התייחסו בזלזול לדבריו של יצחק והמשיכו בלימודם. אולם לאחר שעה קלה נקפם ליבם והחליטו לצאת לחפש את העגלון ולסייע בידו. כשהגיעו למקום ראו את העגלון יושב ליד נבלת הסוס ובוכה.

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

23 - מצווה לספור שבע שבתות תמימות

24 - מצווה לפרוק מבהמת חברו הרובצת תחת משאה

25 - מצוות עשה לטעון עם חברו

טען עוד

אחד הבחורים, ר' חייקל מילצקי זצ"ל, סיפר כי כעבור מספר ימים קרא לו 'יצחק השיכור' וביקש ממנו לבוא בערב לביתו היות והוא עומד למות באותו לילה. ר' חייקל התייחס בביטול לדבריו של יצחק מפני שהיה בטוח כי הוא אומר זאת מתוך שכרותו. אולם יצחק חזר שוב על הדברים עד שר' חייקל הבין כי יצחק כעת אינו שיכור כלל, והבטיח לו שיבוא. בשעה היעודה הגיע ר' חייקל לביתו העלוב של יצחק, שקיבל אותו במאור פנים. יצחק נשכב על מיטתו וביקש כי ר' חייקל ידאג שיקברוהו בחלקת הרבנים של העיירה. ר' חייקל ניסה להסביר לו שזה לא ילך כי קוברים שם רק רבנים. יצחק הצביע על ארגז ישן ואמר כי שם מונחים כתבי היד שלו, ואם הרב יראה את תוכנם ידאג כבר למלא את בקשותיו. ר' חייקל הבטיח ליצחק שיקח את הארגז לרב, ואז אמר יצחק 'שמע ישראל' ונפטר. ר' חייקל לקח את הכתבים לרב שיעיין בהם. לאחר שעה קלה קם בבהלה ממקומו כשהבין כי 'יצחק השיכור' היה מל"ו צדיקים שבדור, ואכן ציוה לקברו בחלק הרבנים כפי שביקש.

"אמנם אינני יודע מה עלה בגורלם של ארבעת חברי", סיפר בזקנותו ר' חייקל לילדיו ונכדיו, "אולם כעת שאתם כבר יודעים מי היה 'יצחק השיכור', אתם יכולים להבין מדוע כרתו לי את הרגל החולה, וכעת אמרו לי הרופאים כי לא נותרה ברירה וחייבים לכרות גם את הרגל השניה"...

מצוה להורות
במצוה זו באה לידי ביטוי רחמיו של האדם על חברו וממונו, וכן על הבהמה הנאנקת תחת משאו, וכן משום 'צער בעלי חיים'.

כל אדם מחוייב לעזור לחברו לפרוק את הבהמה הכורעת תחת משאה, אולם אם אדם זה מכובד מאוד, כך שגם אם הייתה זו בהמתו (או מכוניתו) לא היה מתעסק בה, פטור גם בשל חברו.

חייב לעזור בפריקה, גם אם בעליה של החמור הטעין עליה משקל, שהוא מעבר לכוחותיה של הבהמה לשאת. עזר בפריקת וטעינת הבהמה, ולאחר מכן נפל המשא בשנית חייב לעזור שוב ושוב.
מצוה מן התורה לפרוק בחינם.

חייב לעזור גם אם האדם אינו חברו ואפילו שונאו. ומבארת הגמרא (מסכת פסחים דף קי"ג) כי שונא שמותר לאדם לשנאותו הוא - זה שראהו עובר עבירה והתרה בו ולא חזר בתשובה.

וכן צריך לסייע לגוי לפרוק את בהמתו הרובצת היות ו'צער בעלי חיים' לדעת רוב הראשונים הינו מ