בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניינו של חג
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

מצוותו משתשקע החמה

undefined

הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל

תש"ה
2 דק' קריאה
חנוכה וראש חודש הזדמנו לנו, ומזדמנים תמיד יחד. שניהם מצותם בלילה. נר חנוכה מצותו משתשקע החמה - שרגא בטיהרא מאי מהני. אף לענין ר"ח הננו מוציאים את האגדה הנפלאה והתמוהה (חולין ס, ב) על הירח שנתיחדה לו ממשלת הלילה בטענתו שרגא בטיהרא. אולם כל האגדה שם אינה מובנת. הירח בא בטענה: "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד", וכשנאמר לו: "לכי ומעטי את עצמך", טענה הלבנה: "וכי משום שאמרתי דבר הגון אמעיט את עצמי". ואינו מובן, וכי מה חשבה לה בלבה, הרי רק שני דרכים ישנם, או למעט את השמש או למעט את הירח. ואם היתה כונתה למעט את השמש, הרי דבר הגון הוא, שעי"ז היא נמצאת מקופחת?

אכן נראים הדברים רמוזים במה שכתוב שם, שישראל ימנו ללבנה. שני מאורות גדולים ישנם בעולם. "'יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם', אע"ג ש'יפת אלקים ליפת', מ"מ אין השכינה שורה אלא באהלי שם" (יומא ט, ב). שני כוחות פועלים בעולם. אוה"ע כוחם ב"יפת", כוחם בהישגים הטכניים, כוחם במקצועות האמנות למיניהם, גדולים הם בזה ומקוריים הם בזה. אין ישראל כוחו בזה. הוא יודע אמנם אף הוא בזה, אבל הראשוניות בזה אינה שלו. לא כן ב"ישכן", הזהר המוסרי, טוהר הצדק וטהרת המדות, כוחות אלה חיים ומפעמים בכל זיום אך בישראל. כל גילויים אלה באוה"ע אינם אלא מכח כוחם של ישראל.

שני כוחות אלה מן הדין שיהיו אחד ליד השני, כל אחד גדולתו במקצועו, כל אחד מתבלט בתכונתו. אולם לא כן מתפתחים הדברים. הטענה שהירח טוען אינה לזכותו. הוא טוען לעצם החלוקה לשני מלכים ושני כתרים. הוא טוען לאיחוד שני הדברים גם יחד, לשם מה ההבדלה אם כתר אחד הוא? אם הכל אינו אלא גילוי אחד של כח בורא העולמים, האם לא כדאי לטשטש את ההבדלים שביניהם.

ומכאן התוצאה ההכרחית - "לכי ומעטי את עצמך". אם חסרה ההכרה בערך העצמי, בסגולתיות המיוחדת לישראל שאינה יכולה להיות קנין כללי, אלא קנין מיוחד לישראל, הרי בהכרח שתמעטי את עצמך, שתראי את עצמך נחותת דרגא. שאם רצונך למשול גם ביום הרי זה יהיה בחינת שרגא בטיהרא, ורק בערוב יום, בהתגלה אפסות כוחו של השמש, אז עולה הירח ומתגלה בכוחו.

התבטלות זו הננו רואים בתקופת ההתיונות, שהרבה גרם הביטול העצמי, ורק כשנתגלתה תרבות יון בנבלותה, אז קמה שוב היהדות והתעוררה. "וחושך זו יון, שהחשיכה עיני ישראל בגזרותיה". אולם החושך התחיל הרבה יותר מוקדם, שעה שנתרגמה תורה ליונית נזכר במדרש שהיה בעולם חושך ג' ימים. וחכמים קבעו יום זה לתענית ציבור (עי' יעבץ). אז התחיל החושך - דוקא בשעה שהיה נדמה שהגיע האידאל של איחוד שני הכוחות בעולם, זה היה הגורם לחושך שבא אח"כ - "שאין לכם חלק באלקי ישראל" - "מעטי את עצמך". נרות החשמונאים באו בעטיו של אותו חושך, משתשקע החמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il