באותו יום שרבי שמעון בר יוחאי עמד להסתלק מן העולם, התאספו אצלו תלמידיו הגדולים והיה רבי שמעון שמח שמחה גדולה. באותה שעה סובבה אש את הבית ויצאו כולם וישבו מבחוץ, ורק התלמידים המיוחדים נשארו בבית. אמר רבי שמעון: השעה היא שעת רצון, ואני רוצה לבוא בלי בושה לעולם-הבא. יש דברים חשובים וקדושים שלא גיליתי עד עתה, הם היו נסתרים בליבי, וכעת הגיעה השעה לגלותם לפני השכינה ולהכנס בהם לעולם-הבא. אמר רבי שמעון: רבי אבא יכתוב ורבי אלעזר בני ילמוד בפיו, ושאר החברים ידובבו בליבם את הדברים שאומר עתה. והיה רבי שמעון דורש בדברים גדולים ועמוקים העומדים ברומו של עולם.

כשהגיע רבי שמעון לקראת סיום דבריו, ואמר את הפסוק - "כי שם ציוה ד' את הברכה, חיים עד העולם", אמר רבי אבא: 'לא סיים המאור הקדוש - הוא רבי שמעון - לומר 'חיים', עד שנפסקו דבריו, ואני כתבתי וחשבתי לכתוב עוד, ולא שמעתי ולא הרימותי את ראשי, כי האור היה גדול ולא יכולתי להסתכל ובתוך כך נזדעזעתי. שמעתי קול קורא ואומר: "אורך חיים ושנות חיים יוסיפו לך". ושמעתי קול אחר: "חיים שאל ממך נתת לו". כל אותו היום לא נפסקה האש מהבית ולא היה מי שיגיע אליו, אל רבי שמעון, כי לא יכלו מפני האש והאור שהיו מסבבים אותו. לאחר שפסקה האש ראיתי את המאור הקדוש קדש הקדשים רבי שמעון, שנסתלק מן העולם, שנתעטף, ושופר על ימינו, ופניו צוחקות. התחילו החברים בבכיה ולא יכלו לפתוח את פיהם'.

וכך נמשך הדבר, עד שעמד רבי חייא ואמר: 'כעת אין הזמן אלא להשתדל בכבודו'. באו אנשי ציפורי, אנשים חזקים, ובקשו בכח לקבור את רבי שמעון במקומם. אנשי מירון גירשו אותם וצעקו עליהם מפני שרצו שיקבר אצלם. כשיצאה המיטה מן הבית, היה עולה באויר, ואש היתה לוהטת לפניה, שמעו קול: 'בואו והתקבצו להילולא של רבי שמעון, יבוא שלום, ינוחו על משכבותם'. כשנכנס אל המערה, שמעו קול בתוך המערה: 'זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, כמה מקטרגים ברקיע מסתלקים כיום הזה בשבילך'. זהו רבי שמעון בר יוחאי אדוננו שהקב"ה משתבח בו בכל יום: 'אשרי חלקו למעלה ולמטה. כמה אוצרות עליונים שמורים לו'. עליו נאמר (דניאל יב ; יג): "ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין.

עד כאן תאור יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי כפי שמובא מהזוהר.