בית המדרש

  • יח - שידוכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

מתוך "קומי אורי" גיליון 18

בעוד הפרי בשל

נישואי איש ואשה הם בבואה ל"נישואי" כנסת ישראל וה' יתברך. מתי נישאה כנסת ישראל ל"דודה"? הרב יוסף אליהו על נישואים בגיל צעיר ועל הנחש הקדמוני.

undefined

הרב יוסי אליהו

אייר תשס"ז
8 דק' קריאה
אח, לב שבור
בשלהי שנת תשס"ו, צלצל הטלפון בשעה די מאוחרת:

"שלום, שמי ישראל. מסרו לי שאתם עוסקים בשידוכים. יש לי שתי אחיות מקסימות, צנועות, גרות עם ההורים, בגילאי 33, ו-30. ממש אינני מבין, איך הן לא נשאו עד היום; אני נשוי, טרוד ועסוק בחיים שלי - ופתאום 'גיליתי' שהזמן לא רק 'רץ', אלא דוהר!... השבת הייתי עם משפחתי אצל ההורים, וחזרתי ממש עם לב שבור... פשוט לא יכולתי לראות אותן עם העצב בעיניים. אני מתפלא על עצמי: איך לא הבחנתי בכך עד היום?! בכל אופן, חזרתי הביתה עם החלטה נחרצת: אני עוזב את כל העיסוקים שלי אחרי העבודה, ומתרכז אך רק בעניין הזה! זוהי כרגע משימת החיים שלי! אשתי היקרה ואני יושבים ערב-ערב להתקשר לאן שרק אפשר, להסיע אותן להיפגש עם שדכניות...".

למרות השעה המאוחרת, אי-אפשר היה להתעלם מן הנחישות של האלמוני, וודאי שלא מן הכאב הרב. פתחתי ועניתי לו בצד החיובי, שראשית, אני מברך אותו על האכפתיות, ויהי רצון שירבו כמותו בישראל! הקב"ה ודאי ישיב לו כפל-כפליים בשידוכי ילדיו, גם אם השידוך של אחיותיו יבוא בסופו של דבר ממקור אחר. ביקשתי רשות לפרסם את דבריו, כדי שאחרים ילכו בעקבותיו.

והמשכתי בצד הפחות חיובי: שנשמח לפגוש את אחיותיו, ולנסות, כפי שביקש - כי אכן יש לעשות כל מאמץ בנושא גורלי זה. אך מכיוון שמדובר בנסיעה ארוכה עד לירושלים, הרי שמהניסיון שהצטבר, לא נעים שיטרחו כל-כך מבלי שיש לנו הצעה כלשהי. היה די מצער, להסביר לו מדוע:

א. הבנות היקרות הללו נפגשו כבר עם עשרות, והתאכזבו עשרות פעמים. אין גם ספק, שמכמה קשרים הן יצאו עם לב פצוע, לתקופה לא קצרה. לכן, היום הן יותר "זהירות"; פירוש: סגורות, מופנמות. הן מתבצרות בעמדה שלהן, שהולכת ומתגבשת (אפשר גם לומר: מתקשה) מיום ליום, ולו לצורך "הגנה-עצמית"; כדי שלא להתאכזב שוב מאותם "גברים בעייתיים". ואל נשכח, שבגילאים שבהם הן כיום אין הצעות מיוחדות.

ב. הניסיון מורה, שמי שנפגש/ה כבר עם עשרות, סיכוייו להתחתן ללא סיוע ועצה מאחרים די נמוכים. וכיוון שאחיותיך הן - כפי שהגדרת - "חכמות ונאות", הרי שכבר הוכח שנתון זה רק מחריף את הבעיה. אדם פיקח, משכיל, אינו מבין מה פתאום עליו לקבל עצה בנושא כה פשוט ובסיסי של החיים. הוא מכיר מוכשרים פחות ממנו, שהתחתנו בקלות על אף שהיו "צעירים וקלי-דעת", חסרי-השכלה וגב כלכלי - וכיצד ייתכן שהוא, האקדמאי, הנאה, בעל המשרה המכובדת והאחראית - זקוק למישהו ש"יסביר" לו כיצד להתחתן?!

לדוגמה: בגיל שלהן, מעטות בלבד מוכנות "לשמוע" על אלמן, או גרוש (היינו: גרוש עם המלצות חמות). בעוד שנתיים-שלוש - ייתכן שכן. אבל כיום, מסיבות שונות (לחץ חברתי, חשש לאכזב את ההורים וכדו') בת מתקשה להשלים עם המציאות הקשה, שלא אנחנו יצרנו: גרוש/אלמן (37) עם ילדים, מבקש (ומשיג!) רווקה בת 29. מדוע אפוא שיתחתן עם מתבגרת בת 36? האם אחותך מוכנה לשמוע ממי שהתחתנו עם גרוש/ה והקימו בית מאושר לתפארת? גם אם ניקח אותה לביקור בבית כזה, והמשפחה תקדיש לה מזמנה ותספר - אחותך לא תזוז מעמדתה בקלות...

ישראל שאל: "אבל מדוע 'להתחיל' עם גרוש או אלמן? אחותי מחפשת בסך הכול בחור רגיל, נורמלי". הסברתי לו, שה"רגילים" התחתנו כשהיו בני עשרים פלוס. לכן, הסיכוי למצוא (כהגדרתו) "נורמלי" - גדולים יותר בין הגרושים והאלמנים, שניהלו אורח חיים נורמלי, התחתנו בצעירותם, אלא שמשהו בלתי צפוי קטע את נישואיהם.

והוספתי: מניסיון של שיחות עם רווקים בוגרים, נראה לצערי, שאין די בהתעוררות הנוכחית שלך, למען אחיותיך. הזמן פעל כבר לרעתנו... כיום הן חכמות, בוגרות (וחשדניות?) מכדי לשמוע עצות מאחרים. מצד אחד, הן עדינות מכדי "לחטט" בחיים הטובים של רוב הזוגות הדתיים שסביבם, כדי ללמוד שאין צורך ב"תחושה עילאית" לפני שמתחתנים. מאידך: הן מכירות היטב יותר מחמישה סיפורים, על זוגיות שנכשלה... כרווקות, גם היה להן פנאי "להתעדכן" בכל הרכילויות שסביב אותם סיפורים, והן די מפוחדות.

חכמות לאיתור בעיות
אתה שואל: מדוע שלא יתחתנו עם אחד ממאות הרווקים בני ה-30 פלוס? - כי (כמעט) לכל רווק/ה בגיל זה, יש איזשהו נתון שהן תגדרנה כ"בעיה" (אישיותית, דתית, כלכלית וכו'). ולכן, גם אם יכירו מישהו בן 35, קרוב לוודאי שהן לא ירוצו אתו לחופה. כי הן תגלנה מיד - מתוך החכמה והניסיון שקנו עם השנים - את "הבעיה" שבו. ביננו? הן תהיינה די צודקות:

א. לאיזה רווק/ה דתי בשנות ה-30, אין איזו "בעיה" שהביאה אותו למצבו הנוכחי? (הם כועסים כשאומרים זאת - אבל כל אחד מהם יסביר לך באריכות, שהוא לא מתחתן, משום שלבוגרים שמכירים לו "יש תמיד איזו בעיה").

ב. עם יד על הלב: אצל מי מאתנו, הנשואים, לא תגלה בגילאי 30+ איזו "בעיה", שכבר אין לו כוח להסתיר אותה...? אחד הוא "קשה" מדי, האחר רכרוכי, השלישי קמצן, הרביעית עקשנית, החמישית "לא מוצאת ידיים ורגליים בבית", והשישית אומרת בפירוש: "נכון, אני קצת 'היפר' - תשלים עם זה". נסתכן ונאמר כך: רובנו-ככולנו לא היינו מזדרזים להתחתן עם בן-זוגנו, אם היינו מכירים אותו "אז", כפי שאנו מכירים אותו כיום... לא שחלילה יש לבן-זוגנו "בעיה" שאי-אפשר לחיות אתה (שהרי גם לנו יש איזה "בורג", שצריך מעט "חיזוק"). כוונתי רק לומר, שלפני שהיינו מחליטים "סופית" שזה יהיה בן-זוגנו עד 120 - היינו מנסים קודם "רק את ההצעה הבאה"... אולי נמצא משהו יותר מושלם?

וזה בדיוק מה שהאחיות שלך עושות (או ש"עושים להן") בשנים האחרונות!
כדי להינשא, יש משהו מאוד חיובי, חיוני, כמעט קריטי - בתמימות, באי "הכרת העולם", באי-המודעות ל"סיכונים", ובקיצור: ב"קלות-הדעת" של הנעורים, שמובילה אל החופה. את "הפרי העונתי" הזה אין כבר לאחיותיך הנפלאות, ולכן הן מתקשות להתחתן. כעת, אין ברירה: הן יכולות רק לקנות את "הוויטמינים" של הפרי הזה, אצל "רוקח מנוסה"; היינו: לשמוע עצה מאדם מבוגר עם ניסיון. אמנם כדי להיות מוכן לקבל עצה ולפעול על-פיה - ולא רק לשמוע - יש צורך בפתיחות רבה, במעט אופטימיות, ובקורטוב של תמימות... אך כבר פתחנו ואמרנו, שלרווק/ה בגיל שלושים וכמה, קשה באמת להישאר אופטימי ותמים.

נישואי האיש והאישה כמקבילה לנישואי הזוג העליון
בספרנו "סוד הנישואין" (שאגב: כל מלה בו נכתבה בעצה אחת עם מו"ר הגר"א נבנצל שליט"א) ביארנו את הקוד הבסיסי של הנישואין בעולם: נישואי איש ואישה, הם מקבילה, בבואה קטנה, מ"נישואי הזוג העליון", הלא הם הקב"ה והאומה הישראלית. מכאן, שכל מה שתרצה לדעת על זוגיות האיש והאישה, צא ולמד אותו מיחסי "הזוג העליון". באיזה גיל אפוא "נישאה" כנסת-ישראל ל"דודה"?

- אומר הנביא: "זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך..." (ירמ' ב, ב). "נער" מופיע רבות בתנ"ך, במשמעות של קלות-דעת ("והוא נער את בני בלהה" - "שעושה מעשי נערות " - ברא' לז, ב, ורש"י). על-פי זה פירשו חסידים את "חסד נעוריך" כך: ה' זוכר לכלתו את ה"חסד" שהלכה אחריו למדבר שמם, למרות שהדבר נבע בעצם מפזיזות "נעוריך"... מהיותך "עם פזיז", שמזדרז לומר "נעשה" - לפני "נשמע" (שבת פח.). כהתלהבות של נערה תמימה בת 17, שמשליכה אחר גוה את עול "הנוגש המצרי", את "מבחני הבגרות" - והולכת בעיניים בורקות אחר בעלה הצעיר, לאחת הגבעות ביו"ש...

אמנם כן: לא חלף זמן רב והיא "התפכחה", והחלה להתלונן על התנאים שבשטח...! היא לא ידעה, ש"בעלה" מתכוון לספק לה את האוכל הזה ששמו מן... אבל רק כך, היא זכתה ב"בעל" הטוב בעולם! בזכות מה? - בזכות שלא שאלה "שאלות מיותרות", כפי שעשו שאר ה"מועמדות" לנישואין; אלה ששאלו את החתן: "מה כתוב בה [בתורה]?" (פס"ר כא) - כלומר: מי אתה בעצם? מהם התנאים שלך לנישואין?
במלים אחרות: שאלה זו של האומות, נבעה מכך שהן היו כבר אומות ותיקות, מבוגרות, עם "אופי" מעוצב, ועם "הרגלים"... "בגיל שלהן", היה זה די מתבקש לבדוק מיהו בן-הזוג ומהן תכונותיו, שהרי הן אינן נערה צעירה, היכולה להתגמש ו"להסתדר" עם כל אחד.

רעיון זה, מונח בתשובת רבא לאותו צדוקי, שלעג על שישראל לא ביררו די, אם יוכלו לעמוד במסגרת הנישואין עם ה'. ענה לו רבא: אנו התהלכנו עמו בשלמות, ולכן התקיים בנו: "תמת ישרים תנחם" (משלי יא, ג) - "התהלכנו עמו בתום לב, כדרך העושים מאהבה" (שבת שם ורש"י). מי שבילה שעות עם רווקים/ות בוגרים, בניסיון להסיר מהם את החשש מנישואין - יודע עד כמה מכרעת תמימות זו.

אבחון נכון בדרך לפתרון
כדי לפתור בעיה, חשוב לדעת מהי בדיוק הבעיה. אבחון נכון - הוא חיוני לפתרון. הרוצה לסייע לרווקים בוגרים חייב לדעת, שהבעיה לא תיפתר רק בכך שנכיר להם עוד ועוד, אלא בראש ובראשונה בכך שמישהו יבדוק את מערכת קבלת ההחלטות שהובילה אותם עד כה.

והעיקר: אתה ואני, שיש לנו אח/ות בגיל 25, חייבים לקום ולהתעורר הרגע לעשייה ולתפילה. בטרם יהיה די מאוחר. אלפי בחורים ובחורות נוספים עלולים להגיע למצב הנ"ל בעוד 5-7 שנים - ואז, ח"ו, יהיה קשה מאוד להושיע.

והדברים מופנים גם אל ההורים: סיפר לי ידיד שמצוי בביתו של אחד מגדולי הדור, שבכל פעם שאותו "גדול" רואה אותו, הוא שואל בצער אם יש לו הצעה בעבור בנו, בן ה-52... מדובר בהורה שהוא גאון עצום ואדיר, בתורה ובהוויות החיים. ובכל זאת נראה לעניות דעתי, שאם היה משער לאן יגיעו הדברים, ודאי היה דוחה את כל החישובים שראה כנכונים בשעתם, ומדרבן את בנו להתחתן בצעירותו.
"כי נער ישראל - ואהבהו" (הושע יא, א).

רוצים להצטיין? תתחתנו
הכל תמהים: מהיכן צצה פתאום בעיית הרווקות?
אם נשוב לנוסחה, שהשורש לכל נישואין בעוה"ז יסודו ב"זוגיות העליונה", הכלל עולמית, נבין שמדובר בבעיה עתיקת-יומין, שרק גווניה מתחדשים מדי דור:

האושר הגדול ששרר בעולם עם סיום הבריאה, בא לידי ביטוי ב"ציון הגבוה" ביותר שהעניק לו ה' ביום שישי: "והנה טוב מאד" (ברא' א, לב). בימים ראשון עד חמישי, כזכור, היה הציון נמוך יותר: "וירא אלקים כי טוב". מה העלה פתאום את הניקוד של העולם, ביום שישי? - בריאת הזכר והנקבה. כששניהם מאוחדים כ"אדם", זוהי שלמות הבריאה! עובדה: כשאחד מהם לבדו - הציון יורד פלאים: "לא טוב היות האדם לבדו"!... (שם ב, יח).

אלא שבאותו ערב-שבת ראשון, הצליח "הגורם השלישי" - הנחש - להפר את האושר הגדול, ולהחטיא את האדם. מה אפשר את החטאת האדם והרחקתו מאלקיו ומאושרו? - התורה נתנה בידנו "תמונה" מאותו רגע גורלי: היה זה ברגע, שבו האיש והאישה לא היו יחדיו!... (עי' בר"ר יט, ג). ללמדנו, ששורש בעיות העולם נעוץ בהפרדת האיש מאשתו! וממילא, כאן גם טמון סוד השבת העולם למצבו העליון, ל"טוב מאד". הנחש, שהיה בעל-החיים המחוכם ביותר וקרוב לדרגת אדם (ברא' ג, א; בר"ר יט, א) ידע את הסוד: אם ישלוט באשה ו"יקחנה לעצמו" - הרי שהבריאה תהיה בידו (סוטה ט: בר"ר יח, ו; כ, ד. ירוש' קיד' ד, א). כי הפרדת איש מאשתו, היא ה"מתכון" הבדוק להפרדת הבריאה מבוראה. ולכן:
בימי אברהם - רצה "הנחש" פרעה לקחת את שרה.
בימי יצחק - רצה "הנחש" אבימלך לקחת את רבקה.
בימי יעקב - רצה הנחש לבן לקחת את רחל ולאה (כפי שאמר לו יעקב: ברחתי, "כי יראתי, כי אמרתי פן תגזל את בנותיך מעמי" - שם לא, לא).
במצרים - הפריד "הנחש" פרעה בין הבעלים לנשים, כשכלא את הגברים במחנות-עבודה (תנח' פקודי). כמו כן גזר להמית את הבנים ולהחיות את הבנות; האמנם משום שנכמרו רחמיו על הבנות להורגן חינם? - לא, אומרים רבותינו, אלא כדי שהמצרים יקחו אותן לנשים! (רמב"ן לברא' יב, י; אור החיים לשמות א, טז).
ובשושן - לקח הנחש את אסתר והפרידה ממרדכי בעלה.... ומאז ועד היום, חוזר "הנחש" ועוסק במרץ בעבודתו זו, תוך שהוא משנה את זהותו ואת הפיתוי המוגש: את האישה מפתה הוא לאחר את נישואיה, בהבטחות שאם תעשה כדבריו "ייפקחו עיניה", ובלי נדר, היא תקבל תואר/עבודה, ואפילו תהיה "כאלקים, יודעת טוב ורע" (ברא' ג, ה). וגם את האיש, שולח הוא למשימות שיגרמו לו לאחר את החתונה ככל האפשר: לימודים או עבודה, בקצב שאינו משאיר פנאי נפשי לרצות להינשא (מעין מחנות הכפייה שהפעיל הנחש המצרי כנגד הגברים); טיולים בעולם; שירות צבאי תובעני, ועוד ועוד. הכול מוצג כ"דחייה זמנית" בלבד של הנישואין. אלא שדחייה רודפת דחייה, שנה חולפת וחברתה עמה - ופתאום, בשעה מאוחרת בלילה, טלפון מר' ישראל שאחיותיו הן כבר בנות 30 - ומישהו מסביר לו שכעת העניין כבר לא כל-כך פשוט...

ואסיים במשהו טוב, המלמד ש"אין אתה בן-חורין להיבטל" מהשתדלות בשידוכים: מאותה שיחת טלפון נרגשת של האח, נוצרה לבסוף חתונה! השדכנית (שאליה הופנה ישראל) שאלה פרטים על הרכב המשפחה, ונודע לה שיש גם אחות צעירה, בת 24. היא החליטה "להתחיל" דווקא עם הצעירה - והקב"ה, ששמח לראות יהודים המטים שכם לעול חבריהם, צירף את ברכתו, ובניסיון ראשון עלה הזיווג יפה!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il