בהפטרת השבוע, הנביא ירמיה מעמת בין שני "גברים".
על הראשון נאמר:

על השני נאמר:


לכאורה ההבדל בין השנים ברור ובולט לעין כל. הראשון ירא שמים בתכלית, מאמין ובוטח רק בד'. השני בוטח בכח זרועו של בן אנוש, זחוח "וּמִן יְקֹוָק יָסוּר לִבּוֹ ". לכאורה, אם נפגוש אותם ברחוב, יהיה קל מאוד לזהות מי הוא מי. לכן קשה מאוד מדוע מיד אחר כך מודיע לנו ירמיה הנביא כי הקב"ה יודע להבחין בין השניים כי:


התנחומא מסביר כפשוטו "העושה פטרונו בשר ודם" (תזריע סימן יב) ומתעלם מהקושי.
הפסיקתא מסבירה כי ה"גבר" השני הוא עובד אלילים מעשה ידי אדם וזו הכוונה בביטוי "אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם " וז"ל:


גם על פרשנות זו קשה מדוע צריך לחקר לב כדי להבחין בין עובד ד' למשתחוה לפסל?
המכילתא טוענת כי ההבדל בין השנים הוא כי הראשון מתפלל אל הקב"ה ותופס אומנות אבותיו ולעומתו השני איננו פונה בתפילה אל אלקיו. הבחנה מסוג שכזה, אכן יכולה להעשות רק על ידי בוחן כליות ולב. וז"ל המדרש:


לא ברור כיצד הבחנה זו רמוזה בפסוקי פרקנו.
לכן נפנה אל הירושלמי וננסה בעקבותיהם, להסביר ולענות על הקושי, וז"ל:


ישנן הלכות רבות המסורות ללב. התורה מדגישה פעמים רבות בהקשר למצוות מהסוג הזה "אֲנִי יְקֹוָק" (גם בפרשתנו). אחת הדוגמאות לכך היא שאלת נתינת הצדקה ולקיחת הצדקה. איש איננו יודע בדיוק כמה צדקה חברו נותן. גם שיעור נתינת הצדקה מסור ללב. שהרי מעשר כספים אמור להיות מחושב מההכנסה הפנויה של האדם, אחרי ניכוי הוצאות הכרחיות. מה הן הוצאות הכרחיות? דבר זה מסור ללב של כל משפחה וכל אדם. נוסיף עוד נקודה, על הציבור מוטל החיוב לפרנס את העשיר שהעני "כל צרכו", לפי רמת החיים לה היה רגיל - "אפילו סוס לרכב עליו" (כתובות סז ע"ב). מאידך גיסא ברור שלעני אסור להפיל עצמו על הציבור. היכן עובר הגבול? הדבר מסור ללב !

אם כך, נסביר ונאמר כי מדובר בשני "גברים" שמבחינה חיצונית אין הבדל ביניהם. שניהם בהליכות חייהם מייצגים אנשים המחויבים לשמירת מצוות. יתכן מאוד ושניהם גם משתתפים באותו שיעור של ה"דף היומי". ההבדל הגדול ביניהם הוא בכוונת הלב. הראשון עושה השתדלות אך ורק "השתדלות מותרת". אף על פי שהוא פועל, הוא זוכר תמיד שיש "מנהיג לבירה". אם המציאות מעמידה בפניו מחסום הלכתי הוא לעולם לא יעבור אותו.

לעומתו ה"גבר" השני, ברגע שהוא "נתקל" בקושי שמחייב אותו להתפשר עם עקרונותיו, הוא "שָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ". הוא מנסה להפעיל את כל כוחותיו הוא, כדי להשיג את מטרתו. הוא שוכח מי מנהל את העולם והוא מעמיד את רצונותיו ומאווייו האישיים במרכז הווייתו.

דברים אלה מסורים ללב וטמונים עמוק במחשבותיו של האדם, לעתים קשה מאוד לגלות אותם. לכן מדגיש ירמיהו שלש פעמים את הלב בפסוקים אלה. הבה נתפלל כי יתקיים בנו בקרוב " לֵב טָהוֹר בְּרָא לִי אֱלֹהִים וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי" (תהלים נ"א