על עוד נחושת בחצר

השבוע ננסה להראות כיצד מעשיו של משה רבנו לאחר המחלוקת בענין קורח ועדתו השפיעו לדורות. על פי זה נמצא מקור לפעילותו הנועזת של שלמה המלך בחצר המקדש בירושלים.

3750

הרב יוסף כרמל

סיוון תשס"ז

3 דק' קריאה

השבוע ננסה להראות כיצד מעשיו של משה רבנו לאחר המחלוקת בענין קורח ועדתו השפיעו לדורות. על פי זה נמצא מקור לפעילותו הנועזת של שלמה המלך בחצר המקדש בירושלים.

אל קרח וחבורתו הקרובה מצטרפים מאתים וחמישים נשיאי העדה. משה רבנו מציע לחבורה האחרונה לבחון את עצמם באמצעות הקרבת קטרת במחתות נחושת . האש שיצאה מלפני ד' פגעה בהם. אז נצטווה משה:

"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ זְרֵה הָלְאָה כִּי קָדֵשׁוּ: אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּ וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ: זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ" (במדבר י"ז א-ה).

נמצא כי הציפוי מנחושת למזבח הוא אומנם בציווי הקב"ה אבל יסודו בצורך לזכרון למרדו של קרח. תופעה דומה מצאנו גם בהקשר למקור הנחושת ששמשה להכנת הכיור. וז"ל הכתוב:

"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות ל"ח ח).

בלי להכנס למחלוקת בהסבר הביטוי "בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת" ברור לכל הדעות, כי גם כאן מדובר בתגובה למעשה שיסודו בהתעוררות אנושית וברצון להנציחו.

אם כך, מצינו בחצר המשכן שני רמזים שבאים לידי ביטוי בכלים העשויים נחושת שמטרתם להוות סמל לדורות הן לפעולתן החיובית של הנשים והן לדחיית ערעורם של "אנשי השם" על מעמדו של משה כמייצג את התגלות דבר ד' בעולם.

גם בימי שלמה המלך מצינו תופעה דומה. שלמה מקים בחצר המקדש מערכת אדירה של כלים ותוספות עשויים מנחושת קלל = ממורט = מזוקק, (עיינו ברש"י על מלכים א ז' בהשוואה לרש"י על יחזקאל א' ז).
שלמה בונה בחצר המקדש:
א. שני עמודי נחושת ענקיים "יכין ובועז" שקומת כל אחד מהם היא עשרים ושלש אמות (כולל הכותרת). בחישוב פשוט מדובר בעמודים שגובהם כגובה בנין בן למעלה מארבע קומות (מלכים א ז' טו-כב).
ב. עשרה כיורי נחושת לעומת כיור אחד במשכן (יש אומרים כי הם בנוסף לכיור המקורי)
ג. כל כיור עמד על מכונה (בסיס- משורש כון) בסה"כ עשר מכונות מנחושת , שעוצבו ביד אומן, כ"מעשה מרכבה". השוו הלשון ביחזקאל א' ה-כה ללשון במלכים ז' כז-לז).
ד. ים (בריכה) עשוי מנחושת המכיל אלפי "בת" שמשמש כאלמנט של טהרה בנוסף על הכיורים (מלכים א ז' כב-כה).
ה. שנים עשר בקר, עשויים נחושת , שלשה לכל כיוון של רוחות השמים, מעין דגם של מחנה ישראל במדבר (שם ז' כה).

לכל התוספות הללו אין מקור לא במשכן ולא במגילת המקדש שדוד קיבל משמואל הנביא והעביר לשלמה בנו.

מגילה זו נמצאת בספר דברי הימים וז"ל הכתוב:

"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת: ... וּמִשְׁקָל לִמְנֹרוֹת הַזָּהָב וְנֵרֹתֵיהֶם זָהָב בְּמִשְׁקַל מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ וְלִמְנֹרוֹת הַכֶּסֶף בְּמִשְׁקָל לִמְנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ כַּעֲבוֹדַת מְנוֹרָה וּמְנוֹרָה: וְאֶת הַזָּהָב מִשְׁקָל לְשֻׁלְחֲנוֹת הַמַּעֲרֶכֶת לְשֻׁלְחַן וְשֻׁלְחָן וְכֶסֶף לְשֻׁלְחֲנוֹת הַכָּסֶף: וּלְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת זָהָב מְזֻקָּק בַּמִּשְׁקָל וּלְתַבְנִית הַמֶּרְכָּבָה הַכְּרֻבִים זָהָב לְפֹרְשִׂים וְסֹכְכִים עַל אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק: הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כ"ח יב-יט).

אין כאן כל זכר לתוספות מנחושת. יתכן מאוד כי מעשיו של משה רבנו בחצר המשכן שמשו השראה למעשיו של שלמה בחצר המקדש. הבה נתפלל כי גם לנו תהיה הזכות לעסוק בבנין שלם עם התוס

פרשת שבוע

קרח