שאלה:האם ראוי להעדיף מוסיקה חסידית על פני מוסיקה לועזית או ישראלית? ומדוע רמת המוסיקה החסידית נמוכה מרמתה של המוסיקה הלועזית?

תשובה:ככלל, צריך אדם לאהוב את הטובים, לאהוב את הקשורים לה' יתברך, את אלה המגלים את שמו בעולם. ולכן באופן טבעי ראוי להרגיש יותר קשר וחיבה לשירים העוסקים בעבודת ה', ובאהבת העם והארץ. גם שירים בסגנון עברי או מזרחי, אם הם עוסקים בנושאים טובים, ראוי להרגיש כלפיהם שייכות.

אמנם זה טבעי שבמוסיקה הלועזית יש גיוון רחב ויותר חידושים. יש יותר ממיליארד דוברי אנגלית, יותר מחצי מיליארד דוברי ספרדית ופורטוגזית, ולשפות הרוסית והצרפתית יש כרבע מיליארד דוברים לכל אחת. לכן ברור שתעשיית המוסיקה שלהם יכולה להשקיע הרבה יותר כסף ביוצרים, בעיבודים ובהפקות, והתוצאות בהתאם. ומותר להעריך וליהנות מהיצירות שלהם.

אע"פ כן, אי אפשר להתעלם מההישגים הגדולים של המוסיקה החסידית והישראלית, שמצליחה הרבה יותר מהחלק היחסי של צרכניה. ומשנה לשנה הרמה עולה, ומופיעים שירים מצוינים שפורטים על נימי הנפש, עד שנראה לי, כיהודי, שהם היפים ביותר בעולם. אמנם אני יודע ומכיר מנגינות יפות וקסומות מחוץ לארץ, ובוודאי יש להן ערך רב, אבל אחרי הכול אני מחובר ואוהב יותר את המוסיקה היהודית.

וכפי שאמרו חכמים (בבא מציעא ל"ח, א'): "רוצה אדם בקב שלו מתשעה קבים של חברו", כלומר אדם מעדיף קילו פירות שגדלו בחצרו יותר מתשעה קילו פירות ששייכים לחברו. כמו כן, למרות שראוי לאדם לאהוב את כל הברואים, מכל מקום הוא קרוב יותר באהבתו לבני עמו, לקרוביו ולעצמו. וכך באופן טבעי, אדם שמזדהה עם העם היהודי ומורשתו, באופן טבעי אוהב יותר שירים שעוסקים בנושאים יהודיים וישראליים. וגם אם השירים הלועזיים מרובים ומגוונים ואיכותיים יותר מבחינה מוסיקלית, הרגשתו האישית שהשירים שלו יותר יפים ויותר מרגשים, כי הם שלו.

ומי שאינו מרגיש קשר לשירים ולניגונים הקרובים יותר לעמו ולערכיו, ראוי שיערוך חשבון נפש ויבדוק את מידת הזדהותו עם בני עמו ומורשתו. ויבדוק האם אהבתו למוזיקה הלועזית או לעברית המכוערת אינה נובעת מתוך תחושת נחיתות תרבותית.