חינוך למסירות נפש
תורתנו הקדושה הקציבה בספר בראשית עשר פרשיות למעשי אבותינו, ושלוש מתוכן עוסקות בדמותו של אברהם אבינו. כידוע, בתורה נכתבו רק דברים הנצרכים לדורות, לפיכך ברור שמעשי האבות נכתבו, מפני שהם אינם מעשים שהסתיימו בעבר, אלא האבות הקדושים הטביעו במעשיהם את חותמם על צאצאיהם לדורות. מה שהם פעלו בשעתם נתן את רישומו בהמשך הדורות.
גולת הכותרת של ניסיונותיו של אברהם אבינו הוא ניסיון העקידה. בניסיון זה הטביע אברהם בבניו את תכונת מסירות הנפש, שגרמה לעם ישראל למסור את הנפש, הזמן והממון על ייחוד שמו ועשיית רצונו יתברך בעולם.
אולם בניסיון העקידה ישנו גם היבט עמוק נוסף, המבטא את כל מעשי האבות הקדושים, ומלמד מסר חשוב בנושא החינוך. ה'שפת אמת' שואל - מפני מה אנו מזכירים תמיד את גדולתו של אברהם בעקידה, שכבש רחמיו ועוד כמה וכמה ביטויים, ואילו את גודל מסירות הנפש של יצחק, שהלך להיעקד ברצון אנו מצניעים?
עונה בעל ה'שפת אמת' - לאברהם היה ניסיון, כי לא התחנך אצל הוריו ליראת שמים. אבל יצחק התחנך אצל אביו להקדיש את חייו למען קידוש שם שמים בעולם, וביתר שאת התחנך לכך אצל אימו שאמרה "גרש האמה הזאת ואת בנה", כדי שיצחק יגדל באווירה בריאה ולא יראה התנהגות בלתי נאותה. לפיכך, ליצחק היה פשוט שאם הוא נדרש למסור את נפשו עליו לעשות זאת, כי כל חייו אינם בשביל עצמו, אלא מוקדשים למטרה אלוקית.
התכונה הזאת של מסירות נפש למען ה' עוברת מדור לדור דרך החינוך, ואותה הורישו האבות לבניהם. יהודים מסרו את נפשם במשך הדורות למען קידוש שמו יתברך, ובדורנו חלק ניכר מעמנו מקיים את מצוות יישוב ארץ ישראל מתוך קשיים, במסירות הנפש שקיבלנו בירושה מאבותינו הקדושים.
והלוואי ונזכה שבקרוב תיגאל ארצנו כולה ונזכה לשלום אמת בכל מרחביה