היחס לרבנים
בארועים השונים, כשהציבור מחה כפיים לרבנים שנאמו, התקומם על כך הרב ואמר שזה בחינת "דור ששופט את שופטיו", וכי הרבנים אינם זקוקים לאישור הציבור.

היחס ללבוש
תלמיד שהתמנה לרב קהילה סיפר, שהרב דרש ממנו ללבוש חליפה. מאידך, פעם ראה מישהו מבני הישיבה חובש כובע, ושאל אותו מדוע עשה זאת, והלה השיב שהוא מרגיש שהכובע מוסיף לו יראת שמים, אמר לו הרב: "יש לך כובע שמוסיף יראת שמים?! בכמה אתה מוכן למכור לי אותו?"... כלומר, כלפי הציבור צריך הופעה מכובדת, אבל אליבא דאמת אין להחשיב אותה.

פשטות וצניעות
פעם אמר בקידוש בישיבה: "יהודי צריך להרגיש במילוי תפקידו כמו מטאטא. בפינה שבה מניחים אותו - שם הוא מטאטא. אותי שמו לטאטא ברבנות הראשית...".
פעם סיפר שרבנים מחו"ל ישבו אצלו והעירו לו על כך שהוא נפגש עם פוליטיקאים חילונים, שראוי להתרחק מהם. על כך השיב בקושיה: מסופר בגמרא (יומא ט') שריש לקיש לא היה משוחח עם אנשים שאינם הגונים, וכל מי שראו את ריש לקיש משוחח עמו - היה נחשב כאדם מהימן, והיו מלווים לו בלא עדים. לא מצאנו הנהגה כזו אצל רבו של ריש לקיש, רבי יוחנן, והדבר מתמיה, הרי רבי יוחנן היה גדול בתורה מריש לקיש, ומדוע לא הקפיד על הנהגה זו? על כך השיב הרב: ריש לקיש היה צדיק פרטי, שרשאי להימנע מלשוחח עם מי שאינו נראה בעיניו; אולם רבי יוחנן היה ראש הישיבה בטבריה ומנהיג הציבור, ובתור שכזה מוטל עליו לשוחח עם כל יהודי.

לא להיות בינוני
שבת אחת, בקידוש שנערך בישיבה, דרש בפני הקהל על הצורך בגדלוּת כשהדגיש שוב ושוב שאסור להיות בינוני. בתום הקידוש, כשניגש אליו הקהל ללחוץ את ידו אמר לכל אחד: "לא להיות בינוני, שבת שלום", וכך מאות פעמים.