בית המדרש

  • מדורים
  • זוגיות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

גיל הנישואין

בחורה בת 19, יכולה כבר לחשוב על נישואין, אבל בחור בן 19, מאד מוקדם עבורו לעסוק בכך.

undefined

הרב אליקים לבנון

כ"ו חשוון תשס"ח
3 דק' קריאה
שאלה :
אני בחורה בת 19, בשנת השירות הלאומי הכרתי בחור בן גילי, ושנינו החלטנו שאנו מתאימים. ברור לנו שיהיה מאד קשה להתחתן כעת, כי שנינו לומדים, והוא רוצה ללכת לשירות צבאי. אם נתחתן לא נרצה ילדים מיד בהתחלה. מאידך אחרי שאנו מכירים ורוצים, שמענו שאסור לחכות זמן רב. האם להמתין או להתחתן?

תשובה:
המצב ביניכם כיום הוא מצב של בדיעבד. מפני שאם הייתם שואלים מלכתחילה, הייתי מייעץ לך לא להיפגש עם בחור בן גילך. בחורה בת 19, יכולה כבר לחשוב על נישואין, אבל בחור בן 19, מאד מוקדם עבורו לעסוק בכך. הסיבה היא, מפני שבחור חייב לבנות לעצמו חוט שדרה ערכי ותורני, וכן הבנה וידיעה על ניהול בית. רק אחר כך הוא מוכשר לגשת ולבנות את ביתו. אצל בחורה, הנתונים הטבעיים שלה הם אשר ינחו אותה בבנין הבית. כמובן שגם עבורה יש תועלת בלימוד והכנה, אבל זה לא מעכב. לכן, לא כדאי להכיר בגיל צעיר, זה מחייב אותנו להתייחס למצבים שהם לא לכתחילה.
וביחס אליכם: כנקודה ראשונה הייתי מייעץ לכם לבדוק שוב באופן רציני ומקצועי את ההתאמה ביניכם. בגיל צעיר לפעמים יש משיכה טבעית המאפילה על ההבדלים וחוסר ההתאמה. ניתן לבדוק זאת על ידי שאלות מנחות המציפות את המבנה המערכתי של הקשר ביניכם, ובקלות יחסית תוכלו לראות אם יש יסוד לבניית בית איתן ובריא.
גם אם יתברר, בעז"ה, שאכן תוכלו לבנות יחדיו, עדיין דרך ארוכה לפניכם. בשאלתך ציינת, שוודאי לא תהיו מעוניינים בהרחבת המשפחה, בשלב הראשון של חייכם. מחשבה זו נראית לכאורה כניתוח מעשי והסקת מסקנה: הואיל ושניכם לומדים, והבחור אמור להתגייס לשרות צבאי, אם כן, מבחינה מעשית קשה לחשוב על גידול ילדים. אולם, למען האמת, מחשבה זו מעידה שגם מבחינה רוחנית לא זה הזמן להתחתן. על פי דרכה של תורה קשר בין איש ואישה חייב להתבסס על מצוות פריה ורביה שבתורה, ועל דברי הנביא: "לא תוהו בראה, לשבת יצרה" (עיין יבמות ס"ב) אם שניים רוצים להתחתן שלא על מנת להגדיל את המשפחה, עדיף שימתינו וידחו את הנישואין, עד שתתרקם הבשלות הרוחנית, ולצידה גם התנאים הפיזיים, אשר יובילו לקשר של בגרות ויציבות. התורה מספרת לנו על ער ואונן בני יהודה, אשר נשאו את תמר על מנת שלא ללדת ילדים. הפסוק אומר על שניהם שהיו רעים בעיני ה', ולכן המית אותם. ללמדנו, שהמשפחה נבנית כדי להוסיף חיים לעולם. מי שאינו רוצה להוסיף חיים, אין לו זכות קיום. אין בכלל זה, כל החפצים להגדיל את המשפחה, ואינם זוכים לכך מסיבות בריאות וכדומה. לכן, כל זמן שזוג אינו נשוי, אפשר לדחות את המצוה. אולם, מרגע הנישואין, אין היתר הלכתי או מוסרי שלא להרחיב את המשפחה.
ובעניין ההמתנה, ששמעת שיש בה איסור, יודע אני שרבים דוחקים שלא להמתין בין קבלת ההחלטה להינשא לבין הנישואין. אולם, לא כך למדונו חכמים, במשנה במסכת כתובות (פרק ה' משנה ב') שם נאמר: "נותנים לבתולה שנים עשר חודש משיתבע לה הבעל, כדי לפרנס את עצמה" המשנה עוסקת בזוג מאורס, שהבעל קידש את אשתו כדת משה וישראל, ולאחר הקידושין היה הבעל חוזר לבית הוריו והאשה לבית הוריה. ומשביקש הבעל לעבור לשלב השני, שהוא הנישואין ושבע הברכות, מאז מתחילים שנים עשר חודש, שבסופם נישאים בני הזוג. משמע, שחכמים לא חששו להמתנה אפילו בין האירוסין-הקידושין לנישואין. גם בזמננו, אפשר לקבל החלטה חיובית, ואחר כך פונה זה ללימודיו וזו ללימודיה. כאשר בשלים התנאים הרוחניים והגשמיים חוברים שוב בני הזוג ומקימים את ביתם. אם כן, גם עבורכם הדרך הנכונה היא לא להזדרז, אלא להבשיל את הקשר ביניכם, ואחר כך ללכת בשמחה להקים בית נאמן בישראל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il