רוב המפרשים עוסקים בחמלה שמגלה אברהם אבינו בפרשת השבוע אפילו כלפי חוטאים. על אף שזה המסר החשוב בכל הנוגע לטרגדיה של סדום, יש כאן לקח נוסף חשוב, ואולי חשוב לא פחות. הלקח הוא שבכוחם של כמה אנשים טובים לחולל הבדל משמעותי בחברה האנושית ובגורל האנושות בכלל.סדום לא נחרבה בגלל אלפי או אפילו מיליוני הרשעים שיש בה. היא נחרבה מפני שחסרו בה עשרה אנשים טובים.זהו המסר של אלקים לאברהם. אברהם הוא אדם בודד. הוא נמצא בעבר האחד, וכל שאר האנשים בעולם נמצאים בעבר השני, לכאורה. אנשים בודדים נתקפים לעתים קרובות ספקות בדבר מהלך חייהם. "לא ייתכן ש-50 מיליון צרפתים טועים!" אבל ההיסטוריה הראתה לנו שוב ושוב שהפרט הבודד צודק לפעמים, ושגם הדעות של הרוב התגלו כבלתי נכונות ואפילו מסוכנות.אברהם הוא האב-טיפוס של הצדיק הבודד שחי בְּעולם שמקנא בסדום, מחקה ומהלל אותה. הוא אבי העם היהודי במיוחד בפן הזה. היהודים הם קבוצה קטנה ומבודדת בעולמנו. הערכים ואורח החיים שלנו מנוגדים לאלה של הרוב בעולם. עם זה, אפילו אויבינו מודים במידת ההשפעה שלנו על התרבות האנושית ובתפקיד החשוב שאנחנו ממלאים בהיסטוריה שלה, גם אם הם מתנגדים לזה.חורבן סדום משאיר באברהם רושם עמוק. הוא משפיע על הגישה שלו כלפי בנו יצחק. הוא מתרחק מבחירת הרוב - ישמעאל וילדי קטורה - ומעדיף את הבן הצדיק הבודד, את יצחק.זה אולי המסר של אלקים לאברהם כשהוא אומר לו "כי ביצחק יקרא לך זרע". יצחק היחיד יוכל בסופו של דבר להתמודד - בחשבון המעלות והישועה העלום של הקב"ה - עם מיליוני הרשעים, ולא משנה איזה אילן יוחסין יש להם. סדום נחרבת לבסוף בגלל היעדר הטוב ובגלל נדירותם של אנשים צדיקים בתוכה. אבל אברהם ויצחק, המעטים שכל העולם מתנגד להם, ימשיכו לשגשג ולפרסם את ערכי הטוב והצדק בעולם כולו.הנביא ישעיהו מתאר את אברהם כ"אחד" - יחיד, בודד, מיוחד. את התיאור הזה יש לפרש באופן חיובי ולא כקובלנה או כמקור לחולשה או לפסימיות. בעולם של הרבים, המעטים הם אלה שחשובים באמת. הקב"ה כבר אמר לנו בספר דברים שנהיה המעט מכל העמים. ובכל זאת, בהשפעה ובכוח הרוחני שלנו אנחנו רבים ככוכבי השמים. ההבנה הפנימית הזאת של מהותנו ושל תפקידנו בתכנית האלקית לקיום האנושות ולהצלחתה מאפיינת אותנו כצאצאיו האמיתיים של אברהם אבינו ונותנת לנו תקווה אפילו בעולם שבו סדום נראית חזקה כל כך.