בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גנבת נפשות

מצות לא תעשה שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר: "לא תגנוב" (שמות כ')

undefined

הרב שמואל הולשטיין

ד טבת תשס"ח
3 דק' קריאה
מצות לא תעשה שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר: "לא תגנוב" (שמות כ')


סיפורה של מצוה
התלמידים בישיבת ראדין לא האמינו למשמע אוזניהם, החפץ חיים, רבם הנערץ, הידוע כל כך בשמירה על לשונו, מתבטא על יהודי ואומר עליו 'ימח שמו'. אומנם הוא הזכיר זאת בצירוף לשמו של אחד ממנהיגי המשכילים שהתבולל, אך אף על פי כן, מהחפץ חיים שהקפיד כל ימיו שלא להוציא מילה רעה מפיו על אף יהודי, שכך יאמר?!
בתום השיעור התקבצו סביב הרב כל התלמידים, ובדחילו ורחימו שאלוהו לפשר ההתבטאות החריפה. הרב סב על עקביו ועלה שוב לדוכן. "על מנת שלא יהיו כאן אי הבנות אבהיר מדוע בחרתי להשתמש בכינוי זה על אותו אדם" אמר לתלמידיו, והחל לספר: "כשהייתי ילד קטן תנועת ההשכלה בהנהגת אותו אדם התפתחה ביותר. יום אחד שמע אותו איש כי בעיירה קטנה ישנו ילד פלא, ישראל מאיר שמו, שכולם מדברים עליו שעתיד לצמוח לגדולות. האיש החליט לנסוע לשם ולנסות להטות את לב הילד לתנועת ההשכלה. ימים רבים נסע עד שהגיע לעיירתנו. בהגיעו, לא בזבז זמן, הוא פנה מיד אל בית המדרש והחל לחפשני. הוא בא אלי במסווה של למדן המתקשה בלימודו, ולאט לאט החל להרצות את משנתו הכפרנית. עניתי לו בחריפות רבה, וכשהבנתי כי כל מטרתו הינה להחטיאני עזבתי אותו במהירות וסרבתי להמשיך עימו בשיחה. הוא נשאר עוד מספר ימים בנסיון לחדש את הקשר אולם אני נשמרתי ממנו מאוד, עד שהתייאש ונסע".
המשיך החפץ חיים: "כעת נותר לדון מה היה האינטרס של אותו אדם. אדם שמנסה להחזיר את חברו בתשובה הרי הוא עושה זאת מתוך אמונה ברבש"ע ופועל בשליחותו. אולם איש זה שהצהיר על עצמו כי הוא כופר, ודאי לא עשה זאת מתוך שליחות כזו. רווח אישי, אין לו מכך שאפסיק לשמור תורה ומצוות, כך שלא נותרה שום אפשרות אלא לומר כי עשה זאת מכוח הסיטרא אחרא בעצמו, שרק לו יש עניין להכשיל את בני ישראל". סיים החפץ חיים: "מי ששם עצמו כשליח הסיטרא אחרא, ומנסה להחטיא את הרבים, עליו ניתן וצריך לומר 'ימח שמו' שכן כל כוחו הינו בשמו, ועל כך אמרו חז"ל "גדול המחטיאו יותר מההורגו".
*
בתום התפילה, לאחר שגמר לקפל את תפיליו, חיפש האורח את סידורו המהודר, על מנת להכניסו בתוך נרתיק התפילין. אולם להפתעתו הסידור נעלם. הוא החל בחיפושים קדחתניים בכל בית הכנסת אך לא מצאו. חיפש בארונות שמא מאן דהוא הכניסם לשם, תחת הספסלים ובכל מקום אפשרי. משלא מצאו הבין כי כנראה מישהו לקחו וגנבו ממנו. הוא החל לבלוש מסביב, עד שראה ילד קטן לומד בשקידה, שעוררה את חשדו. הוא קרא למארחו ואמר לו כי יש לו תחושה כי הילד הזה לקח את סידורו. המארח חייך ואמר כי ילד זה הינו שלמה זלמן, אחיו של ר' חיים מוולאוז'ין, גאון עצום שגאוות העיר על ילד זה, ואין שום סיכוי כי הוא יעבור על לאו מפורש של "לא תגנוב"! לפתע נשמע קולו של שלמה זלמן הקטן: "גם אם הייתי לוקח את הסידור לא הייתי עובר על 'לא תגנוב'"! המתפללים ששהו במקום הביטו עליו בתמיהה, הרי זה לאו מפורש שאסור לגנוב... שלמה זלמן חייך ואמר: "בספר ויקרא כתוב 'לא תגנובו' ומבאר רש"י מדוע נכתב איסור זה שוב, לאחר שבעשרת הדיברות כבר נכתב "לא תגנוב", ומבאר שם כי "לא תגנוב" זה בגונב נפשות מישראל, כך שאם הייתי לוקח את הסידור, חלילה, הייתי עובר על 'לא תגנובו'.

מצוה להורות
אמרו בעלי המוסר, באיסור של לא תגנוב, שלא לגנוב נפשות, כלול גם האיסור שלא לגנוב נפשות מעבודת ה', כלומר שלא להחטיא את חברו, בנוסף לאיסורים נוספים שעובר המחטיא את חברו. לפעמים נשמע כאילו להחטיא את הזולת זה לגרום לו לעבוד עבודה זרה לפחות, אולם להחטיא את חברו יכול להיות הרבה יותר פשוט מכך - אדם שמדבר לשון הרע אזי הוא מכשיל את השומע באיסור חמור ביותר, אדם ש'מקרר' את עבודת ה' של חברו ואפילו במצוה אחת עלול להכנס אף הוא לגדר של מחטיא את חברו. וכמובן ניתן ללמוד מכך להיפך: מה רבה זכותו של אדם המקרב את חברו לקיום מצוות ואפילו רק למצוה אחת.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il