האמונה אמונת ישראל אינה זקוקה להוכחות שכליות, אינה בנויה על סברות אנושיות, היא למעלה מזה. אין אנו זקוקים להוכחות אחר שראינו בעינינו את יד ה' בהוציאו אותנו מארץ מצרים, וקריעת ים-סוף ומתן-תורה. מכאן, מהתורה, הידיעה שלנו על בריאת העולם והאדם. ומן התורה וההסטוריה האנושית מאדם הראשון ועד מתן-תורה ועד בכלל. ואעפ"י שאין צורך בהוכחות, בכל זאת מעניינת העובדה שבכל העולם מקובלת חלוקת הימים לשבועות. מתי באו כולם להסכמה זו מקצה העולם ועד קצהו? האם אין זה מסתבר שכל האנושות מקורה באדם הראשון ובניו והם המקור לכמה הנהגות משותפות לכל בני-אדם כמו ימי השבוע וכמו הספירה העשרונית - העשרות. אמנם חוקרים שונים מנסים לשער השערות שונות בדבר מקורה של הספירה העשרונית וימי השבוע, אך המשותף הזה לכולם מראה בכל זאת שיש איזה מקור אחד לאנושות כולה. אך כאמור - אין בדברים אלו כוונה להוכיח אלא להוסיף עוד מבט על הסבירות של מבט התורה על בריאת האדם והעולם.

וכאן שואל מלך כוזר: ואיך לא תחלש אמונתך בעניין בריאת העולם ומניין שנות העולם, הרי לאנשי הודו יש מסורות עתיקות ומנהגים שקיימים לדעתם מליון שנים.
והחבר משיב: מסורות אנשי הודו אין בהם כדי להחליש את האמונה. איך יכולה להיות להם מסורת רצינית כאשר הם אינם אנשי תרבות כלל, הם עובדי אלילים, מאמינים באמונות טפלות, אין להם תרבות, לא חיברו כי אם ספרים מועטים, שטחיים. ורק מי שדעתו קלה, יכול להתפתות אחריהם.
וכי אילו היו באים בדואים מהנגב ומסיני, אנשים שלא עסקו בחכמה והיו מספרים לנו שיש להם מסורות עתיקות שונות משלנו על בריאת העולם וכדומה, היינו בכלל צריכים להתייחס לדבריהם? האם יש משמעות למסורת של אנשים נבערים מדעת? כך היו אנשי הודו.

אמנם נכון שאנשים שחיים בטבע, בלי לעסוק בלימודים, מתפתחים אצלם חושים מיוחדים שאינם אצל אנשי תרבות. הם יודעים לחוש מתי הגשם מתקרב לבוא, הם יודעים לזהות טביעת רגלים, הם יכולים להיות גששים מצוינים ועוד כל מיני חושים טבעיים מחודדים מצויים אצלם. ואולי אפילו חושים רוחניים מסויימים, והנהגות נימוס יחודיות, אבל מכאן ועד נתינת אמון בסיפורים שעוברים במסורת סביב המדורה, שיד הדמיון הפורה המציאה אותם. מסורות כאלה אינן מסורות שיש להתחשב בהן.

אנשי הודו פתחו להם כל מיני תכונות טבעיות מעניינות, וגם הנהגות יחודיות שיש בהן צדדים של מעלה, אך הם לא היו אנשי חכמה ודעת, רמתם היתה נמוכה, ואין ערך משמעותי לסיפורים שלהם על מסורות עתיקות. זה אינו דומה בשום פנים ואופן למסורת ישראל של "עם חכם ונבון", עם-הספר, שבכל הדורות תמיד היה עסוק בחכמה ובתורה, והספרות התורנית העשירה שבכתב ושבע"פ שבכל הדורות - מראה את רמתו הרוחנית.