בית המדרש

  • מדורים
  • נושאים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יהודה בן הדסה

התא המשפחתי

האמת הפשוטה היא, שלא צריך להיות שומר תורה ומצוות כדי לשמור על התא המשפחתי. דרך ארץ קדמה לתורה. נאמנות של בעל לאשתו ושל אשה לבעלה הם מיסודות האנושות.

undefined

יט שבט תשס"ח
2 דק' קריאה
שאלה:
הקמתי ב"ה משפחה, עם אשתי. אך יש לנו בעיה ביחס להורי, שהם אינם שומרי מצוות, ולאחרונה הם חיים בנפרד, כאשר כל אחד מצא לעצמו בן זוג אחר. לפעמים הם מזמינים אותנו אליהם, או באים אלינו, כל אחד עם בן זוגו. הילדים שלנו שואלים שאלות, וגם אנו, תוהים האם להסכים למצב של חיים כאלה, כאשר הם לא נפרדו בגט, כדין.

תשובה:
יש להצטער מאד על כך שהמסגרת המשפחתית ממשיכה להשמר רק אצל החיים על פי התורה. כאשר אין קיום מצוות, נראה לאנשים שאין ערך לתא המשפחתי, ובקלות אפשר לפוררו. יתירה מזו, יש תנועות אשר שמו לעצמם אידיאל, לפעול להדגשת היחיד וזכויותיו, זכויות האשה, זכויות הגבר, זכויות הילד, מתוך התעלמות מהמבט הרחב הכללי על המשפחה כולה. דבר זה גורם למחשבות על מציאת בן זוג אחר. האמת הפשוטה היא, שלא צריך להיות שומר תורה ומצוות כדי לשמור על התא המשפחתי. דרך ארץ קדמה לתורה. נאמנות של בעל לאשתו ושל אשה לבעלה הם מיסודות האנושות. גם בבעלי חיים אנו מוצאים נאמנות זו, כדוגמת הביטוי, "לחיות כזוג יונים", השומרים אמונים איש לרעהו.
ודאי שגם התורה מודעת לכך שלעיתים עולים החיים על שרטון, ואין מנוס אלא להפריד איש מרעהו, בגט, כדת וכדין. הפירוד נקרא בלשון התורה, "גט כריתות", ויש לכך כמה משמעויות. האחת, כדברי חכמים, שהגט צריך לחתוך לחלוטין את הקשר מן העבר, עד כדי כך שאסור להם להתגורר בשכנות זה לזה. בנוסף, לשון "כריתות", מביעה את הכאב, ככריתת אברים שיש בה גם חיתוך בבשר החי. כל זאת אני כותב, מתוך כאב וצער על אובדן דרך, במקום שאין תורה ומצוות. וודאי שיש משפחות רבות, שלצערנו אינן שומרות תורה, ואף על פי כן, חיי המשפחה בין בני הזוג מתנהלים באהבה, כטבע האנושי.
ולשאלתכם: אתם כמשפחה, ודאי אינכם צריכים לחנך את הוריכם. הכלל הוא שהורים מחנכים את ילדיהם, אבל ילדים אינם מחנכים את הוריהם. אם כן, מצדכם, לכאורה, ניתן לומר שאין זה מעניינכם להתערב בחייהם. אולם, זו אינה כל התמונה. שהרי ההורים, כל אחד לחוד, מחייבים אתכם לשתף פעולה עם מצב האסור על פי התורה, שנוגד גם את הַלִכות דרך ארץ הפשוטות. גם אם ההורים סבורים שאין בכל פגם בדרך ארץ, ושבירת נאמנות הוא עניין לגיטימי, החלטה כזו אינה מחייבת אתכם. לכן, אף על פי, שההדרכה הרגילה היא, לקבל את ההורים כמו שהם, כאן המצב שונה. אל תסכימו לכך, בגללכם ובגלל ילדיכם. כלפי הילדים סבא וסבתא הם דמויות, דגם למשהו נאצל, עטור בחכמת חיים ובנסיון, המקרין על הנכדים. אי אפשר שילדיכם יראו את סבא וסבתא במצב כזה וישאלו שאלות. הייתי ממליץ לכם, לשוחח עם ההורים, כל אחד לחוד, ולומר להם, שהם חייבים לפנות לבית הדין הרבני באזור מגוריהם, כדי להגיע לפירוד על פי התורה. יתכן שהם ישיבו בציניות או זלזול, אך אל תרתעו מכך. הבהירו להם, שאין לכם אפשרות לארח אותם, וגם לא להתארח אצלם, כל זמן שהמעמד המשפחתי שלהם אינו מוסדר, כאמור, על פי התורה, ועל פי הלכות דרך ארץ. הבהירו להם, שאין רצונכם בניתוק מהם, אלא, אתם מרגישים חובה להעמיד אותם על דרך אמיתית יותר ובריאה יותר. ברור, שגם עבורם, פרידה בגט תהיה משמעותית מבחינה רוחנית ונפשית, גם אם יתכחשו לכך בגלוי. לאחר הפירוד, תוכלו לומר גם לילדיכם לקבל את סבא במצבו החדש, ואת סבתא במצבה החדש.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il