בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מצוה גדולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רחל בת יקוט

"לא תשימון עליו נשך"

מצות לא תעשה שלא להתעסק בין מלוה ללווה בריבית, שנאמר: "לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב).

undefined

הרב שמואל הולשטיין

א אדר א תשס"ח
3 דק' קריאה
מצות לא תעשה שלא להתעסק בין מלוה ללווה בריבית, שנאמר: "לא תשימון עליו נשך" (שמות כ"ב).


סיפורה של מצוה
בצעדים כושלים ומהוססים של אדם שאין לו מה להפסיד פסע ר' אריה לייב אל עבר ביתו של אחד מעשירי עירו פוזנה. ר' אריה לייב ידע כי תקוה רבה בעשיר זה לא כדאי לתלות, שכן הלה היה ידוע בקמצנותו המרובה לכל דבר שבקדושה ולצדקה בפרט. אולם כשראה כי אין ברירה בידו ומצבו הקשה אינו מאפשר לו לעמוד בהתחייבויותיו הכספיים לקראת חתונת ביתו, לא ראה ברירה לנגד עיניו אלא לפנות בבקשה אל עשיר זה.
העשיר שמע את בקשתו של ר' אריה לייב בכובד ראש, וענה כי כמובן ישמח לעזור לאח יקר בשעת דחקו. ליבו של ר' אריה לייב החל לפעום בהתרגשות, אולי הנה באה ישועתו. אולם לאחר רגע קט התרגשותו פחתה, כשהבין כי אין בכוונת העשיר לתת לו מתנה ובכך לחלצו מהמצר, אלא מוכן הוא לתת הלוואה לתקופה. ר' אריה לייב התלבט האם כדאי לו לקחת הלוואה, שכן דרכן של הלוואות שיום אחד יש להחזירם, וכי בעוד מספר חדשים יהיה יותר עשיר ממה שהוא היום?!
אולם לאחר הרהור זה הבין כי זו הברירה היחידה שלו, וכי כך יוכל לפחות לשלם את חובותיו בתשלומים ולא כרגע בבת אחת. משענה בחיוב להצעתו הנדיבה של העשיר, הוציא הלה ממגירת שולחנו פנקס שטרות הלוואה והחל למלא. כשהגיש לר' אריה לייב את הנייר עבר במהירות על הכתוב בו ולא האמין למראה עיניו. כתוב היה בשטר כי הלווה מתחייב להשיב את ההלוואה תוך שנה בצירוף ריבית של עשרים וחמישה אחוזים. "הלא זה איסור ריבית מפורש? וכי לא תעזור לאחיך היהודי עזרה אמיתית בשעת דחקו בלי לחפש כיצד להרויח ממצבו הדחוק"? ניסה לטעון ולשכנע את העשיר שמולו, אך ללא הועיל. בצעדים כושלים ובלב כבד יצא מביתו של האיש בנסיון למצוא פתרון אחר למצוקתו. כשסיפר את המאורע לחבריו, גיחכו על חברם התמים שלא ידע כי אין מה לפנות לעשיר זה , שהרי את כל כספו הרב הרוויח בעזרת ריביות שגובה מאנשים.
עברו מספר שנים ובעיר נפוצה השמועה על מותו של העשיר. אנשי החברא קדישא החליטו כי לפחות במותו כדאי וראוי 'שיתרום' העשיר לטובת עניי העיר והודיעו ליורשים כי לא יקברו את אביהם בבית הקברות היהודי אלא תמורת סכום גבוה ביותר בו נקבו. היורשים הנדהמים ניסו להתווכח, אך ללא הועיל. אנשי החברא קדישא היו נחושים בדעתם כי לפחות הפעם יהנו העניים מממונו של קמצן זה. אולם היורשים התעקשו, ולא הועילו כל ההסברים כי טובת הנפטר היא כי לפחות כעת יזכה במצוה שתעזור לו לפני הבית דין של מעלה.
בצר להם, פנו היורשים אל מושל העיר בתביעה על אחיהם היהודים פרנסי העיר שאינם מוכנים לקבור את אביהם בבית הקברות היהודי. המושל התרגז מאוד למשמע דרישתם של ראשי הקהל ואף אמר למקורביו כי אם לא יענו לתביעת היורשים יורה על סגירת בית העלמין היהודי. אולם לפני החלטתו קרא לרב העיר הגאון רבנו עקיבא איגר על מנת שיתן הסבר למחיר המופקע אותו דורשים תמורת הקבורה. "הרי ברור לחלוטין כי המחיר אותו אתם דורשים אינו סכום הגיוני לחלקת קבר"?! טען כלפי הרב. הרב חייך וענה: "חלקת קבר אינה דבר יקר שכן אנו מאמינים כי בכל רגע יכול המשיח לבוא ותהיה תחיית המתים, אם כן יתכן כי אדם 'יהנה' מהחלקה אותה רכש זמן מועט בלבד". המשיך הרב: "אולם על מלוה בריבית יש לנו מסורת כי לא יקום בתחיית המתים, נמצא אם כן כי עשיר זה הינו קונה לעצמו חלקה לחיי נצח, ולזמן כה ממושך ודאי ראוי שישלם". המושל שהבין היטב את הסיבה שבגינה נדרשו בניו של העשיר לשלם סכום גבוה כל כך אישר מיד את הדרישה, ואף הוסיף כי גם בבית הקברות של הגויים ידרוש הוא מהם לשלם את אותו הסכום.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il