בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פורים בראי דורנו
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

"נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם"

ננסה השבוע לברר האם מותר לאדם להציל את נפשו תוך פגיעה באחר או ברכושו? והאם יש הבדל בין שעת מלחמה לשעת שלום?

undefined

הרב יוסף כרמל

אדר ב תשס"ח
3 דק' קריאה
שאלת המלחמה, גבולותיה וגדריה, עולה מחדש על שולחנם של חכמים מדי שנה בחג הפורים. במציאות של ימינו כשמדינת ישראל נמצאת - אם במודע ואם שלא במודע - במצב מלחמה תמידי, השאלה כמעט ואיננה יורדת משולחן הדיונים.
אויבי ישראל מנצלים את רגישותו של עם ישראל בכלל ואת רגישותה של החברה הישראלית בפרט לחיי אנוש, בו בזמן שהם מנסים בכל כוחם ובכל מאודם לפגע דווקא באזרחים שלווים, בנשים ובילדים, בעיקר באמצעות שימוש בנשק תלול מסלול שכמעט ואיננו חושף את המשתמש בו לפגיעה נגדית.
אחת התופעות היותר מכוערות והשפלות שנחשפה גם לאחרונה הייתה שימוש בנשים וילדים כמגנים אנושיים ל"פושעי מלחמה" המפגיזים ומנסים "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד" כמה שיותר "יְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים" בכל יום ולא רק "בְּיוֹם אֶחָד" (ע"פ אסתר ג' יג).
נציין כי גם בזמן מרדכי ואסתר מטרת השונאים הייתה כאמור השמדה טוטאלית מגדול ועד קטן. גם המלך נתן רשות ליהודים "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם טַף וְנָשִׁים וּשְׁלָלָם לָבוֹז" (שם ח' יא). אבל, כאשר היהודים קמו לעמוד על נפשם, הם פגעו אך ורק ב"בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (שם ט' א) ו"בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם" (שם ב), ו"בְּכָל אֹיְבֵיהֶם" (שם ה). אין זכר לפגיעה ב"זָקֵן טַף וְנָשִׁים" ההפך - תמיד ההדגשה היא על "אִישׁ".

ננסה השבוע לברר האם מותר לאדם להציל את נפשו תוך פגיעה באחר או ברכושו? והאם יש הבדל בין שעת מלחמה לשעת שלום?
השאלה: "מהו להציל עצמו בממון חברו" הועלתה בסוגיא במסכת בבא קמא (סא ע"ב, קיז ע"ב). הגמרא מספרת על דוד שנלחם בפלשתים שהסתתרו בשדות היהודים. הדרך היותר בטוחה לפתרון הבעיה הייתה להעלות את השדות באש ובכך לחסוך חיי אדם. דוד שאל את הסנהדרין היושבת בבית לחם האם הדבר מותר? להלכה נפסק כי אסור לאדם פרטי להציל עצמו בממון חברו.
לשיטת רש"י (שם) והראב"ד (שטמ"ק שם): אכן, רכושו של השני הוא בבחינת "אינו נמצא" ולכן אסור לאדם להשתמש ללא רשות, ברכוש של אחר, כדי להציל את נפשו .
לשיטת בעלי התוס' (שם) וכך נפסק גם בשו"ע (חו"מ סי שנט סע' ד): האיסור הוא לעשות זאת שלא על מנת לשלם. מה הסברא שעומדת מאחורי הלכה זו? מסביר הרשב"א: היות ואם הבעלים היו נוכחים, הם היו צריכים להשתמש ברכושם כדי להציל את חברם. גם בלא נוכחותם הדבר מותר על מנת לשלם. מה יהיה אם כך הדין כאשר האדם יכול להינצל על ידי פגיעה באדם אחר? הדבר אסור בין אם מדובר ביהודי ובין אם מדובר בנכרי, שהרי אין על השני חובה למסור את נפשו כדי להציל אחר (הגר"ש ישראלי עמוד הימיני סימן טז פרק ד סע' יד).
כל זה בשעת שלום וביחסים בין אנשים פרטיים (נוסיף קריאה נרגשת, גם למי שבקרבו בוערת "אש קודש" להימנע מכל פעילות נקמה פרטית אסורה ומזיקה כמו שנעשתה בימים האחרונים בכפרו של הרוצח השפל)
מה הדין בשעת מלחמה? כאשר הצבא בשליחות המלך=הממשלה, יוצא ל"עזרת ישראל מיד צר", מה הן המגבלות המוטלות עליו בתחום זה?
מו"ר מרן הגר"ש ישראלי קבע כמה כללים ברורים בנושא (במאמרו שם):
1. אין לפגע לכתחילה בנשים וילדים (ע"פ הרמב"ם פ"ו מה' מלכים ה"ד).
2. יש להזהיר מי שאינו מעורב בלחימה (אם האזהרה לא תגרום לאי יכולת לביצוע המשימה) שיעזוב את השטח (כמבואר בשמואל א ט"ו ו).
3. כיון שגם מלחמת רשות מותרת מדין "דינא דמלכותא דינא", כחלק ממערכת היחסים המוסכמת בין האומות המתוקנות וכיון שזו טבעה של מלחמה שגם מי שאינו מעורב נפגע, כל עוד המערכה מתנהלת על פי החוק הבין לאומי, אין בכך איסור שפיכות דמים.
4. קל וחומר שבמקום שהאויב הוא שמכניס את אזרחיו בכוונה לאזור הלחימה "הם הם שערבים לזה והם עוונם ישאו" ואין שום חובה להמנע מפעולות צבאיות שמטרתן "עזרת ישראל מיד צר" וקיום חובתו של השלטון להגן על אזרחיו, גם אם יש חשש שיפגעו בזה חפים מפשע "כי לא אנו הגורמים כי אם הם עצמם ואנחנו נקיים".

נסיים בקריאה למשפטנים ישרי דרך ובעלי מוסר "לא כפול" לחוות דעתם בשאלה:
מי הוא חף מפשע כאשר רוב חברה מסוימת, בחרה ב"פושעי מלחמה" לעמוד בראשם
וכל פעולותיהם מתבצעות תוך כדי הכרזה שאינם כפופים לחוק הבין לאומי?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il