בית המדרש

  • כה - שמיטה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

במה נשתנתה שנת השמיטה דהשתא משמיטות קודמות?

בשמיטה זו בוצעו בהיתר המכירה שיפורים הלכתיים ומשפטיים, המסירים את טענות המתנגדים לו , מאידך נתווספו חקלאים רבים ל"אוצר בית-דין" , הרב ויטמן בתמונת מצב של מצב החקלאות הארצי.

undefined

הרב זאב וייטמן

ר"ח ניסן תשס"ח
7 דק' קריאה
– היתר המכירה נעשה באופן ובנוסח שונה מבעבר, באופן שמבטל את כל דברי המערערים כנגד היתר המכירה. השני – אוצר בית-דין הורחב לחלק גדול מהמטעים והכרמים, כולל למטעים וכרמים שבבעלות אנשים שאינם מוגדרים כשומרי תורה ומצוות, ובמטעים וכרמים אלו נשמרה השמיטה כהלכתה ללא הסתמכות על היתר המכירה.

היתר המכירה
המכירה לקראת שמיטת תשס"ח נעשתה באופן הבא:
נערך ביקור אצל כל החקלאים והוסברה להם מהי שמיטה והוצע להם לקיים את השמיטה כהלכתה וכמאמרה – על-ידי זריעה מוקדמת, במצעים מנותקים, בהצטרפות לאוצר בית-דין או על-ידי הוברת השטח והשבתתו בשנת השמיטה.
במקרים שבהם נתברר שאין לחקלאי אפשרות לשמור את מצוות השמיטה ללא הזדקקות להיתר המכירה הוסבר לו מה משמעותה של מכירת הקרקעות ונבדק אלו קרקעות הוא חייב למכור ומי הם בעלי הקרקעות הללו 1 .
לצורך מכירת הקרקעות נדרש החקלאי לצרף מפות שעליהן מסומנות ומוגדרות הקרקעות הנמכרות. מלבד זה, נדרשה אסיפת חברים של האגודה אשר אליה שייך החקלאי שתאשר את מכירת הקרקעות, ונדרשה חתימת החקלאי על שטר מכירה של כל זכויותיו למינהל מקרקעי ישראל – שהוא בעל הקרקע ברוב המקרים – כדי שזה יוכל לבצע את מכירת הקרקעות לאחר שבידיו יהיו מלוא הזכויות על הקרקעות.
כמובן, במקרים שבהם החקלאי מגדל על קרקעות שאינן שייכות לו הוא נדרש להמציא את חתימת בעלי הקרקע על שטר מכר זה.
המכירה נעשתה בנוסח משפטי המובן לחקלאי, ותנאי המכר היו כאלו שלא היתה לחקלאים כל סיבה שלא להסכים למכר כזה 2 .
מכיוון שהמכירה נעשתה בטופס משפטי, התייעצו רוב החקלאים עם יועציהם המשפטיים קודם לחתימתם על שטר המכר. התייעצויות אלו הביאו במקרים מסוימים לכך שהחקלאי החליט שלא למכור את אדמותיו או לצמצם את המכירה לחלקות הכרחיות בלבד.
באופן זה, השלב הראשון של מכירת כל הזכויות של החקלאים למדינת ישראל נעשה באופן מהודר יותר מאשר כל מכירה הלכתית אחרת המקובלת על-ידי כל הגורמים ההלכתיים, כגון מכירת חמץ או מכירת מבכירות, ויותר מאשר כל הסכם הלכתי אחר מקובל כגון היתר עסקה, פרוזבול וכדומה.
השלב השני היה מכירת הקרקעות על-ידי מינהל מקרקעי ישראל לגוי. גם מכירה זו נעשתה מלבד בקניינים הלכתיים מקובלים – שטר, כסף וסודר גם באמצעות הסכם מכר חוזי משפטי מקובל שנחתם בין מינהל מקרקעי ישראל ובין הקונה הגוי. הסכם מכר זה נדון במשך זמן ארוך על כל פרטיו וסעיפיו בינינו ובין היועצים המשפטיים של מינהל מקרקעי ישראל ובהשתתפות היועצים המשפטיים שלנו.
באופן זה חלה המכירה לא רק מבחינה הלכתית, אלא גם מבחינה משפטית חוקית בהתאם לחוקי מדינת ישראל 3 .
הדברים הגיעו עד כדי כך שמינהל מקרקעי ישראל דרש קודם לחתימה על ההסכם לקבל אישור כתוב מרשויות המס על פטור העסקה ממיסים וכן לקבל התחייבות חתומה מהקונה שהוא לא ישתמש בהסכם החתום לרישום הערת אזהרה בטאבו על בעלותו על כל הקרקעות שקנה.
כמובן, שהמכירה נעשתה באופן שאין כל חשש לאיסור "לא תחנם" – הן בגלל שהיא נעשתה בתנאי שהקרקעות כולן יימכרו חזרה לבעליהן לאחר שנת השמיטה באופן שאין בו איסור "לא תחנם", והן כמובן באופן שהבטיח מבחינה משפטית את חזרת הקרקעות לבעליהן לאחר שנת השמיטה.
כמו כן, הצהיר הקונה על שמירת שבע מצוות בני נח ועל כך שיש לו קרקע בארץ-ישראל באופן שרבים סבורים שאין בכך איסור "לא תחנם".
המכירה נעשתה באופן ישיר בין המוכרים לקונה ולא בשליחות ובאופן שמבטל גם את טענת האומרים שהמכירה לא חלה, מכיוון שאין שליח לדבר עבירה (גם לו היינו סבורים שבמכירה כזו יש עבירה).
המכירה התייחסה רק לקרקעות שהוגדרו, סומנו ומופו, ובאופן שהסכם המכר התייחס לשטח מדויק של כמיליון ו-750,000 דונם, והוא כלל סכום מוגדר של כ-70 מיליארד שקלים, וכפי שנעשה כל הסכם מכר מקרקעין במדינה.

לאור השיפורים הללו מתבטלות כל הטענות כנגד תקפותו של היתר המכירה בימינו מטעם טענת "חוכא ואיטלולא" או מטעם חוסר גמירות דעת של המוכרים או הקונה, או מטעם אין שליח לדבר עבירה וכדומה. גם הטענה שאין משמעות למכירה כללית של כל מדינת ישראל ומכירה כזו אין לה כל תוקף מתבטלת, מכיוון שהמכירה התייחסה לקרקעות ספציפיות ומוגדרות, שבסה"כ הגיעו לכ-7% משטח מדינת ישראל.
המכירה המשודרגת הזו לא נעשתה לגבי כל האדמות החקלאיות במדינת ישראל, אך היא כן כללה מעל ל95% מהחלקות עליהן מגדלים ירקות שללא מכירה יש בהם חשש איסור ספיחין (לא כולל אדמות המטעים, אדמות הערבה ואדמות חממות ומצעים מנותקים וכמובן לא אדמות עליהן מגדלים פרחים, מספוא וכדומה). במקביל, למכירה זו נעשתה מכירה באופן ובנוסח הרגיל והמקובל מהשמיטות שעברו, ע"י הרב אברהם יוסף, ובמסגרתה נמכרו כלל אדמות המדינה ובכללן אדמות חקלאיות בערבה, מטעי פרי, אדמות עליהן מגדלים מספוא, פרחים, גינות נוי פרטיות וציבוריות ועוד. למכירה זו לא היו כל היתרונות שלעיל, אך גם אם מפקפקים ומערערים לגבי חלותה של מכירה זו הדבר מהווה בעיה לחקלאים הסומכים על מכירה זו, אך לציבור אין בכך כל בעיית כשרות, ולכל היותר יש להקפיד בפירות על קדושת שביעית.
עוד יש לציין, שבמסגרת הפגישות שנערכו עם החקלאים הם קיבלו הנחיות לבצע את המלאכות האסורות מהתורה על-ידי לא-יהודי, וזאת השמיטה הראשונה שבמהלך השנה מתקיים פיקוח על החקלאים על-ידי צוות מפקחים המבקר אותם ובודק שמשלוחי הירקות אכן מגיעים מהשטחים שנמכרו במכירת הקרקעות, ושהמלאכות האסורות מהתורה, ובעיקר הזריעה, נעשות על-ידי לא-יהודים. הפיקוח איננו פיקוח צמוד ומושלם, אך לראשונה יש בכלל פיקוח כלשהו.

אוצר בית-דין
בשמיטת תשס"ח רובם המוחלט של כרמי היין במדינת ישראל קיבלו על עצמם את שמירת השמיטה במסגרת אוצר בית-דין. בעבר היו בעלי כרמים בודדים ששמרו שמיטה, ובהיקף רחב קיימו את מצוות השמיטה בשמיטות האחרונות רק ביקבי רמת הגולן. השנה נכנסו למסגרת שמירת השמיטה יקבים רבים נוספים – יקבי כרמל, יקבי ברקן, יקבי בנימינה, יקבי טפרברג (אפרת), יקבי תשבי, יקבי דלתון, יקבי גוש-עציון ויקבי יתיר.
כל היקבים הללו חתמו על הסכמים מול אוצר בית הדין, הסכמים שמגדירים את התמורה שיוכלו לקבל היקבים בעבור היין שייצרו בעבור בית הדין. מלבד זה, הוגדרו מגבלות לגבי שיווק היין לחו"ל 4 , וכמובן, מחויבות לביצוע המלאכות בכרמים בהתאם להנחיות בית הדין, ובראש ובראשונה נדרש שינוי מהותי בזמירה, כדי להורידה מרמת איסור תורה לרמת איסור דרבנן ובאופן שמותר יהיה לבצעה בשמיטה למניעת הפסד מרובה.
מלבד היקבים וכרמי היין הצטרפו לבית הדין גם חלק גדול ממטעי הפרי, והגדולים שבהם – מטעי בראשית ברמת הגולן, פרי מטולה, רפקור, ברעם, גוש-עציון, ארץ בנימין והר חברון.
אין ספק ששמירת שמיטה בהיקפים כל כך גדולים ורחבים מחייבת הרבה מאוד הכרעות לקולא – הן בנושא המלאכות, הן בנושא שיווק הפירות ברשתות השיווק והשווקים הסיטונאים, והן בכל הנוגע לאופן ההסכמים הקבלניים שנערכו עם שלוחי בית הדין. כמובן, שהכול חייב להיות מגובה מבחינה הלכתית 5 , אך בהרבה מאוד מחלוקות וספקות נקטנו לקולא מתוך תפישה בסיסית שעדיף לקיים את מצוות השמיטה שלא בהידור מאשר להפקיע אותה בהידור. אין כל ספק שיש הבדל עצום בין חקלאי שכל שמירת השמיטה שלו מתבטאת בחתימתו על היתר המכירה, ובין חקלאי שנכנס למסגרת אוצר בית דין ונמצא בקשר מתמיד עם בית הדין בשאלות הלכתיות הנוגעות למלאכות ולשיווק הפירות. חקלאי זה, גם אם בסופו של דבר יקבל תשובות מקילות ברוב רובן של השאלות שיועלו, מרגיש היטב את שנת השמיטה ומשמעותה ומתחנך לקיום השמיטה, ולכך שבשנת השמיטה הדברים כולם מתנהלים על-פי הנחיות בית הדין והוראותיו, ובאופן שיש סיכוי גדול שהדברים ילכו וישתפרו, ילכו וישתכללו בשמיטות הבאות. מה שאין כן חקלאי החותם על היתר המכירה, שהוא איננו מתמודד בדרך כלל עם מצוות השמיטה ונוהג בשדהו ובמטעיו באופן רגיל וכפי שנוהג הוא בשאר שנות החולין.

בעונה זו של סוף החורף מרנין להסתובב בכרמי היין במדינת ישראל, ממצפה-רמון בדרום ועד צפון רמת הגולן, ולראות איך למעלה מ-90% מהכרמים בארץ הקפידו לזמור על-פי הנחיות בית הדין, ובהחלט משמח מאוד לדעת, שלפחות איסור התורה המפורש "כרמך לא תזמור" נשמר ברובם המוחלט של כרמי ארץ-ישראל.

קיום מצוות השמיטה ביקבים, בכרמים ובמטעים יכול להתאפשר רק בעקבות שיתוף פעולה בין ארבעה גורמים: הצרכנים, המעדיפים יינות ופירות מכרמים ומטעים שנשמרה בהם מצוות השמיטה; היקבים ובתי האריזה, המוכנים להיענות לאתגר הלא פשוט שבשיווק פירות ויינות אוצר בית-דין; הכורמים והנוטעים, המוכנים לקבל על עצמם הגבלות לא פשוטות בנושא מלאכות המטע והכרם; והרבנים שלוקחים על כתפיהם הכרעות לא פשוטות בתחום המלאכות והשיווק, שרק בזכות הכרעות אלו אפשר להגיע למהפכה בשמירת השמיטה ביקבים, בכרמי היין ובמטעים.

לצערנו, יש כיום גורמים רבים בארץ, שבמקרים רבים מחמת אינטרסים ושיקולים זרים, מחבלים בשמירת השמיטה, בכך שהם מערימים קשיים ומכשולים על פירות אוצר בית-דין מלהתקבל בשווקים וברשתות השיווק והם דורשים לספק להם דווקא פירות מהיתר המכירה, או שהם מורים לסמן פירות אוצר בית-דין כפירות היתר מכירה ולהטעות את הציבור. בכך הם פועלים באופן חזיתי כנגד המהפכה הברוכה של מעבר מחתימה סתמית על היתר מכירה והפקעת מצוות השמיטה לשמירת שמיטה בארץ ללא הסתמכות על היתר המכירה. כנגד מגמה מקלקלת זו יכולים לעמוד רק הצרכנים שהם הגורם החשוב ובעל ההשפעה הרבה ביותר, שיכול לסייע לשמירת שמיטה בארץ. מכיוון שבלחצם על רשתות השיווק והחנויות להביא דווקא פירות מאוצר בית-דין ולספק דווקא יינות אוצר בית-דין ושמן אוצר בית-דין, הם יתרמו תרומה משמעותית וחשובה מאין כמוה לקידום שמירת השמיטה בארץ-ישראל ולקירוב הגשמת חזון שבת הארץ במלוא תפארתה במדינת ישראל.
בעניין זה, יש לציין לשבח את צה"ל, שמקפיד בשמיטה הנוכחית על מדיניות של העדפת תוצרת אוצר בית-דין ודורש לספק לו דווקא פירות מאוצר בית-דין ולא מהיתר המכירה, ובכך הוא גרם לרבים לבחור בשמירת שמיטה במסגרת אוצר בית-דין ובכך תורם צה"ל ומערכת הכשרות שלו תרומה חשובה ומשמעותית ביותר לקידום שמירת השמיטה בארץ.

ולסיום, הכיוון הכללי של ארגון מערכת אוצר בית-דין ארצי למטעים בהיקף רחב הותווה על-ידי ועדת השמיטה של מועצת הרבנות הראשית לישראל בראשות הרב משה ראוכברגר, ובהשתתפות הרב שמואל אליהו, הרב שמחה קוק, הרב גליקסברג והרב רצון ערוסי ואושר על-ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל וועדת הכשרות שלה. כל ענייני אוצר בית הדין שליד הרבנות הראשית לישראל מתנהלים על-ידי בית הדין לענייני שמיטה בראשות הרה"ג הרב דב ליאור שליט"א ובהשתתפות הרבנים מרדכי עמנואל מביתר, ישי סמואל מיונתן, ואן דייק מרמת-מגשימים, יונה דוברת ממבוא-חורון, אלישיב קנוהל מכפר-עציון, והח"מ. יועץ מקצועי לבית הדין הוא האגרונום ומדריך המטעים של משרד החקלאות מר שמעון אנטמן מגמזו ומשתתף בישיבות ביה"ד כמשקיף גם הרב אליהו בלומנצוויג ראש ישיבת ירוחם. כמו כן, משתתפים בישיבות בית הדין המפקחים הבכירים של בית הדין – הרב אברהם בלוקה מטבריה והרב אלון טננבאום מאלון-שבות.


^ 1. משיחות עם החקלאים התברר שרבים מהם לא הבינו מה פירושו ומשמעותו של היתר המכירה, וכן שרבים מהם מכרו בעבר קרקעות שהם מגדלים עליהם גידולים חקלאיים אך שהן אינן שייכות להם.
^ 2. בעבר, הוחתמו החקלאים על נוסח שלא הובן להם ושאם היו מבינים אותו בוודאי לא היו מסכימים להתחייבויות שנדרשו מהם במסגרת חתימתם זו.
^ 3. חלק מהערעורים בעבר על תוקף המכירה היה, שהיא לא תקפה מבחינה חוקית משפטית, וזאת בניגוד להלכה שמכירת קרקעות צריכה לחול גם על-פי חוק המדינה.
^ 4. במקרי צורך הותר לייצא לאחר מועד הביעור ובהתאם לשיטת הרידב"ז.
^ 5. וראה דיונים מפורטים לגבי כל השאלות ההלכתיות בספרי "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il