השבת הזאת היא שבת הגדול. השנה שבת הגדול חל בערב פסח. אך הולם שהשבת תהיה חלק מחוויית הפסח, שכן השבת נותנת לנו את המפתח שמאפשר לנו להעריך באמת את חג הפסח ואת החירות. בשבת הגדול הראשונה - המסורת מלמדת אותנו שיציאת מצרים הייתה ביום חמישי - לקחו בני ישראל את שה הפסח וקשרו אותו לעמוד המיטה כדי להכין אותו לקורבן הפסח שיבשר על גאולתם מעבדות מצרים. השה היה סמלה של מצרים, של אליליה, של האימפריה שלה ושל עוצמתה המהוללת. משום כך כשבני ישראל לקחו את שה הפסח הם עשו מעשה מסוכן מאוד.
נראה שאי אפשר לזכות בחירות ובעצמאות בלי נכונות להסתכן. רק אנשים שמוכנים לסכן את נוחותם ואפילו את חייהם כדי לזכות בחירות ובעצמאות מצליחים להשיג חירות ועצמאות. המעשים של בני ישראל בשבת הגדול הראשונה הם שהבטיחו את גאולתם מעבדות מצרים באותו השבוע. החשיבות של קורבן הפסח נובעת מהתפיסה שיש תמיד צורך בהסתכנות כאשר מבקשים חירות והתקדמות.
אחת הסיבות לכך שהשבת הזאת מכונה "שבת הגדול" היא בגלל חשיבות הלקח שאנחנו למדים ממנה על הדרך שבה החירות מושגת. חירות היא מטרה נעלה וגדולה גם בחיי הפרט וגם בחיי האומה, אך התורה רוצה שנדע שיש לה גם מחיר. לכן שבת הגדול מקדימה את הפסח.
השבת עצמה היא הרפתקה מסוכנת, גם בלי קשר ליציאת מצרים ולחג הפסח. הימנעות מעבודה ומרווח כלכלי במשך שביעית מהחיים נראית לנו דרך מסוכנת לכל אדם שמנסה להרוויח ולפרנס את עצמו ואת משפחתו. בשביל שומרי השבת בשבת תמיד הייתה מידה של הקרבה. בייחוד בעולם שבו במשך אלפי שנים היום השביעי היה יום רגיל, השבת היהודית בלטה כאנומליה ובזבוז לא הגיוני של זמן והזדמנות.
לפיכך השבת עצמה תמיד נתפסה ביהדות כמשהו גדול - כדבר שמגדיר את היהדות עצמה. ההקרבה, לכאורה, שבשמירת השבת, הקנתה ליהודים זהות עצמית ועצמאות פנימית אמיתית בדרך שלא היה לה תקדים בהיסטוריה האנושית. הגדולה של השבת, היכולת שלה להביא שלווה ותקווה ליחיד ולמשפחה הולידה את כל הפעילויות החיוביות האחרות בחיינו, כפי שאנחנו אומרים ב"לכה דודי", "כי היא (השבת) מקור הברכה". חירות בלי שבת מובילה בסופו של דבר רק לצורה שונה ומתוחכמת יותר של עריצות.
לכן, לבד מכל ההכנות החומריות לפסח, חוץ מכל הניקיונות והבישולים, יש צורך גם בהכנות נפשיות ורוחניות, ואותן שבת הגדול עוזרת לנו לעשות לקראת חג הגאולה הגדול.