בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות ליום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

מן הרמתים צופים

יום ירושלים הוא גם יום פטירתו של שמואל הנביא. עיון במקורות על חייו של שמואל, ובירור הקשר שלו לירושלים.

undefined

הרב דוד דב לבנון

כ"ח אייר תש"ס
4 דק' קריאה
יום ירושלים, כ"ח באייר, בו זכינו לחזור לנווה קדשנו ולשחרר את ירושלים מעול זרים לאחר כאלפים שנות גלות, הוא יום גדול לישראל, חלום של דורות שהולך ומתגשם לעינינו, "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים".

מסורת קדומה בישראל, שיום כ"ח אייר הוא יום הילולא של שמואל הנביא, ובודאי מגלגלין זכות ליום זכאי, וזכות אותו צדיק עמדה לנו, שנזכה ביום זה לנצח את אויבינו, עד שהתקיים בנו "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים".
אם נתבונן נראה שיש קשר אמיץ בין שמואל הנביא עם ירושלים עיה"ק. שמואל היה זה שחשף את קדושתה, ביחד עם דוד המלך, כנאמר (שמואל א פרק יט) "וילך שם אל ניות ברמה ותהי עליו גם הוא רוח אלקים וילך הלוך ויתנבא עד באו בניות ברמה: ויפשט גם הוא בגדיו ויתנבא גם הוא לפני שמואל ויפל ערום כל היום ההוא וכל הלילה על כן יאמרו הגם שאול בנביאם". ופרשו חז"ל (ילקוט שמעוני פרשת שופטים רמז תתקי):
"דרש רבא מאי דכתיב וילך (דוד) [הוא] ושמואל וישבו בניות וגו' ברמה, וכי מה ענין ניות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בינויו של עולם, אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא, אייתו ספר יהושע, בכולהו שבטים כתיב וירד הגבול ותאר הגבול, ובשבט בנימין ועלה הגבול כתיב ותאר הגבול לא כתיב, אמרי שמע מינה הכא הוא מקומו".

גלוי המקדש ע"י העיון במקורות התורה, וע"י שמואל הנביא, מבוסס על דרשת חז"ל (ילקוט שמעוני תורה פרשת ראה רמז תתעט):
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיכם מכל שבטיכם, דרוש על פי נביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ואתה מוצא ואחר כך יאמר לך נביא, וכן את מוצא בדוד זכור ה' לדוד וגו' אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וגו' עד אמצא מקום לה', שלא תעשה אלא על פי נביא שנאמר ויבא גד (החוזה) [אל דוד] ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי, ואומר ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלם בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו".
היינו שאין לחכות עד שהדבר יתגלה לנו ע"י נביא, אלא לחקור ולדרוש אחר מקום המקדש, ורק אחר כך יתגלה הדבר ע"י נביא. וממדרש זה נראה שעיקר החוקר אחר המקדש היה דוד, ואז זכה לגלוי הדבר ע"י נביא. והנה במדרש הקודם נתגלה לו הדבר ע"י הנביא שמואל, וכאן ע"י נתן הנביא, וצריך לומר שהנביא שמואל גילה את ירושלים, ונתן הנביא גילה את המקום המדויק של המקדש.

לא בכדי זכה לכך שמואל, הוא איחד את ישראל בעליה לרגל לשילה, נאמר עליו (שמואל א פרק ז) "והלך מדי שנה בשנה וסבב בית אל והגלגל והמצפה ושפט את ישראל את כל המקומות האלה, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, וגו'". ואמרו בגמ' (ברכות דף י עמוד ב): "שכל מקום שהלך שם - ביתו עמו". והדבר עשה פרסום גדול עד שהעלה את כל ישראל לשילה.
ובזה קיים לשכנו תדרשו ובאת שמה, כפי שכתב רמב"ן (דברים פרק יב פסוק ה):
"וטעם לשכנו תדרשו - שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב (ישעיה ב ג), כלשון ציון ישאלו דרך הנה פניהם (ירמיה נ ה). ובספרי (ראה ח), תדרשו, דרוש על פי הנביא, יכול תמתין עד שיאמר לך נביא, ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דרוש ומצא ואח"כ יאמר לך נביא, וכן אתה מוצא בדוד וכו'. ועל דרך האמת לשכנו תדרשו, לכבודו תדרשו, ובאת שמה, לראות את פני האדון ה' אלקי ישראל. וממנו אמרו חכמים "שכינה".
כך עשה גם אביו אלקנה כמבואר בתנא דבי אליהו רבה פ"ח, שעורר את ישראל לעלות לשילה היו שואלים אותו "להיכן תלכו"? ואומרים אל בית האלוקים שבשילה "נלך ביחד", "מיד עיניהם משירות דמעות ואומרים להם: נעלה עמכם".

אמרו חכמינו, ששמואל היה שקול כנגד משה ואהרן, שנאמר "משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו", וכי איך אפשר לומר ששמואל היה גדול ממשה אדון הנביאים, ואו אף מאהרן שהיה אב לכל הכהנים? אלא ששמואל כלל באישיותו כוחות ממשה ומאהרן, שהיו שתי בחינות, משה היה שושבינא דמלכא, מלכו של עולם, בכל ביתי נאמן הוא, ואהרן היה שושבינא דמטרוניתא, מצד כלל ישראל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. ושמואל היה נביא ה', וגם נקט במידתו של אהרן לקרב את ישראל לאביהם שבשמים.
וכך מובא במדרש (שמות רבה (וילנא) פרשה טז ד"ה ג ד"א משכו):
"וכן מצינו משה ושמואל שוין כאחת, שנאמר (תהלים צט) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, בא וראה כמה בין משה לשמואל משה היה נכנס ובא אצל הקב"ה לשמוע הדבור ואצל שמואל היה הקב"ה בא שנאמר (ש"א =שמואל א'= ג) ויבא ה' ויתייצב, למה כך אמר הקב"ה בדין ובצדקה אני בא עם האדם משה היה יושב ומי שהיה לו דין בא אצלו ונידון, שנאמר (שמות יח) וישב משה לשפוט את העם, אבל שמואל היה טורח בכל מדינה ומדינה ושופט כדי שלא יצטערו לבא אצלו, שנאמר (ש"א =שמואל א'= ז) והלך מדי שנה בשנה, אמר הקב"ה משה שהיה יושב במקום אחד לדון את ישראל יבא אצלי לאוהל מועד לשמוע הדבור, אבל שמואל שהלך אצל ישראל בעיירות ודן אותם אני הולך ומדבר עמו, לקיים מה שנאמר (משלי טז) פלס ומאזני משפט לה'".
נמצא, ששמואל היה גדול ממשה ומאהרן בכך שהוא כלל בעצמו את מידות שניהם, ובזה יובן מה שאמרו בזוהר הק' ששמואל הלוי נתכהן בהוראת שעה, ונהג כל ימיו ככהן, מפני שהצליח לכלול בעצמו גם את מידתו של אהרן בנוסף למידתו של משה הלוי.

ביום זה של שמואל הנביא עלינו ללמוד ממידותיו, ולדעת כיצד נזכה לבניינה של ירושלים. ע"י שנדוש אותה בכל לבנו, וכך נקיים את המצווה של "לשכנו תדרשו ובאת שמה", ועל זה יסד ר' יוחנן בן זכאי מצוות שיהיו זכר למקדש משום שנאמר "ציון דורש אין לה - מכלל דבעי דרישה".
כמו כן, תנאי לזכות בירושלים הוא באחדות שתהיה בישראל, כשמואל שאחד את ישראל בעליה לרגל. שכן ירושלים היא עיר שחוברה לה יחדיו שעושה כל ישראל חברים זה לזה. עיר שלא נתחלקה לשבטים. ואולי אפשר ללמוד ממנו את הדרך המוליכה לאותה אחדות, ע"י דרישתה של ירושלים, כפי שהזכרנו לעיל, "מיד היו עיניהם משירות דמעות ואומרים להם נעלה עמכם", חזקה על ירושלים שבכוחה לעורר כוחות רדומים בקרבנו, שתקרב אותנו לשורש המאחד אותנו.

והדברים הנ"ל באים כאחת, אמרו חז"ל (רכות דף מט עמוד א) "אימתי בונה ירושלים ה' - בזמן שנדחי ישראל יכנס", קבוץ הנידחים הוא גם קבוץ הלבבות, שע"י זה נבנית ירושלים. ויהי רצון שעינינו תחזנה לראות במהרה בבניינה של ירושלים.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il