בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מעמד הר סיני ומתן תורה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חלווה בת פרחה ז"ל

מעמד הר סיני

האם יש מצוה לזכור את מעמד הר סיני?. מה מאפיין את הר סיני שדווקא בו נתנה תורה? על השימוש בשם "סיני" כמשל לדברים מסוימים.

undefined

הרב דוד דב לבנון

שבועות תש"ס
9 דק' קריאה
לזכור ולא לשכוח מעמד הר סיני
נאמר בתורה (דברים ד, ט -י):
"רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך ולבני בניך. יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי אשר ילמדון ליראה אתי כל הימים אשר הם חיים על האדמה ואת בניהם ילמדון".


וכתב הרמב"ן שם:
"חזר ואמר רק אני מזהירך מאד להשמר ולשמור עצמך מאד מאד לזכור מאין באו אליך המצות, שלא תשכח מעמד הר סיני מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא לבניך ולבני בניך עד עולם. ופירש הטעם כי השם עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו. והנה קודם שיזכיר הדברות שנאמרו שם, הזהיר במצות לא תעשה שלא נשכח דבר מן המעמד ההוא ולא נסירהו מלבנו לעולם, וצוה במצות עשה שנודיע בו לכל זרענו מדור לדור כל מה שהיה שם בראיה ובשמיעה".


היינו, שהזהירה אותנו התורה במצוות לא תעשה, שלא נשכח את מעמד הר סיני, וכן מנה זאת הרמב"ן בספר המצוות, במצוות "לא תעשה" ששכח הרמב"ם על מצווה ב', אולם לא מנה את המצוות עשה לזכור זאת, ואפשר שכלל את החיוב הזה במצוות תלמוד תורה. שכן הכתוב אומר "והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב...", ולמדו מכאן בגמרא קדושין "כל המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קבלה מהר סיני", ואם כן צריך ללמד את בניו כך שיאמינו שקבלה מהר סיני, וזה ענף של תלמוד תורה.

ובכלל המצווה הזאת, לדמיין במחשבתנו כיצד היה המעמד הנשגב ההוא, כלשון הרמב"ן הנ"ל "מכל הדברים אשר ראו שם עיניך הקולות והלפידים את כבודו ואת גדלו ודבריו אשר שמעת שם מתוך האש, ותודיע כל הדברים אשר ראו עיניך במעמד הנכבד ההוא". ועל כן עלינו להתבונן במעמד ההוא, ובהכנת הנפש שהיתה לישראל בו, כדי שגם אנו נוכל להכין נפשינו כמותם, וכדפירש הרמב"ן "ופירש הטעם כי ה' עשה המעמד ההוא כדי שתלמדו ליראה אותו כל הימים ואת בניכם תלמדון לדורות עולם, אם כן עשו אתם ככה ואל תשכחו אותו".

מצוות הקהל - לזכור ההקהל בסיני
נראה ללמוד זאת ממצוות נוספת שבאה להזכיר לנו מעמד הר סיני, היא מצוות הקהל. וכך נאמר בתורה (דברים לא, י-יג): "ויצו משה אותם לאמר מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות. בבוא כל ישראל לראות את פני ה' אלקיך במקום אשר יבחר תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל באזניהם. הקהל את עם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם כל הימים אשר אתם חיים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה".

מצווה זו מקבילה למעמד הר סיני שהיה בהקהל, כפי שנאמר "יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחרב באמר ה' אלי הקהל לי את העם ואשמעם את דברי, וגו'". וכך משמע ברמב"ם (הלכות חגיגה פרק ג הלכה ו): "וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת ויראה עצמו כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה , שהמלך שליח הוא להשמיע דברי האל".

מה שכתב "שלא קבעה הכתוב אלא לחזק דת האמת", בודאי כוונתו לזכור מעמד הר סיני, שהוא יסוד אמונתנו. והוסיף " כאילו עתה נצטוה בה ומפי הגבורה שומעה", שצריך לחשוב כאילו עתה מתרחש מעמד הר סיני, ומצווה מפי הגבורה.

וכדי להבין מה הכנת הנפש הנחוצה בהקהל, שהוא כמעמד הר סיני, נעיין בגמרא חגיגה ג עמוד א:
"תנו רבנן: מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר (בן) חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין, אמר להם: מה חידוש היה בבית המדרש היום? אמרו לו: תלמידיך אנו, ומימיך אנו שותין. אמר להם: אף על פי כן, אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש, שבת של מי היתה? - שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. - ובמה היתה הגדה היום? אמרו לו: בפרשת הקהל. - ומה דרש בה? "הקהל את העם האנשים והנשים והטף" (דברים ל"א) אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין? כדי ליתן שכר למביאיהן. - אמר להם: מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני!".

והנה בירושלמי הגירסא "אלא להביא שכר למביאיהם", רצונו לומר, שהגמרא חזרה בה ממה שכתבה, שהאנשים באו ללמוד, והנשים באו לשמוע, אלא כולם באו כטף, שבאים כדי להיות שם באותו המעמד אף שלא מבינים את הנאמר בו, ורק הרצון להיות ולהשתייך אליו! וכך מדוייק ברמב"ם, שאף אם אינו מבין את הקריאה, או שאינו שומע אותה, יכוון לבו להקשיב, וז"ל "וגרים שאינן מכירין חייבין להכין לבם ולהקשיב אזנם לשמוע באימה ויראה וגילה ברעדה כיום שניתנה בו בסיני, אפילו חכמים גדולים שיודעים כל התורה כולה חייבין לשמוע בכוונה גדולה יתרה, ומי שאינו יכול לשמוע מכוין לבו לקריאה זו".

ולפי זה, מובן מדוע ר' יהושע התפעל כל כך מדרשה זו. עליו אמרו במשנה (מסכת אבות פרק ב משנה ח): "רבי יהושע אשרי יולדתו", שהייתה אמו מביאתו בקטנותו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כדי שאוזניו יקלטו דברי תורה, ולכן גדל בתורה וזכה להיות מגדולי ישראל.
וכך באו ישראל להר סיני, כטף שרוצה לקלוט את הדברים אף שאינם מבינים, בחינת נעשה ונשמע, נעשה כל אשר נצטווה אף שעדין לא נשמעו הדברים.

הר סיני - הר נמוך שבהרים, כמוהו כטף
מובא במדרש תהלים על מזמור סח בדבור המתחיל "בפרש שדי":
"כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא (ירמיה מו יח), זה אומר נקראתי הר תבור, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני גבוה מכל ההרים, ולא ירדו עלי מי המבול, וזה אומר אני נקראתי הר הכרמל, עלי נאה שתשרה שכינה, לפי שאני נתמצעתי בתוך, ועלי עברו את הים, אמר הקב"ה כבר נפסלתם לפני בגבהות שיש בכם, כולכם פסולים לפני, אמרו לפניו וכי משוא פנים יש לפניך, או שמא אתה מקפח את שכרינו, אמר להם הקב"ה הואיל והטרחתם לפני בשביל כבודי, אשלם לכם שכר, הרי נתתי להר תבור תשועה לישראל בימי דבורה, שנאמר לך ומשכת בהר תבור (שופטים ד ו), ובהר הכרמל תשועה לאליהו, שנאמר ויקבוץ את הנביאים אל הר הכרמל (מלכים א', יח כ), התחילו כל ההרים מתרעמים ומתמוטטים, שנאמר הרים נזלו מפני ה' (שופטים ה ה), אמר הקב"ה למה תרצדון, למה תרצו לדון עם סיני, הרים גבנונים אתם כלכם, כמה דאת אמר או גבן או דק (ויקרא כא כ). ההר חמד אלקים לשבתו. אין רצוני אלא בסיני שהוא שפל מכולכם, שנאמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז טו), וכתיב כי רם ה' ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע (תהלים קלח ו), יכול ישב שם לדורי דורות, תלמוד לומר אף ה' ישכון לנצח, שהחזיר שכינתו למעלה".

מעלתו של הר סיני הייתה בכך שהיה נמוך מכל ההרים, והוא משל לענוה, וכדיון טף שבאים ללמוד בלי כל יומרות וגבהות, אלא בתמימות לשמוע דבר ה'.

וכן אמרו בגמרא (נדרים נה עמוד א):
"מאי דכתיב: "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" (במדבר כא)? א"ל: כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל - תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: וממדבר מתנה".
היינו, מתוך ענוה אפשר לזכות לתורה.


קול גדול ולא יסף
הראנו לעיל שישראל קבלו תורה כטף, שאומרים נעשה ונשמע, אולם התכלית תהיה כאשר מכח אותו מעמד ישכילו ללמוד ולדעת את כל התורה. הא כיצד ישפיעו הדברים שידע את התורה?
מובא בדברים (פרק ה, יח) "את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף ויכתבם על שני לחת אבנים ויתנם אלי". ופירש רש"י שם: "ולא יסף - מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. דבר אחר ולא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי".

לכאורה שני הפרושים סותרים זה את זה, אולם נראה שהם משלימים זה את זה, באמת הגילוי הפומבי לא יוסיף להיות עוד. כמו שנאמר "לא בשמים היא", שאין רשות לנביא לחדש בתורה לאחר שנתנה בסיני. אבל בנסתר עדין מהדהדים הקולות בעולם, וצריך להטות את האוזן לשמוע אותן.

וכך אמרו חז"ל במדרש (שמות רבה מא, ד"ה "והלוחות מעשה"):
"אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה שכל מי שאינו עוסק תדיר בתורה הרי זה נזוף להקב"ה שנא' והלוחות מעשה אלקים המה חרות על הלוחות".

מדוע יוצאת בכל יום ויום בת קול מהר חורב המתלוננת על עלבונה של תורה? מפני שבכל יום ויום ממשיך להשמע הקול מהר סיני, ונותן תורה משם, וכיון שהבריות אינן מטות אוזן לשמוע את הקולות, יש בזה עלבונה של תורה.

מובא בתלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע עמוד ד הלכה ה:
"רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה".

ובהמשך שם, למדו זאת בגזרה שווה, ואמרו שהמגילה תהיה נצחית ולא תתבטל לעולם, וזה לשונו:
"ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף. רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם הלכות הליכות עולם לו".


נראה לבאר את עומק הדרשה, שאין זו גזירה שווה רגילה, אלא שבא ללמד את הסתום מן המפורש, היינו שקול סיני הוא קול גדול שלא פסק, ותלמידי החכמים שבאותו הדור שחידשו את מקרא המגילה, בודאי שמעו את אותן הקולות שמסיני ומכח זה חידשו זאת, ולכן אפשר לומר שהמגילה אף היא מסיני.

ומכאן אפשר ללמוד את דברי חז"ל שבמדרש (ויקרא רבה כב, בד"ה "איש איש") "ואפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לומר לפני רבו כלן נאמרו למשה בסיני שנאמר (קהלת א) יש דבר שיאמר ראה זה חדש הוא חבירו משיב עליו כבר היה לעולמים".

התורה בסיני כמשל לעובר במעי אמו
מובא בגמרא (נדה דף ל עמוד ב):
"דרש רבי שמלאי: למה הולד דומה במעי אמו - לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו... ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו. שנאמר "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך..." (איוב כ"ט) ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה" (משלי יד, ד), ואומר: "בסוד אלוה עלי אהלי" (איוב כט). מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - תא שמע: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד). ואינו יוצא משם עד שמשביעין אותו... ומה היא השבועה שמשביעין אותו - תהי צדיק ואל תהי רשע, ואפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה - היה בעיניך כרשע".


ונשאלת השאלה למה גורמים לו לשכוח את כל התורה שלמד? ועוד אם העובר משכח את כל התורה שלמד, לשם מה מלמדין אותו את התורה בבטן אמו? אלא משכיחים את כל התורה שלמד, כדי שיתייגע עליה. ומאידך גיסא, ע"י שכבר למד כל התורה יהיה לו שייכות לתורה, ובנקל ייזכר בה. וכך גם התורה שקבלנו מסיני, בהיותנו בראשית דרכנו מעבדות לחרות, אי אפשר לומר שבמודע היתה ידועה להם, עם כל מה שעתיד להתחדש במשך הדורות, אולם בכח היא נתנה לנו, ואידך זיל גמור, להגדיל תורה ולהאדירה, והכל מכל כל כלול בה.

רב יוסף ורבה
מובא בגמרא (ברכות סד א):
"אמר רבי אבין הלוי: כל הדוחק את השעה - שעה דוחקתו, וכל הנדחה מפני השעה - שעה נדחית מפניו, מדרבה ורב יוסף. דרב יוסף סיני, ורבה עוקר הרים. אצטריכא להו שעתא, שלחו להתם: סיני ועוקר הרים איזה מהם קודם? שלחו להו: סיני קודם, שהכל צריכין למרי חטיא. אף על פי כן לא קבל עליו רב יוסף, דאמרי ליה כלדאי: מלכת תרתין שנין. מלך רבה עשרין ותרתין שנין, מלך רב יוסף תרתין שנין ופלגא. כל הנך שני דמלך רבה, אפילו אומנא לביתיה לא קרא".


רב יוסף נקרא סיני, מפני בקיאותו בשמועות חז"ל, במשניות וברייתות. מדוע זכה לכך, מפני שהיה ענו ביותר כסיני, שהיה נמוך מכל ההרים, ומרמז על ענוה. אנו רואים שויתר לרבה להיות ראש הישיבה, מגודל ענוותנותו, וזכה בסופו של דבר למלא תפקיד זה. ויתרה מזאת, אף זכה לפלפולי אורייתא כשהתמנה לראש ישיבה, כפי שמובא בגמרא (כתובות דף מב עמוד ב) "אמר רבא: האי מילתא קשאי בה רבה ורב יוסף עשרין ותרתין שנין, ולא איפרק עד דיתיב רב יוסף ברישא ופירקה". ופירש רש"י מסכת שם "עשרין ותרתין שנין - הן היו ימי שררתו של רבה ומת וישב רב יוסף בראש וסייעוהו מן השמים לפרקה להיות לו לשם לפי שהיה רבה חריף ולכך קראוהו עוקר הרים ורב יוסף היה בעל שמועות ומשנה וברייתא לכך קראוהו סיני".
ואף רבה גילה ענוותנות יתרה וכפי שפירש רש"י שם "אומנא לביתיה לא קרא - לא נהג כל אותן השנים שום צד שררה, וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו".
עוד מובא בגמרא (סוטה מט, עמוד ב) "אמר ליה רב יוסף לתנא: לא תיתני ענוה, דאיכא אנא".
וכן מובא בגמרא (פסחים סח, עמוד ב) "רב יוסף ביומא דעצרתא אמר: עבדי לי עגלא תלתא. אמר: אי לא האי יומא דקא גרים, כמה יוסף איכא בשוקא?"
כל אלו אמרות המלמדות עד ענוותנותו של רב יוסף, ולכן זכה להיות בחינת סיני.

הוא זכה לקיים את מצוות הלא תעשה שלא לשכוח את סיני. הסמ"ג למד מכאן שאסור לשכוח את התורה שלמד, וזאת קיים רב יוסף. ונראה שרבה קיים את העשה לזכור את סיני, "והודעתם לבניך ולבני בניך וגו'", ע"י שלמד תורה ברבים בפלפולי אורייתא, ומזה כוחו בחידושי תורה.

בעצרת - כולי עלמא לא פליגי דבעינן לכם
מובא בגמרא שם "רבי אליעזר סבר: או כולו לה' או כולו לכם. ורבי יהושע סבר: חלקהו, חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי אלעזר: הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. מאי טעמא - יום שניתנה בו תורה הוא".
ולכאורה קשה, אדרבא ביום שנתנה תורה היינו צריכים לקיים כולו לה'?
אלא שפי מה שפירשנו ניחא, שבשבועות אנו צריכים להכין לבנו לתורה כטף שבא לקבל תורה, ביום זה הטף אינו לומד ואינו שומע, אלא מכין את לבו לשמוח בתורה, ולכן צריך לקיים את היום ב"לכם" באכילה ושתייה ושמחת התורה, וע"י הכנת הלב הזאת יזכה לשמוע את הקולות של סיני.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il