בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רבקה בת צילה

השומר שבת הבן עם הבת

שאלה: כיצד יש לנהוג עם בן שמעשן בשבת? ● תשובה: בשום אופן אין להוציא אותו מן הבית, אבל יש לתבוע ממנו להפסיק את חילול השבת ● להסביר לבן את ערכה של השבת ושמירתה בדרכים שונות.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תשס"ח
5 דק' קריאה
שאלה מהורים של נער שעישן בשבת
בננו (בן שש עשרה) נמצא בתקופה של הידרדרות רוחנית. הוא לא קם להתפלל, לא מניח תפילין, מעשן סיגריות ומסתובב עם חברים שמבלים את זמנם לריק. זה מצער אותנו מאוד, אבל איננו יודעים כיצד לחזק אותו. לפני כחצי שנה הוא עזב את הישיבה שבה התחיל ללמוד, ועכשיו הוא קצת לומד (אקסטרני) וקצת עובד. בשבת האחרונה אשתי הריחה עשן מפיו. היא נדהמה ונזדעזעה, היה ברור שהוא עישן בשבת. ידענו שהוא לא מקפיד לקיים מצוות, אבל לא חשבנו שהוא יגיע לחילול שבת. היא הוכיחה אותו על פניו, והוא התעקש שהוא יעשה מה שהוא רוצה. מרוב צער וכעס היא הציבה בפניו שתי אפשרויות, או שיקבל על עצמו שלא לחלל שבת או שיעזוב את הבית.


הבן עזב את הבית והלך לחברים. הוא חזר ביום ראשון לכמה זמן, אכל, התרחץ והלך שוב. מאז עוד לא דיברנו מה בכוונתו לעשות, האם יתחייב לשמור שבת או לא. אנו חוששים שלא יתחייב לכך ויעזוב את הבית. ואולי לא היינו צריכים לתבוע ממנו לשמור שבת? יש לציין שבדרך כלל הוא לא עושה מעשים רעים כדי להרגיז. בעיקרון הוא לא רוצה לצער אותנו, אבל ככה זה יוצא לו. פעם אמר שבכוונתו לבדוק ולנסות כל מיני דברים כדי שאח"כ יחליט בעצמו באיזה דרך ללכת. כיצד צריך לנהוג כלפיו?

תשובה: לא לזרוק מהבית ולא להסכים לחילול שבת
זו היתה טעות להציב בפניו שתי אפשרויות, או שישאר בבית וישמור שבת, או שיחלל שבת ויצא מהבית. הוא צריך להישאר בבית והוא צריך לשמור שבת. הוא צריך לדעת שאתם אחראים עליו, ואחריות זו היא בלא תנאי. אתם הוריו ולא תתנו לו להסתובב ברחוב חסר בית, ועם זאת גם לא תסכימו שיחלל שבת, לא בבית ולא בחוץ. ואם ימשיך לחלל תמשיכו לתבוע ממנו שוב להפסיק, ותדברו איתו על כך פעמים רבות, ככל שיידרש. וזו המצווה החשובה ביותר שמוטלת על ההורים, ללמד את ילדיהם תורה כדי שישמרו את המצוות. שנאמר (דברים יא, יט): "ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם".

מצוות התוכחה
בנוסף לכך, מצוות "הוכח תוכיח את עמיתך" חלה על ההורים יותר מאשר על כל יהודי אחר. שכן היא נובעת מתוך אהבה ואחריות, כמו שנאמר (ויקרא יט, יז-יח): "הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא... ואהבת לרעך כמוך". ובוודאי ההורים שאוהבים כל כך את בנם צריכים מתוך כך להוכיח אותו יותר. בנוסף לכך, אמרו חכמים (שבת נד, ב): "כל שאפשר לו למחות באנשי ביתו ולא מחה - נתפש על אנשי ביתו". ופעמים רבות הורים אינם מודעים למידת השפעתם על ילדיהם. נדמה להם שאם הילדים אינם שומעים מיד בקולם סימן שאינם מתחשבים בהם, ולא היא, לוקח להם זמן להפנים את הדברים. ולפעמים קשה להם מאוד לשמוע, והם עדיין שקועים בהתלבטויות, אבל הם בהחלט מתחשבים בדברי ההורים.

וכמו שבמצוות תוכחה המצווה לחזור על התוכחה אפילו מאה פעמים (ב"מ לא, א), כך תדברו אתו שוב ושוב על חובתו לשמור שבת. בכל פעם תנסו להוסיף עוד טיעון: פעם תנסו להסביר את ערך השבת, שנותנת ביטוי לנשמה, פעם תמחישו זאת על ידי ניסיון חייכם, ופעם תטענו שהוא עוד צעיר ובינתיים עליו לסמוך עליכם ולכבד אתכם ולשמור מצוות. בפעם אחרת תאמרו שכל הסבים והסבתות שלו במשך דורות מסרו נפשם על שמירת שבת וכל שאר המצוות, ואיך הוא לא ישמור?! ושוב תחזרו לדבר על ערכה של השבת. ואם אינכם יודעים להעמיק בדברים, תאמרו בכנות שאתם לא מבינים את כל הסיבות, אבל גם אתם כמו כל דורות ישראל מוכנים להקריב הכל למען התורה והמצוות. וגם אם לא יהיו לכם טיעונים נוספים, תחזרו שוב ושוב על התביעה לשמור שבת ולהיות יהודי טוב. ועם זאת, בשום פנים אינכם מוציאים אותו מן הבית, הוא בנכם בטוב וברע. יותר מזה, לא רק שאתם מסכימים שישאר בבית אלא שאתם עומדים על כך שכל עוד הוא צעיר וזקוק לעזרתכם עליו להישאר בבית.

הסכנה
אם הדברים אינם מובנים בדרך החיובית, אספר לכם כי פעמים שהורים רצו להעניש את בנם או בתם המתבגרים שהחלו לפרוק עול, וזרקו אותם מהבית. ובאותם הימים שהם הסתובבו בחוץ, הידרדרו לסמים או פריצות. אח"כ כבר באמת היה קשה מאוד להחזירם הביתה.

הדרישה ללמוד תורה
אין להסתפק רק בתוכחה והבעת צער, יש לדרוש ממנו גם ללמוד תורה, מרבנים ומספרים, במסגרת שיעורים וחברותות ולימוד עצמי, כדי שיבין ויעמיק בדברים. ובלבד שלא יבגוד בעמו ובתורתו. מן הסתם, לפי מה שתיארתם, לא יהיה לו כוח להתיישב כעת וללמוד הרבה תורה, ואע"פ כן חובה עליכם להציב בפניו את התביעה הזו כדי שידע שהדברים עמוקים ורציניים. ומן הסתם בתוך ליבו יסכים שאכן ראוי ללמוד את הדברים ברצינות, כדי לעצב את דרכו בחיים. ובעז"ה בקרוב ימצא את הכוחות ללמוד תורה.

ההתנהלות בבית
שאלה: ומה נעשה אם יעז לעשן בבית בפנינו?

תשובה: אסור לכם להפחיד את עצמכם כל כך. אמנם נכון שיש גבול ליכולת האכיפה שלכם כשהוא מחוץ לבית, אבל בבית, גם בנים חצופים אינם מעזים להמרות את פי הוריהם. ובמיוחד שאם תרבו לדבר עמו על חשיבות השבת, וחשיבות המשכת המסורת, והייעוד של עם ישראל וכו', יבין כמה השבת יקרה לכם ולא ירצה לפגוע בכם, באמונתכם ובתורת ישראל. ואם ח"ו תהיה איזה פעם שיעז לחלל שבת בפניכם, תדרשו ממנו בכל תוקף להפסיק, שהרי אתם בעלי הבית והוא חייב לשמוע בקולכם. עדיין לא שמעתי על מקרה שהורים הביעו בצורה מפורשת פעמים רבות את צערם על חילול השבת, ובנם המשיך לחלל שבת בבית. קורה שבהתקפת כעס וכיוצא בזה בן מעז לעשות דברים קשים, אבל כמעט ולא קורה שהוא עושה זאת באופן קבוע כנגד ההורים.

להיות ישרים ולא להתבייש
עוד עצה חשובה: אף שלא צריך לפרסם את מצבו ברבים, גם אין לנסות להסתיר זאת, מפני שההסתרה גורמת לכשלונות חינוכיים. ראשית, המסתירים אינם מתייעצים בכנות עם מחנכים ובני משפחה. שנית, ההסתרה גורמת לבן לחשוב שכל מה שמעניין אתכם הוא הכבוד. לא חשוב לכם שבאמת ישמור שבת אלא רק הכבוד. אם למרות שאתם מתביישים אתם מתייעצים, יבין שבאמת מצבו הרוחני מכאיב לכם עד עמקי נשמתכם.

האם מברכים 'מיני בשמים' על ריח הטבק שמחלקים בבתי הכנסת
שאלה: בבתי כנסת רבים נוהגים לחלק בתפילת שבת טבק. ריחו טוב, ואע"פ כן רבים אינם נוהגים לברך עליו. האם מנהגם נכון או לא?

תשובה: כפי הנראה מדברי האחרונים שעסקו בשאלה זו, משמע שעיקר ייעודו של הטבק הוא לתת הרגשה טובה, שכן יש בו סם מסוים שגורם לעיטוש ואולי גם מעורר ומפיג כאבי ראש. ואולי עצם העיטוש מעורר ומפיג כאבי ראש, ולשם כך רגילים להריח טבק. נמצא אם כן שהריח הטוב שבו טפל לעיקר ייעודו. בנוסף לכך, בחומר הטבק עצמו אין ריח, והכניסו בו ריח על ידי מי בושם, וכיוון שמי הבושם התייבשו לגמרי, כתבו כמה אחרונים, שהרי הריח שבטבק נותר כריח שאין לו עיקר, שאין מברכים עליו (עיין הלכות קטנות א, קא, מחז"ב רי, טו, ערוה"ש רטז, ד, אול"צ ח"ב יד, לח; חזו"ע ע' שלא; פס"ת רטז, יא, שעה"ב יט, כא).

אולם נראה שאם ריחו של הטבק עצמו הוא טוב, כל שנטלו להריחו גם כדי ליהנות מריחו, חייב לברך: "בורא מיני בשמים". שכן למדנו שאף דבר שנועד למטרה אחרת, כמו למשל פרי, אם נטלו גם כדי ליהנות מריחו, חייב לברך על הנאת הריח (שו"ע רטז, ב). ומה שטענו שהוא ריח שאין לו עיקר, זה דווקא כאשר ריחו הטוב קלוש, שאז אכן נחלקו הפוסקים האם מברכים עליו או לא. אבל כאשר ריחו הטוב ברור, אין זה נחשב ריח שאין לו עיקר (עיין מ"ב רטז, לב). ואכן, באותן הפעמים שנתנו לי טבק, כיוון שרציתי ליהנות מריחו הטוב, ולשם כך נטלתיו, בירכתי עליו "בורא מיני בשמים".

בקשה מן הקוראים
והואיל ושאלה זו היא מעשית ביותר, אודה מאוד לקוראים הנוהגים להריח טבק, אם יתנדבו לענות על שלוש שאלות:

א) האם הריח של הטבק שהם רגילים להריח הוא ריח טוב שנהנים ממנו, או שריחו אינו נחשב לטוב כל כך.
ב) האם הם נהנים רק מהטבק עצמו, שגורם להרגשה טובה מסוימת (ומהי הרגשה זו) ולא מהריח, או שהם נהנים גם מן הריח הטוב שבו, ולשם כך הם נוטלים את הטבק - כדי ליהנות מהטבק וגם מהריח הטוב שבו.
ג) האם הם נוהגים לברך על הנאת הריח שבטבק.

את התשובות נא לשלוח לדוא"ל שבסוף המדור.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il