בימי בין המצרים אני נשאל הרבה שאלות הלכתיות מה מותר ומה אסור בימים אלה. האם מותר לעשות מסיבת יום הולדת לסבתא שמלאו לה שמונים? האם מותר להשמיע לילדים קטנים שירים בדיסק? האם מותר לקנות שולחן למרפסת? הרושם הוא שהיחס לימי בין המצרים הוא הדגשת האבלות וביטויי הצער על החורבן. ואולם, הרמב"ם בהלכות תענית קובע, שארבעת הצומות שנקבעו על החורבן, נועדו לעורר אותנו בתשובה לתקן את מעשינו. דהיינו, בימים אלו יש להתאמץ במיוחד לתקן את העברות שגרמו לחורבן הבית. "כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו", כלומר, בית המקדש לא נבנה כי הדור ממשיך לעשות את העברות שגרמו לחורבן. על כן הצומות ומנהגי האבלות עניינם לעורר אותנו להרבות באהבת חינם תחת שנאת חנם שגרמה לחורבן. אם יש מתח בין שכנים זה הזמן להפיג את המתח, לבוא אחד לקראת השני לברר את הסיבות למתיחות ולסלק אותם. וכן בין בני משפחה או חברים. לא לשמור רגשות של שנאה וטרוניה בלב, אלא לברר בשיחות כנות את הסיבות לרגשות הכואבים. כל פיוס וכל ביטול מחלוקת מקרב אותנו לגאולה.
חז"ל אמרו: "מפני מה אבדה הארץ שלא ברכו בתורה תחילה", כלומר היחס לתורה לא היה באופן הראוי - לא נגשו לתורה מתוך יראת שמים, מתוך הכרת ערכה. התיקון הוא לחזק את אהבת התורה ואת השקידה על התורה. אמרו חכמי הסוד שהגאולה האחרונה תהיה בזכות למוד התורה. וכן יש להרבות בתפילה ולעורר רחמי שמים ולבקש על הגאולה , על קבוץ גלויות, על בנין ירושלים, על בנין המקדש, על התשובה, על כל ארץ ישראל, ושהקב"ה יגרש מארצנו את כל הגויים שונאי ישראל, ויהפוך את לבבם להכיר במעלת עם ישראל ובזכותו על ארץ ישראל.
בימים אלו עלינו לבוא בהמונינו לכותל המערבי ולשפוך שיח לפני רבש"ע, ולבקש מקרוב על בנין המקדש. יש להקיף את הר הבית ולבטא בזה את צפייתנו לבנין המקדש.
ויחד עם הבקשות והתחינות עלינו גם להודות לרבש"ע על כל הטוב שהטיב עמנו במיוחד בדור הזה, שפתח שערי ארצנו וקבץ הגלויות, ושחרר את ארץ ישראל מעול גויים, וזיכנו לשלטון יהודי, והתורה חוזרת לאכסניה שלה ובירושלים יש כבר הנהגה של שומרי מצוות. יש להתפלל על מה שחסר, ולהודות על מה שיש. וכאשר יודעים להודות לקב"ה אזי נמשכים ומתגלגלים עוד טובות גדולות. ואם לא יודעים להודות - אין מקום להיטיב עם מקבל הטובה שלא יודע להכיר בה.
זה עניינם של ימים אלו.