בית המדרש

  • פרנסה צדקה ומוסר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נפתלי בן גילה

פרנסה, צדקה ומוסר

מצוות הצדקה ומדיניות הרווחה, כבודם של העניים, מדיניות הרווחה המוטעית, משפחות חד הוריות, אחריות, יש עבודה, המקבלים הטבות שלא בצדק, החסד האמיתי,

undefined

הרב אליעזר מלמד

תמוז תשס"ח
6 דק' קריאה
מצוות הצדקה ומדיניות הרווחה 1
מצוות הצדקה אינה רק רשות אלא חובה שהתורה מטילה על כל יחיד ועל החברה בכללותה. עניינה, לעזור ולתמוך בחולים וזקנים, יתומים ואלמנות, שאינם יכולים לקיים את עצמם.
ומי שמשתמט מקיום חובת הצדקה, נחשב כאילו עובד עבודה זרה (ב"ב י, א). משום שהוא משלים עם החסרונות שיש בעולם, כדרכם של עובדי עבודה זרה, שאינם מאמינים באפשרות לתקן את העולם. ואמרו חכמים: "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ד, ה).
ועל ידי שאנו מתמודדים עם הקשיים שישנם בעולם, ומסייעים לסובלים ולמסכנים, אנו מתקנים את העולם ומקרבים את הגאולה, וכפי שאמרו חכמים: "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר (ישעיה נו): "כֹּה אָמַר ה': שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה כִּי קְרוֹבָה יְשׁוּעָתִי לָבוֹא וְצִדְקָתִי לְהִגָּלוֹת" (ב"ב י, א).
לכן רגשות החמלה וההשתתפות בצער שגואים עכשיו למראה נשים חד-הוריות, שלכאורה אין מי שיעזור להן ולילדיהן, ביסודם הם רגשות טובים ונאצלים. אולם יחד עם זאת עלינו לברר היטב את ההגדרה הנכונה והמתאימה של חובת העזרה והראויים לעזרה.

כבודם של העניים
דרך נתינת הצדקה מדורי דורות היתה על ידי התייחסות אישית לכל נצרך, כדי לתת לו את המענה המדויק למחסורו. לשם כך נתמנו גבאי צדקה, שהיו שוקלים היטב למי ואיך צריך לתת את הצדקה. הנתינה היתה בצנעה, כדי לשמור על כבודו של המקבל. עם זאת היה ברור תמיד, כי המטרה העליונה, כשאפשר, לסייע לעני לעמוד על רגליו, כדי שהוא יפרנס את עצמו ולא יזדקק לבריות. וכפי שכתב הרמב"ם, כי הצדקה הגדולה ביותר שאין מעולה ממנה, היא לסייע לו להתפרנס בכוחות עצמו "עד שלא יצטרך לבריות" (הל' מתנות עניים י, ז).

מדיניות הרווחה המוטעית
לדאבוננו, מערכת העזרה הסוציאלית במדינת ישראל לא הפנימה את היסודות הללו, ואינה עושה את הנדרש כדי לעודד את הנתמכים לעמוד על רגליהם. במצבים רבים, עקב הטבות שונות, משתלם יותר לנתמך שלא לעבוד. וכך הוא נשאר אדם חסר כבוד, שחי בשולי החברה חיים מושפלים שאין בהם תקווה, ומשמש דוגמא שלילית לילדיו, שאף הם כשיגדלו עלולים להמשיך בדרכו, להיות נתמכי סעד. נמצא שבאותם המקרים, במקום לסייע, הטבות אלו השחיתו את כבודם ואחריותם של מקבליהם.
הוראת חכמים היא שיש לבדוק היטב כל עני לפני שנותנים לו צדקה. ולעני שאין יודעים את טיבו, היו נותנים פרוטה בלבד כדי שיוכל לקנות בה דבר מה לאכול. ולכל שאר העניים המוכרים נתנו אוכל, מקום לישון וחינוך לילדים; ולא כסף, שמא יבזבזהו על סיגריות, משקאות חריפים וסמים (עפ"י שו"ע יו"ד סימנים רנ, ג-ד, רנא, י).
חובת החברה על פי ההלכה, לסייע למי שאינו מסוגל לפרנס את עצמו, בין אם הסיבה היא מחלה, זקנה או אף מצב נפשי מעורער. אבל לכל השאר, החסד האמיתי הוא, לעודד אותם לעבוד. 2

משפחות חד הוריות
מעיון בהטבות שהוקצבו למשפחות חד הוריות אפשר לומר כי הטבות אלו סייעו בעקיפין לפירוק משפחות וגירושין. אמנם ברור שיש נשים רבות שמטפלות לבדן בילדיהן וזקוקות לעזרה רבה. אולם מנגד, הטבות מופלגות שאינן מותנות בבירור פרטני של מצב האישה עלול לעודד גירושין. נמצא שבמקום לסייע, הטבות אלו החריבו משפחות.
לאחרונה ראיתי כי חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון גילו שכחמישים אחוז מהזוגות שעמדו לפני גירושין אך החליטו שלא להתגרש, דיווחו לאחר כחמש שנים שהם מאושרים בנישואיהם וכי בעיותיהם נפתרו. לעומת זאת, מבין אלו שהחליטו להתגרש, רבים הודו לאחר כחמש שנים, שהגירושין יצרו אצלם שרשרת של אירועים שלא צפו מראש, ורבים מהם התחרטו על גירושיהם.
אי אפשר להתעלם מהנתון שמסר שר האוצר, כי במשך שלוש עשרה שנה גדל מספרן של המשפחות החד הוריות פי חמש וחצי. אלו היו בדיוק השנים שבהם התחילו להעלות את ההטבות המועדפות למשפחות חד הוריות (אמנם אלו גם השנים שבהן משפחות חד הוריות נוספות עלו מארצות חבר העמים).

המפגינות
אחת הנשים המפגינות, אם חד הורית לשלושה ילדים, שהתפרסמה מאוד לאחרונה בצעדתה, ענתה לשאלה מדוע אינה עובדת במשרה מלאה: "אני האבא והאמא בבית. אם אצא לעבוד במשרה מלאה לא יהיה מי שיטפל בילדים". חשבתי לתומי, בודאי יש לה ילד אחד בן שנתיים, השני בן ארבע והשלישי בן שש, ואכן קשה לה לעבוד משרה מלאה. מתברר שהילד הקטן בן שבע, השנייה בת שבע עשרה! ו"הילד" השלישי "בבית" כבר בן עשרים ושתיים.
מדוע חובתה של החברה לעזור לה יותר מאשר בנה בן העשרים ושתיים. מן הסתם הוא כבר סיים את הצבא, מדוע שלא יעזור מעט לאימו. גם הילדה השניה, כלומר הבחורה בת השבע עשרה, מדוע שלא תשמור קצת על אחיה הקטן, ותאפשר לאימה לעבוד. אפשר גם לשמור על הילד האחד תוך עשיית שיעורי בית והתכוננות למבחני הבגרות. בנות כאלה במשפחות אחרות שומרות לעיתים על ארבעה ילדים ויותר. מלבד זאת, איפה הסבא והסבתא, היכן הדודים, היכן השכנים, מדוע אין עזרה מהסביבה הקרובה.
יתכן שהיא אישית אכן צריכה עזרה, ומסיבות שונות ילדיה, משפחתה וסביבתה אינם יכולים לעזור לה מעט לשמור על בנה בן השבע, אבל בשום אופן אי אפשר לומר שזה המצב של עשרות אלפי משפחות חד הוריות.

אחריות
נדמה שהיסוד המוסרי היהודי הדורש מכל אדם להיות אחראי על מעשיו, לטוב ולמוטב, אינו נהיר דיו לקברניטי מדיניות הרווחה במדינת ישראל. לדעתם עצם העובדה שאדם סובל כבר מזכה אותו בכל הזכויות. אין זה משנה אם הוא מסוגל לעבוד או לא מסוגל, האם חטא ופשע, או שהדרדר למצבו שלא באשמתו. האם האשה התאלמנה או שנכנסה להריון בלא נישואין. האם היא אשמה בפירוק משפחתה או שאינה אשמה. מעצם זה שהיא אם חד הורית מגיעים לה כל התנאים. כך לדעתם תובעת מידת החמלה.
יתכן שאילו נמצאו מקורות מימון בלתי נדלים, אפשר היה לחלק לכל אחד ללא גבול. אבל כאשר לוקחים מיסים מחלק מהתושבים כדי לחלקם לאחרים, יש חובה לתבוע אחריות ממי שמקבל. ויש לתבוע שאלו הממונים על מדיניות הכלכלה והרווחה ינהגו בצדק, וכפי שנאמר (ישעיה נו): "שִׁמְרוּ מִשְׁפָּט וַעֲשׂוּ צְדָקָה". משפט ואחר כך צדקה. לא יתכן שאדם יעשה את כל הטעויות שבעולם, יהרה מחוץ לנישואין, יתגרש בלא אחריות, יריב עם כל בני משפחתו עד שלא ימצא אחד מהם שירצה לעזור לו, ואחר כך יבוא לתבוע מכלל החברה, לשלם מיסים כדי לעזור לו לחיות ברמת חייהם של כל שאר האנשים.

יש עבודה
טוענים: אין עבודה. לא נכון! יש עבודות רבות, אלא שהן נהפכו ללא מכובדות, ורבים נמנעים מהן. לדוגמה: עבודות משק בית, סיעוד לקשישים וחולים, חקלאות, בניין. מאות אלפי עובדים זרים נוהרים לכאן ומוותרים על נוחיות ועל קשר עם ילדיהם, העיקר לעבוד ולהביא פרנסה וכבוד לבני ביתם. ואילו כאן מסרבים לעבוד.
אמרו חכמים: פשוט נבלה בשוק וקבל על כך שכר, והעיקר שלא תזדקק לבריות. ואל תאמר כהן אני, איש חשוב אני, מלאכה זו אינה ראויה לפי כבודי, כי אין דבר מכובד יותר מאשר לעבוד (ע' ב"ב קי, א).
ואמרו חכמים: "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים". שעליו נאמר (תהלים קכח, ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ", אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא" (ברכות ח, א). ובמסכת אבות (ד, א) אמרו: "איזהו עשיר? השמח בחלקו!" היינו מי ששמח בעבודתו הוא העשיר.

המקבלים הטבות שלא בצדק
אמרו חז"ל (פאה ח, ט), שכל מי שאינו צריך ליטול צדקה ונוטל, עונשו שיהיה חולה כל כך עד שבאמת יצטרך לבריות. ואילו זה שמגיע לו על פי הדין לקבל צדקה, ובכל זאת מתאמץ שלא ליטול צדקה, וחי חיי דוחק, סופו שיזכה לפרנס אחרים משלו. ועליו הכתוב אומר (ירמיה יז): "בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ".
וכן נפסק ב'שולחן-ערוך' (יו"ד רנה, א-ב): "לעולם ירחיק אדם עצמו מהצדקה ויגלגל עצמו בצער שלא יצטרך לבריות. וכן ציוו חכמים: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. ואפילו היה חכם מכובד ונעשה עני, יעסוק באומנות מנוולת ואל יצטרך לבריות". "כל מי שאינו צריך ליטול מהצדקה ומרמה העם ונוטל, אינו מת עד שיצטרך לבריות".

החסד האמיתי
נדמה לאנשים שבגישה זו יש פחות חמלה, כי היא תובעת מהמסכנים בלאו הכי לעבוד בעבודה קשה, שלעיתים שכרה אינו רב. אולם האמת הפוכה, דווקא החמלה המוותרת טומנת בחובה אכזריות ויאוש. יאוש מהסיכוי להעמיד את האדם על רגליו, ואכזריות הגוזרת את חייו ואת חיי ילדיו להיות אנשים מושפלים ונתמכים. אבל הדרכתה של התורה מאמינה באדם, שנברא בצלם אלוקים, ויכול לעמוד על רגליו ולפרנס את עצמו. וגם כשיש קשיים, אין הקשיים מצביעים אל אובדן דרך, אלא להיפך, תפקידם לחשל ולחזק, ומי שיאמין בה' ויעבוד ויקיים את משפחתו בכבוד אמיתי, יזכה לראות את בניו ובנותיו גדלים ולתפארת משפחתם ולתפארת עם ישראל.


^ 1. פורסם בתאריך כה תמוז תשס"ג. באותה תקופה נוהל מאבק ציבורי רחב, בליווי מפלגות אופוזיציה ותקשורת, למען משפחות חד הוריות, בדרישה שהמדינה תעניק להן הטבות נוספות. אשה אחת ממצפה רמון צעדה ברגל מהדרום לירושלים, בליווי תקשורתי צמוד. היו אישים מקרב הציבור הדתי שראו לעצמם כבוד להשתתף במאבק, והיו מביניהם שהתלוננו, מדוע הרבנים אינם מובילים מאבקים חברתיים שכאלה, או לכל הפחות מתייצבים לימין המשפחות החד הוריות.
^ 2. מנהיגות המאבק התפרסמו כמעשנות כבדות. לפי הדרכת התורה, כשתבוא לגבאי הצדקה אשה ותבקש צדקה, ויחד עם זאת תהיה רגילה לעשן שתי קופסאות סיגריות ליום, צריכים לדבר איתה תחילה על הפסקת העישון. על ידי כך תחסוך בין שלוש מאות לחמש מאות ש"ח לחודש, רק לאחר מכן ידברו איתה על עזרה נוספת. אינני טוען שאסור בשום אופן לעזור למי שמעשנת, יתכן שהיא אנוסה וכמעט ואינה יכולה להפסיק. אבל ודאי צריכים להעמיד אותה על הנזק הכלכלי והבריאותי שהיא גורמת לעצמה עקב התמכרותה לעישון, ולתבוע ממנה להשתדל בכל כוחה לחדול מהעישון, שאם לא כן הצדקה שיעניקו לה תממן תחילה את העישון המזיק. כאשר מדיניות הרווחה אינה מסתכלת במבט מוסרי שלם על הנזקק שלפניה, פעמים רבות היא מנציחה את חולשותיו ואף מעצימה אותן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il