בשבתות האחרונות של כל שנה, תקנו לנו חז"ל לקרוא הפטרות מענייני דיומא, ולא כמו בכל השנה שאז להפטרה יש שייכות עניינית לפרשת השבוע. בשבתות אלו העדיפו חז"ל קריאה הקשורה לענייני דיומא על פני קריאה בשייכות לפרשה. בשלשת השבועות שבין המצרים, קראנו הפטרות המתריעות על החורבן מפי נביאי ישראל, שעניינם אזהרות שאם העם ימשיך בדרך ההידרדרות, זה עלול להביא שואה וחורבן. עם סיום ימי האבלות שהשיא שבהם הוא יום תשעה באב אנו מתחילים בקריאת "שבע דנחמתא", הפטרות המדברות על הגאולה העתידה וחיים של תקווה לעתיד ורוד. וכאן נשאלת השאלה וכי זה כפתור שלוחצים ועוברים ממצב של אבלות למצב של שמחה באופן מלאכותי חלילה?
כדי להגיע לכך אדם צריך להתבונן על המאורעות ולראות את גודל השגחת השם על עמו ונחלתו. אנשי כנסת הגדולה, אומרים חז"ל, שנקראו כך כיוון שהם החזירו עטרה ליושנה מפני שתיקנו לומר בתפילה "הא-ל הגדול הגיבור והנורא", שירמיהו ודניאל השמיטו בתפילותיהם. הם השמיטו מילים אלו לא משום שלא האמינו חלילה, שכן הדברים כתובים בתורת משה, אלא שבדור החורבן העם לא הבין היכן הם נוראותיו והיכן הם גבורותיו של הקב"ה, אם המקדש חרב וארץ ישראל שוממה והעם גלה מארצו. אך כעבור דור, באו אנשי כנסת הגדולה, ופתחו את העיניים של הציבור ואמרו - אם לאחר החורבן האיום והנורא, עם ישראל ממשיך עדיין להתקיים, כבשה אחת נשארה בין שבעים זאבים - הן הן נוראותיו וגבורותיו של הקב"ה.
ההתבוננות בחסדי השם ממשיכה גם בדורנו - גם לאחר השואה האיומה שפקדה את עמנו לפני כשבעים שנה והשמידה כשליש מבני עמנו - אם שארית הפלטה יכלו לבא לארץ ולכונן מדינה ולו קטנה, זה הוא בעצם נס גדול. עצם הקיום של המדינה בתוך ים של אויבים ושונאים, שזוממים יום יום לפגוע, גם כאן יש נסים נסתרים שכל מי שרוצה יכול לראותם.
בפרשתנו הנושא העיקרי הוא עשרת הדיברות. לדור הנכנס לארץ, שבשעת מתן תורה עדיין לא נולדו או שהיו קטנים, חשוב היה למשה רבנו, שדוֹר זה, הנכנס לארץ ישמע את עשרת הדיברות, שהם היסוד של כל התורה, ודוקא מפיו שהרי הוא היה השושבין במעמד הר סיני.
קדמה לכך תפילתו של משה שהתחנן על הכניסה לארץ. מזה בעצמו יכולים אנו ללמוד שנחמתנו תלויה בשיבתנו לארצנו. משה ידע שאם ייכנס יעשה את התיקון הנדרש שלא תהיה עוד גלות של "אכשר דרא", אבל אנו יכולים להפנים למודעות שלנו גודל החשיבות של ישיבת ארצנו הקדושה, ואם נתקן את חטא המרגלים נזכה כולנו לראות בקרוב בישועת השם על עמו ונחלתו.