בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הנהגת ה' את העולם
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

מתוך הבריאה לאור המדע סעיף א'

ספירת הזמן

האם ספירת הזמן עפ"י איזוטופים רדיואקטבי'ים (כדוגמת פחמן 14) הינו מדעי סטרילי?

undefined

הרב חנוך כץ

אלול תשס"ח
6 דק' קריאה
הקדמה:
אחד התחומים העיקריים שידיעתם מעלה שאלות אצל בני ישראל על התורה הקדושה הוא המדע. מקצועותיו רבים. וברשימה זו רק מאמרים על אמרי התורה הנוגעים למקצועות האלו. תחומים אחרים- ברשימות אחרות. ברשימה זו לא ינתן להם אפילו רמז.
מיד נתחיל בעזהשי"ת ב"בריאה", שכבר רבנים חשובים קבעו שהתיאור שבתורה אינו התיאור הפיזיקלי/ המציאותי. אני מתאר לעצמי שרבים וטובים כבר ניסו להעמידה בדרך חוקי הטבע, אך קרוב הוא הכשל בזה, מאחר שהדבר בכלל לא "פשוט" הוא. הרמב"ם שאינו חקרן וידען פחות משום איש תורה שבדורנו- עסק במו"נ (פ"ב ה"ל) בחלקי הבריאה במציאות. והרמב"ן שג"כ לא קטן מאף ממציא רעיונות בדורינו- כתב ב"שער הגמול": (בשני שלישי ד"ה "ואחר") "כל מה שבא בכתוב מפשוטי סדר בראשית הכל אמת ואין מקרא יוצא מידי פשוטו".

"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" (בראשית א',א'.)
משמע שמ"פסוק" זה מתחילה הבריאה. בילקוט פר' ד' ובחגיגה י"ב. מבואר שביום זה (יום ראשון) נברא זמן היום והלילה. ( רש"י שם: 24 שעות יממה הראשונה: היום והלילה. וכן הרמב"ן עה"ת פ' א' פס' ג,ד, ומוסכם, להבדיל, עפ"י הפיזיקה: החל מהאריסטוטלית וכלה בתורת היחסות ובמכניקת קוונטים: שמאחר שהיה חומר: שמים וארץ בתורה שם, בילקוט ובחגיגה שם, א"כ היה זמן. שהרי היתה תנועה. שבחומר יש אטומים ותתי אטומים בתנועה.)
רבי אליעזר הגדול סבר (פדר"א פ' ג') ש"שמונה דברים נבראו ביום הראשון..." ולא חישב את היום והלילה ביניהם. אבל בפשטות זה לא בגלל שלא חשב שהיה זמן, להפך: יכול היה שסבר שכבר היה זמן ממקודם. ועיין מו"נ ח"ב פ"ל בהתקפתו אפשרות זו ואת הפדר"א אבל בין כך ובין כך הכריח הרמ' ( במו"נ ח"ב פרק י"ג) כאריסטו (בפיזיקה ספר ד' פ"י ואילך ) שמאחר שמיום ד' ואילך, היתה תנועת גרמי שמיים- א"כ בודאי היה זמן ביום רביעי.
ומאחר שכדברינו בפיזיקה, היתה תנועה כבר ביום הראשון- א"כ פשוטים דברי רש"י והרמב"ן שהיה זמן, ביום ראשון. בין כך ובין כך משם ואילך לפי כרונולוגית התורה והנ"ך הגענו ל- 5768 שנים .
בבדיקות c14 לאורגניזמים מסוף תקופת הקרח (ואינני מתייחס כרגע לתיארוכים עצמם. אני מתייחס מצד האטומיות גרידא.) התקבלה תוצאה של 11000 שנה. (Johnson, "תיארוך בעזרת פחמן רדיואקטיבי (1952) ל- Libby) מאחר שבתקופה זו מצוי אדם ניאוליתי, וא"כ זה לא יתכן לחשבון השנים מאדם הראשון. ( מעבר למה שזה גם לא אפשרי לזמן הבריאה שבתורה, ולפרוש תושבע"פ.)
ומאחר ש c14 איזוטופ רדיואקטיבי וכמות התפרקותו סידרה הנדסית, (גם ב"ציידי החלקיקים"- יובל נאמן עמ' 44 כך משמע) א"כ יש בזה בעצם, שעון מטמטי המונה יחידות זמן פיזיקלית מדויקות.

אבל פרופ' ג'ונסון קיבל בבדיקה שהוא עשה: "יוצאים מן הכלל תמוהים". (הועדה לפחמן 14 של החברה האנטרופולוגית ושל החברה הגיאולוגית של אמריקה.)
סואס דיבר על 3300 שנה.
וב- 1954 פרסמו סואס ורובין שאותה תקופה נקבעה ל- 3000 שנה. (Science Suess and Rubin 24 ספט' 1954 ו- 8 באפריל 1955).

הקרינה הקוסמית היא גרעיני יסודות (שרובם1H1 ) המגיעים לאטמוס' ומפרקים את החנקן גם לפחמן 14, המגיעים לליטוספירה. גם החי הניזון ממנה מתמלא בו בדיוק לפי ריכוזו בליטוספירה. אלא שריכוזו החל מהגיעו ליונוספירה וכלה בכמותו בליטוספירה תלוי בכמה פרמטרים שמשתנים בזמן.
א. חושבים שהגרעינים המהירים של השק"ק (שטף קרינה קוסמית) 10 בחזקת 19 eV, הם שרידים של "סופרנובה" (ציידי החלקיקים 54, ויקיפדיה: קרינה קוסמית: "מאיפה מגיעה הקרינה הקוסמית הגלקטית?": "משום שהקרניים"). א"כ מאחר שאילו קורים בכוכבים בעלי מסות שונות, (בין גבול המינמ': צ'נדראסקאר 1.44 מסת השמש לבין בעלי מסות של M30-40 השמש, כ- V Y Canis Majoris , ידען:"האבל צילם כוכב שעומד להתפוצץ") שמתפוצצים באקראיות. (הרצאת זכרון לפרופ' אהרון קציר ז"ל מפרופ' חיים הררי מכון ויצמן למדע, וב"הידען: טלסקופ החלל טוויפט גילה שתי סופרנובות בגלקסיה אחת": שזה קורה אחת ל-25 עד 100 שנה) ובמרחקים שממקומנו ועד לצד השני של הגלקסיה, שרדיוסה (לדעתם) כ- 26500 שנות אור ועדיין אף אחד לא יודע מתי התפוצץ כל כוכב (בכל 13.5 מליארדי השנים שלשיטתם) כמו כן גם אף אחד אינו יודע מה שיתפוצץ מכאן ולהבא. א"כ כמות הקרינה הקוסמית אינה נודעת בכלל. פלא בעיני, איך יכול היה מישהו בר דעת לטעון שהוא יודע למנות גיל עצמים בעולם כשאינו יודע בכלל לקבוע איך מתהווה השק"ק המפרק את החנקן באטמוספירה.
ב. קרינה קוסמית אפשרית גם מקוואזרים (ויקיפדיה: "מאיפה מגיעה הקרינה הקוסמית", קובץ אסטרופדיה:"קוואזרים וגרעיני גלקסיות פעילים: ב"תכונותיהם הנצפות") והן משתנות הן בסדר של ימים והן בזמנים ארוכים יותר של שנים. (שם "המודל הפיזיקלי") ויש שנדלקים גם בימנו אנו (שם "קווזארים ביקום הקדום") א"כ גם הקרינה מאילה מתווספת ומתכלה בזמן. מותר לציין שלא יודעים לכמת מה שעוד לא ברור אם נמצא כאן.
ג. הקרינה הקוסמית תלויה במרחק מן המקור (פ.ג. דייסון, ספטמבר 1971 Scientific American כרך 225 עמ' 57, "בראשית ברא, 123")
ד. הקרינה הקוסמית הסולרית גדלה לאחר התפרצויות שמש. ("כתמי שמש" ארץ רעשה עמ' 230, שמוליק מרקו סוף המבוא, ויקיפדיה "קרינה קוסמית סולרית") וכאשר הוא עולה- יורדת הקרינה הגלקטית. א"כ בזמנים כאלו- כל הקרינה ירדה מ- 10 בחז' 19 ל- 10 בחז' 5 eV. זהו סדר של 1 ל 10 בחז' 14. (לא התחשבתי בכך שגם בשק"ק הגלקטי יש גרעינים שמגיעים רק עם eV109. וכנגד זה: שהעדר קרינה גלקטית מתבטא גם בחוסר הכמות העיקרית של השק"ק, כנ"ל.) ממצאים אלו בלבד שוללים כל אפשרות תיארוך עם פחמן 14. בהמשך יוכח שאכן לעוסקים במלאכה זו- זה ברור.
ה. יש להזכיר כאן את גילויים של ריכטמיאר וטלר (1951. "ארץ רעשה" 231) על הקרינה הסולרית, שהאצתה משדה המגנטי של השמש. כמו כן את המצאות שדות מגנטיים לכוכבים נוספים. (צדק- ארץ רעשה 205, תהודה מגנטית בין נגה וארץ- 206, וכן אלקטרומגנטיות של כל מערכת השמש, שם) א"כ, תהיה הסיבה אשר תהיה להתהפכות המגנטיות של כדה"א. (יובא בס' ז') אין שום סיבה להניח באופן ודאי, שלא היו התהפכויות כאלו גם בפלנטות אחרות, כולל שמש. גם מכאן: שאין שום בסיס לתיארוך פחמן 14.
ו. המטען החיובי הגדול של הקרניים הקוסמיות נובע ממעבר חלקיקים טעונים אילו דרך שדות מגנטיים (כנ"ל, בס' ה', גבי השטף הסולרי מהשמש. וכן זה בשאר שדות מגנטיים בחלל. אנריקו פרמי מובא ב"ארץ רעשה" 231.) מאחר שאנו מסתובבים סביב הגלקסיה- אנו חולפים על פני שדות שונים. ואין שום ברירות על עוצמות השק"ק באלפי השנים.
ז. האנרגיה שלהם באטמוספירה תלויה בשדה המגנטי של כדה"א. (מרקו סוף המאמר) ושינויים בזה היו. בבדיקות חרס הכדים האטיים והאטרוקסים ע"י פולגרי'יטר, הסיק הוא שבמאה השמינית למנינם התהפך השדה המגנטי באיטליה וביוון. (Jp;ASPN;RCL Folghereiter וב- Mercanton, שיטתו של פולגרי'יטר ותפקידו בגיאופיזיקה ASPN וב- Manley פלאומגנטיות, SN, עמ, 44.) מרקנטון חקר כדים מהמאה ה- 11לפי ספירתם, וממערות בתקופת הברונזה והגיע למסקנה שבמאה העשירית כוון המגנטיות היה שונה במקצת מכיום. אבל בבדיקתו את ניסוייו של פולגרי'יטר- מצאם ללא רבב, כלומר: לפנינו שתי התהפכויות.
מדען אחד כתב (McNish בפרק על גורמי ושינוי'י המגנטיות של כדור הארץ בספר "מגנטיות וחשמל של כדור הארץ" עמ' 326) שכמה סלעים וולקני'ים מקוטבים בכוון הפוך מכוון השדה המקומי, ורבים מן הסלעים הקדומים יותר- מגנוטם חלש מזה של החדשים יותר. מורה הדבר שקוטביות כדה"א התהפכה היפוך מלא בתקופות גיאולוגיות קרובות ועיין גם ויקיפדיה:" זמן גיאולוגי":"קביעת גיל הסלע בעזרת פליאומגנטיזם".
ח. שריפת דלקים פוסיליים, מאז המהפכה התעשייתית- השפיעו בחוסר התאמה שנתנו בדיקות C14, לגילם הידוע של הממצאים. (מרקו שם)
ט. כמות המים באוקיינוסים משפיעה. (ליבי מובא ב"ארץ רעשה" 126, מרקו:"שיטה זו".) והיא ירדה. (H.B.Moore מובא ב"ארץ" 144 וכן הסיק דלי, וקונן ואחרים אישרו. שם 162, וכן פרופ' יואינג מאוניבר' קולומביה, פרסם ב- 1949 וכן פטרסון. Ewing, "תגליות חדשות ברכס המרכז האטלנטי", NGM, xcvi, מס' 5.)
י. מפרופ' ניר שביב, בהרצאתו באונ' העברית: שבין זרועות הגלקסיה כמות היסודות גדולה מאשר מחוץ לה. בתנועתנו סביב הגלקסיה אנו גם נעים בניצב לה, נכנסים ויוצאים בין זרועותיה. יסודות אילו הם המרכיבים בשק"ק כנ"ל. גם זה פרמטר נוסף בכמות הפירוק לפחמן 14.
יא. חם כדה"א משתנה במחזורי מילנקביץ'. (18000 שנים) לפני 10000 שנים חלה הפוגה בקרחונים. (ה.ה. לאמב, 1977, Climat: present, past and future מתואן, לונדון, כרך ב, פרק ט"ז. מובא ב"בראשית ברא" 56.) האיזוטופים הקלים מתרכבים יותר מה C14. וככל שהטמפ' עולה- הקלים מתרכבים יותר, ביחס לכבדים. (מהרצאתו של פרופ' שביב). כלומר: עוד פרמטר שמשנה את יחס המצאות פחמן 14 לעומת ה- 12 וה- 13.
יב. מהכניסה והיציאה מבין זרועות הגלקסיה, כמו מאזורי "סופר נובה"- משתנה כמות החלקיקים (כנזכר בס' י') וא"כ גם כמות יינון היסודות על פני הארץ משתנה. ומאחר שההתרכבויות מתרחשות אחר יינון האיזוטופים (שם)-הרי שהתוצאה הישירה היא שגם כמויות ההתרכבות משתנה. נמצא שאין אחידות להימצאות פחמן 14 בזמן ולא ידועה בכלל כמותו באותו זמן שממנו מחשבים את התמעטותו.
יג. מעצם העובדה ש C14 מגיע אלינו ממקור אחד, (קרינות קוסמיות המפרקות חנקן) והוא מתפרק בליטוספירה מדבר אחר (מתיינן או מתפרק מעצמו)- לא נותר שום בסיס לחשוב שהתופעות הבלתי קשורות הללו מותירות כמות C14 קבועה. שהרי יצורם ופירוקם תופעות לא קשורות.
אכן לאחרונה מחקרים המציאו ראיות לכך שאין אחידות בשק"ק "ב- 10000 השנים האחרונות".(ויקיפדיה "קרינה קוסמית" סוף "היסטוריה")
וראיה מהשטח: "אבן יהואש" שבבדיקת C14 בפלורידה נמצאה שכתובה מימי יהואש המלך- נקבעה כמזויפת. בנימוק העובדה שהבדיקה הראתה הגיל המתאים, נמסר מד"ר אליזבטה בוארטו ממכון ויצמן שה"פטינה" שהתפתחה בתוך האותיות היתה מעורבת עם ה"פטינה" מהגב ומצידי לוח האבן... וזה "יכול להטות את תוצאות בדיקת התאריך". (מכון ויצמן למדע, גליון 33 יוני 2004).
נשמע לא ממש הגיוני שלא יודעים עדיין את שיטת בדיקת הממצאים והפטינות השונות, ועוד פחות הגיוני שלמרות זאת קיבלו את התוצאות המתאימות. קל יותר להבין מה שהראנו, שאין בדיקה זו מבוססת על כלום. רק שהמכונים יכולים להציג תוצאות רצויות ע"י אופני בדיקה המתאימים. (כמו שתי "פטינות" יחדיו.)
קליברציות שנעשו לבדיקת C14 ע"י דנדרכרונולוגיה וע"י מאובנים מתקופות שונות- אינן רלוונטיות למאמר זה. מאחר שיסודותיהן אינן במדעים המדויקים. יש לציין עוד את "התיארוך המוחלט" שרואים בווארות האגמים שכל ווארה מסמנת שנה (בים המלח מצאו ששים אלף, היינו, שהוא מתוארך ל- 60,000 שנה) לעומתו מחזורי מילנקביץ' (תקופות הקרח במחזורים של 18,000 שנה) מתאימים בוודאות לשינויי מסלול כדה"א ונטיית זווית ציר סיבובו. (תקציר והמאמרים המדעיים אפשר למצוא ב"בראשית ברא", נתן אביעזר עמ' 56) היינו שלפני 10,000 שנה הווארות היו צריכות להיות של 8,000 שנה כל אחת (שהרי במחזור האחרון ב- 10,000 שנה כדה"א התחמם, שם) פלא בעיני איך לאור זה מצאו ששים אלף ווארות יפות ומתאימות ש"שכולה אין בהם".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il