בית המדרש

  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

הפלה מלאכותית

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

אלול תשס"ח
6 דק' קריאה
יוצר האדם ובורא הכל יתב"ש ברך את האדם ואשתו ביום הבראם בברכת פרו ורבו ומלאו את הארץ (בראשית א' כ"ח). ברכה זו נמשכה מיום ברוא אלקים אדם על הארץ עד עצם היום הזה. במשך כל הדורות לא עלה על דעתו של מי שהוא אפילו במחשבה לנסות להתערב בברכת שמים זו, וכ"ש לשנותה ולהפכה מברכה לקללה. אולם בתקופה האחרונה, התחילו בכמה ארצות תבל לבצע התועבה הזאת והפשע החמור הבלתי נסלח והבלתי אנושי הזה של הפלה מלאכותית. ולמרבה הצער, הנגע לא פסח גם על חלק מבני עמנו. וברור הדבר שהגורם לזה הוא חסרון ידיעה על חומרת העון הזה, ואי-התחשבות בתוצאותיו ההרסניות לגוף ולנפש, כמו שנבאר להלן בס"ד.
והנה הסיבות היסודיות הנגלות לנו (כי הנסתרות לה' אלקינו יתב"ש) למעשה מחפיר זה, הן ארבע:
א. התרחקות מהתורה. ב. התרופפות קשרי המשפחה. ג. אהבת הנוחיות הרגעית. ד. זלזול בחיי אדם. והרי הסברן בקצרה .
א. התרחקות מהתורה. בדורות הקודמים, אדם מישראל שאין לו בנים מרגיש את עצמו כחסר ערך ונטול חשיבות, אפוף ומלא עצב ודאגה, יגון יומו ואנחה לילו על שלא זכה להקים זרע הממשיך את השושלת המשפחתית ורציפות הדורות. וכאומרם ז"ל ברוח קדשם: ארבעה חשובים כמת, עני, ומצורע, וסומא, ומי שאין לו בנים (נדרים ס"ד ע"ב). משפחה כזאת רואה בעקרות עונש מן השמים, או מן הנסתרות לה' אלקינו יתב"ש, ועושה כל אשר לאל ידה בצדקות ובהשתטחות על קברי הצדיקים זיע"א ובתפלה לפוקד כל עקרות יתב"ש, שיפקוד גם אותם בבנים ובנות. והמטרה היא, שיהיו ממלאי מקום אבותם בתורה וביראת שמים טהורה. וזאת היא שאיפת אבותינו ואבות אבותינו מאז ומתמיד, ותקותם בחיים עלי אדמות היא לגדל ולחנך את ילדיהם על ברכי התורה והיהדות ברוח ישראל סבא, ולראות בהם פאר המשפחה ותפארת ההורים. מובן מאליו, שמחשבה טהורה זו, מקורה בלי ספק בידיעת התורה המפליגה בשבח המצוה הזאת של פריה ורביה, והמפליאה בזכות המגדל ומחנך בניו לתורה ולמצוה. השלילה המתחייבת מן החיוב, היא ההפך הגמור מכל האמור, והיא תוצאה מן ההתרחקות ממקור מים חיים, המעין הנצחי תורת אל חי יתב"ש לעולמי עולמים.
ב. התרופפות קשרי המשפחה. ברור הדבר שברכה זו של פרו ורבו טומנת בחובה היסוד הראשוני להדוק הקשר האישי בין בני הזוג, והוא הגורם המכריע לחיי משפחה תקינים ומאושרים. הדאגה המשותפת לעתיד צאצאיהם קושרת אותם קשר בל ינתק. חיי המשפחה היהודית המלאים תום זוך וטוהר, האהבה העמוקה והכנה בין הבעל ואשתו, האחוה והרעות השוררים תמיד בין האחים והאחיות, המשמעת ללא סייג והכבוד האמיתי שרוחשים הבנים להוריהם, עוררו קנאה והתפעלות בלב שכניהם הנכרים, אשר התפלאו לראות במציאות יום יומית, איך העם היהודי הנודד עולה עליהם במדותיו הנשגבות ובחייו המוסריים, וחי לו במסגרת משפחתו חיי שקט ושלוה, חיי קדושה וטהרה, במלוא מובנם האמיתי, ושאפילו חיי החולין שלו קדושים ונעלים ומלאי תוכן, ואין להם כל השוואה ודמיון לחייהם הם הפרועים וההוללים.
בעקבות החופש והדרור אשר חרת על דגלו את הסיסמא "איש כל הישר בעיניו יעשה" ובמיוחד במה שנוגע לדת, גרם לכך שהתרוקנו החיים המשפחתיים הטהורים מתכנם המקורי והאמיתי, והבית היהודי שהיה במשך כל הדורות והתקופות למקור השראה והתעלות רוחנית ולמשכן השלוה הנפשית והמנוחה הגופנית, ולמופת ולתפארת לעיני כל העמים, נעשה לנחלת העבר. כתחליף לאותו עבר מפואר ומלא הוד, נוצר תוכן מלאכותי של חיי הוללות ושעשועים, בילויים ומשחקים, תאות בשרים ואהבה מזוייפת, כבוד מדומה ומאולץ ועל הרוב מבויים. ולכן כל עוד שהחיים בצוותא מתנהלים כסדרם וממשיכים לזרום באפיקם הרגיל באין מפריע, הכל הולך למישרים. אבל ברגע שמאיזה סיבה שהיא חלה איזה תזוזה, או הפרעה מבית או מחוץ, כל הבנין המשפחתי מתמוטט ומתפורר ומתנפץ לרסיסים והיה כלא היה. כי אין לו כל בסיס מוצק ואיתן לעמוד עליו, ואין כל ערובה שיחזיק מעמד בזמן הצורך, כי כן דרכו של כל קשר שתופי שאינו רק תועלתי וחמרי גרידא, ברגע שזה יעלם, אין כל קיום להמשך השותפות. התוצאה ממצב פרוע זה היא בהכרח אי-הבאת ילדים לעולם, וחסולם ע"י הפלה מלאכותית.
ג. אהבת הנוחיות הרגעית. ברור הדבר שההריון, הלידה, גידול הבנים, וחנוכם כל זה דורש סבלנות והתאפקות, טיפול מיוחד, ובפרט דרוש לכך מסירות ואהבה. וזה חוץ מצער ההריון, והנזק הגופני הבא בעטיו כגון נדודי שינה, וכדומה, וכן הוצאות כספיות ורפואיות ועוד ועוד. מובן שכל זה על חשבון בריאותם, זמנם, ונוחיותם של ההורים. אלה שאינם מוכנים לכך, משתחררים ממעמסה זו לפי דעתם, ע"י הפלה מלאכותית. לו היו מסתכלים קצת רחוק היו מגיעים למסקנה הפשוטה והנכונה, שהתועלת שתצמח להם בעתיד מילדיהם, בין בעת צרה ומצוקה, או מחלה וזקנה, וכן העונג והאושר והסיפוק הנפשי שעתידים לגרום להם, הם חשובים פי כמה, היו מוותרים על נוחיותם ותענוגותיהם הרגעיות.
ד. זלזול בחיי אדם. יש בודאי כמה סיבות לזה, אולם ננסה בעז"ה לפרט אחדות מהן הנראות לנו כסיבות ראשיות לזלזול בחיי אדם.א. המתיחות.ב. המלחמה.ג. האמונה.
א. המתיחות. בתקופתנו זו (התשל"ו לב"ע) המתיחות המתמידה והרצופה, הקיימת בכל השטחים ובכל ענפי הפעולה, הגיעה לשיא שאין לו תקדים ולא אח ודוגמא בכל התקופות והזמנים בדורות הקודמים. האדם בזמננו בהיותו רודף אחר תענוגות העולם, ועינו לא תשבע למלאות מאוויו וסיפוק יצריו, עליו להפעיל את כל כחותיו הנפשיים והגופניים מבלי לאפשר להם המנוחה הדרושה להם. כתוצאה מכך מאבד השליטה על כל מערכת הגוף, והרסן נשמט מידיו לחלוטין. התוצאה היא, שאין לחיים ערך רב בעיניו, ומזה בא לזלזל בנכס יקר זה של חיי אדם.
ב. המלחמה. השואה האיומה שעברה על דורנו במלחמת העולם השניה, בשנת התרצ"ט לב"ע (1.9.1939) ואשר סבלו ממנה היהודים בכל ארצות פזוריהם, ששכלו שליש מבחירי האומה, במחנות ההשמדה וכבשני האש ובעינויים קשים ומרים מלענה ע"י הצרים הצוררים הנאצים הגרמנים יש"ו והיו דראון לכל בשר, ונוסף לכך המאורעות והמלחמות הקטנות והמוגבלות אמנם בהיקפן ובאופיין המתרחשים כמעט ללא הפסק בארבע כנפות תבל מאז תום המלחמה העולמית הנ"ל עד עצם היום הזה, ובמיוחד ארבע מלחמות עקובות מדם שנכפו על עם ישראל בארץ מולדתו בתקופה של עשרים ושמונה שנה כמעט, משנת התש"ח עד שנת התשל"ו, כל זה גורם בהכרח להתאבנות הלב עד כדי כך שחיי אדם, היקרים מפז, אבדו את ערכם, והדאגה הרצינית לעתיד, נעלמה, ובאה במקומה רק הדאגה להווה, בבחינת "אכול ושתו כי מחר נמות" (ישעיה כ"ב י"ג).
ג. האמונה. האדם המאמין בהשגחתו יתב"ש על כל יצוריו, אינו אץ להעשיר וגם לא רודף אחר הברק החיצוני המזוייף, ולא אחר תענוגות והבלי העולם, ומסתפק במה שהעניק לו בחסדו הבורא יתב"ש. כמו כן לא יזיזו אותו ממקומו ומאמונתו כל המאורעות המתחוללים בעולם, כי הוא רואה בכל הסיבות והמסובבות כולן מאתו יתב"ש. ויודע גם שתורתנו הקדושה הבליטה והדגישה בכמה מקומות בתורה את ערך טהרת החיים הקדושים והנעלים של עם ישראל. וא"כ ההולך בדרך ישרה שהתוותה לנו תורתנו הקדושה ומקיים מצוותיה היקרים מרגיש טעם בחיים, כי חייו מלאים תוכן אמיתי ויש לו סיפוק נפשי. ולכן מכיר את ערך החיים באורם הנכון ושומר עליהם מכל משמר, כי רואה בהם תכלית ומטרה לעבודתו יתב"ש. לא כן האדם הרחוק מתורתנו הקדושה, השקפותיו על החיים וערכם אחרות לגמרי, ולכן הוא מזלזל בהם.
עד כה דברנו בקצרה על ארבע סיבות המביאות למעשה חמור זה של הפלה מלאכותית. אולם המתעמק היטב יווכח שכולן כלולות בנקודה אחת, שהיא התרחקות מהתורה, והעדר יראתו ואהבתו יתב"ש, ובעצם כל יתר הסיבות אינן אלא מסתעפות ממנה.
חסרון ידיעה והנזק. ברור הדבר, שמעשה זה אסור בהחלט לפי ההלכה, ואין שום היתר רק אם שני רופאים זה שלא בפני זה, יאשרו שנשקפת סכנת נפשות לאם ע"י הריון זה, שאז מותר לבצע ההפלה (ראה מ"ש בס"ד בספה"ק קרית מלכים באבהע"ז בענין זה). והנה לפי דעת הרופאים המוסמכים, הנזק הנגרם לבריאות האשה כתוצאה מכך, הוא רב והרסני, והיא עלולה לסבול ממנו כל ימי חייה, מלבד שסכוייה ללדת בעתיד קלושים מאד. וכל זה נובע מקלות דעת ואי-שקול רציני בתוצאות החמורות הנגרמות ע"י מעשה פזיז זה, אשר שומר נפשו ירחק ממנו.
תכלית הדברים. כל איש ואשה אשר נשאר עוד בלבם ניצוץ יהודי טהור, יפחדו מהעונש הצפוי להם בידי שמים על עון חמור זה, שבמוקדם או במאוחר בוא יבוא. ואם כבר נכשלו בזה, ישאלו בעצת חכם מה עליהם לעשות לכפר על נפשותם מרדת שחת. ויזהרו להבא לבל יעשו עוד כדבר הרע הזה, כי זה רצח בעקיפין, כולל גם הרופא המבצע שגם הוא שותף לרצח. ויחשבו שאם הוריהם היו משתמשים ג"כ בשיטה נפשעת זו, לא היו הם בכלל באים לעולם, ואיך מצפונם הם נותן להם לעקור רך בעודו באיבו, הלוא בלי ספק, לו היה יכול לדבר, היה צועק בפניהם ואומר, מדוע אתם רוצחים אותי? איזה רע עשיתי לכם? האם לא דמכם ובשרכם אני? ואיה רחמי האב והאם על פרי בטנם? דברים כאלה ויותר היה מטיח בפניהם ובודאי היו משיבים חרבם לנדנה. האל הטוב יתב"ש יסיר מסוה העורון מעל עיני התועים, ויחזיר עטרת הדת על תלה, בב"א.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il