בחג הסוכות הקרוב נציין שנה לעלותו לגנזי מרומים של מרן הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצוק"ל. הרב נהג להדגיש, מפעם לפעם, שבשעה שאדם לומד את תורתו של אחד מגדולי ישראל, אותו גדול נמצא עימו בשעת הלימוד (כפשוטו), בבחינת: "כל האומר שמועה מפי אומרה, יהא רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו" (ירושלמי שבת א, ב).
בהקשר לכך היה הרב מספר את הסיפור הבא: תלמיד חכם אחד, היה מצטט בקביעות בשיעורו היומי את דברי בעל ה'שאגת אריה'. יום אחד נפלה עליו תרדמה לפני השיעור. והנה בחלומו בא אליו ה'שאגת אריה' ואומר לו: "היום אל תטרידני". התעורר אותו תלמיד חכם משנתו, ומיד ניגש למברקה הקרובה ושלח מברק לעיר בה שימש בנו של ה'שאגת אריה' כרב. במברק נכתב: "מה שלום הרב שלכם"? שלחו לו בני אותה העיר מברק בחזרה - "הרב שלנו, בנו של ה'שאגת אריה', נפטר היום". בסיפור זה היה ממחיש מרן זצ"ל, שהגדול בתורה נמצא כפשוטו עם הלומדים את תורתו, שהרי אחרת גם אם ה'שאגת אריה' צריך ללכת להקביל את פני בנו שנפטר בשמיים, אין זה מטריד אותו שלומדים את תורתו.
סיפור זה משתלב היטב בדרכו של הרב לספר סיפורים שימחישו את דבריו. הרב היה בקיא עצום בעובדות, הנהגות וסיפורים על גדולי ישראל, ובשיחותיו הרבות עם שומעי לקחו שפע סיפורים ללא הרף, בבחינת: "גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה".
כך, בדרכו המיוחדת הנחיל לנו הרב את התובנה שתורה אינה לימוד שכלי יבש, אלא דרך חיים. דרך חיים בה הלומד מתבונן במלמדי התורה, לומד מאורחות חייהם, מיישם אותם בחייו, ומתרומם כל העת לפסגות רוחניות חדשות.
הרב בעצמו היה מופת ודוגמא לדרך חיים זו. הרב היה איש 'חי' מאוד. הלך במרץ ובזריזות, התפלל ולמד בהתלהבות עצומה, ושוחח במאור פנים ובלבביות עם כולם. כל מי שפגש בו אפילו לתקופה קצרה, זוכר בגעגועים את שאגותיו בתפילות הימים הנוראים, ואת החיוכים השרויים תדיר על פני חבורת התלמידים הסובבת את הרב. גם פטירתו של הרב בחג הסוכות - 'חג החיים', החג בו אנו אוכלים, שותים, ישנים וחיים את כל חיינו בסוכה, וכך כל מעשי היום הם מעשים של מצווה, מתאימה מאוד לדרך חייו.
בימים אלו, עת אנשי תקשורת דתיים מסוימים ואחרים, מנסים להציג את הציבור הדתי-לאומי (ובכך להשפיע עליו) כמי שכל תורתו שטחית וחיצונית, ועיקר עולמו החומריות והנהנתנות, מהווה דמותו של הרב מגדלור לכל היודעים שתורתנו היא דרך חיים שלמה לפי כל דקדוקי ההלכה והיא מקור חיותנו ושמחתנו.
ברוך ה', הרב השאיר אחריו רבים רבים ההולכים בדרכיו. נתאמץ כולנו, נאיר את אור התורה - תורת חיים בכל מקום, ו'מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך'. זו דרכנו ומגמתנו בתנועת קוממיות ובעלון זה, ובעז"ה כך נמשיך את דרכו ותורתו של הרב, והוא כבעל השמועה ימשיך לחיות ולהלך בינינו. "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור עד נכון היום".