בימים אלו אנו נמצאים במצב של צפייה לבאות. להיות במצב של צפייה הוא דבר חיובי, כל עוד הצפייה אינה גורמת לדאגות ושיתוק מבחינה מעשית, אלא אדרבה, משמשת מנוף ליתר אמונה ועשייה בכל מה שאפשר. לא ביום אחד באה הגאולה. גאולתן של ישראל הינה מהלך ארוך וגדול שצריך לחולל מהפך בכל מערכות החיים. מחמת גדלותה ומעלתה של הגאולה, היא תובעת הכנות רבות.

בפרשה שלנו, כשאנו מתבוננים בדמותו של פנחס, אנו רואים שלפעמים יכול אפילו אדם בודד ליטול יוזמה ולעשות מעשה, ולהיות פותר את הבעיות ב"מבצע יחיד". ודאי צריך הכל להיעשות בגדרי ההלכה. מה שאין התורה מתירה לנו, אין אנו רשאים לעשותו, ואין המטרה מקדשת את האמצעים . רק התורה לבדה קובעת מה מותר לעשות, אפילו כאשר באים לעשות את הדבר שכולם מחכים לו - לגאול את עם ישראל. אולם בכל אופן, אנו רואים שיש לפעמים מצבים, בהם אדם בודד יכול לעשות מהפך גדול במעשה חד פעמי.

מתי נוצרת סיטואציה כזאת? במקרה של פנחס מדובר במצב מאד ייחודי. מתחיל להופיע הנגף בעם ישראל, זאת לאחר שנשיא שבט שמעון מעודד במעשהו תהליך התפרקות לאומית, על ידי לקיחת נשים מדייניות: "ויקרב אל אחיו את המדיינית לעיני משה לעיני כל עדת ישראל והמה בוכים". מתואר כאן מצב של אדם, הבא במצח נחושה להתגרות בכל הציבור. מול עזותו עומדים נבוכים ונדהמים גם מנהיגי הציבור וגם כל הקהל, ואינם יודעים כיצד להגיב. לכך מכוון התיאור: "והמה בוכים". כולם ביקשו פתרון - מה לעשות?!
כאשר נוצר חלל מנהיגותי בולט, במקרה כזה יתכן מצב, בו היחיד הבריא בנפשו, והפועל בטהרת הלב ובתוך גדריה של תורה - ייתן מענה לצורך לאומי. אמנם, או אז על היחיד לחוש בודאות, את אותה בקשה סמויה, כמעט גלויה, הקוראת לו לדגל: "קום ועשה מעשה, אנו לא ידענו מה נעשה, הצל את כבוד העדה, כבוד ישראל שנתחלל!".

אמנם לא כאז כן עתה. כאשר המבוכה היא מבוכה רוחנית, של אובדן דרך כללית, כאן לא יועילו מבצעי בזק, מבצעי ראוה של יחידים. כאן נחוץ חריש עמוק, איטי ויסודי בכדי לחולל מהפך. כל עוד ישנו ויכוח בעם בין זרמים רוחניים, לא תועיל כל פעולת בזק של יחיד. כאן אנו נדרשים להמשיך לנהל מלחמת תרבות בכליה הרגילים. ומלחמת תרבות אין נלחמים במבצעי בזק, אלא בעבודה מאומצת יום יומית, להוכיח את צדקת דרכנו.
אנו מתפללים ליום שבו יתקיים בנו: "הנה ימים באים …והשלחתי רעב בארץ… לשמוע את דברי ה'!" ישנו כאן תיאור מצב של מבוכה והתיאשות מכל הדרכים וכל השיטות של תיקון עולם, שאין בהם אמונה. באותה עת, כל מי שלמד אפילו מעט בישיבה, ייקרֵא לעזוב את כל עיסוקיו, להתפנות להסביר למיליוני יהודים בארץ ובעולם - אמונה מהי.

הננו נמצאים כבר בתהליך של התעוררות לצימאון רוחני זה. הלוואי ונזכה גם אנו להיות מאלו, היודעים להרוות צמאונו של עמנו. לשם כך אנו צריכים להכין עצמנו, ולעסוק רבות בבירורי אמונה. זמן הנעורים הוא זמן מיוחד, מסוגל ומתאים לבירורים אלו. על כן, אחי הצעירים, הָכינו עצמכם לבאות, לא ירחק היום ותִקראו לדגל!
עתה, לאחר כשנה של מאבק מתיש עם הערבים, הולכת ומתחזקת הודאות, שכל הנסיונות להציע פתרונות רחוקים מאמונה - הולכים ומתנפצים! הולך ומתברר, כי מי שאין עולמו מחובר עם שם ה', כהנהגה הלאומית שלנו, אפילו פתרונות לדברים היותר אלמנטריים של חיינו, כמו שאלת הביטחון האישי, לא יצלחו. עדיין לא נשמעת מקרבם הקריאה הברורה: "הרמנו ידיים - בואו, נסו אָתם!" איננו יודעים להעריך, כיצד ישפיע משבר זה על שאר תחומי חיינו. אולם יתכן שמשבר חריף זה יוליד מאיסה בכל מקסמי השוא. עוד עתיד עם ישראל לגלות, כי הדבר היחיד היכול להקים אותו מעפרו, זוהי השיבה אל עצמו, השיבה אל אמונתו. ולוואי ונדע אנו להרוות את עם ישראל באמונה גדולה בעת גאולתו.