משיח

יום הישועה וקץ הגאולה הנם תמיד כמיהתו ושאיפתו של עם ישראל בכל הדורות והזמנים. במשך תקופת הגלות הארוכה והחשוכה, לא הטיל ספק ח"ו אף לרגע בקיום אמונה מושרשת זו. ומתוך הכרה ברורה ומוצקה, חכה בסבלנות ובאורך רוח ליום הגדול שבו יופיע הגואל צדק בתפארת עוזו ובגבורות ישע ימינו, לגאול עם ישראל מארצות נכר ולהעלותו אל ארץ חמדה טובה ורחבה, כהבטחתו יתב"ש באחרית הימים, ולהתגשמות כל יעודי התורה והנביאים במלואם. זאת היא תמיד משאת נפשם של כל הדורות וכיסופיהם. תקות אמת זאת המפעמת בלב כל העם, עודדה את רוחו בתקופת נדודיו לעמוד איתן בגבורה נפשית עילאית מול אויביו בנפש, ולהתגבר על כל המכשולים הרבים והעצומים אשר שונאיו וצורריו הערימו על דרכו, ואשר תכליתם היא להשמידו ולהכחידו מגוי, עם כל נכליהם ותככיהם לא הצליחו לדכא את רוחו ולהניאו מאמונתו ותשוקתו זאת.
אין ספק שהרבה תרמו לזה רבותינו הקדושים, שהעמיקו והחדירו בלב כל העם את האמונה הזכה והטהורה בביאת המשיח, בקובעם בתפילה היום יומית את המשפט: "כי לישועתך קוינו כל היום". המתפלל יום יום תפלה זו, בהכרח שתקבע בלבו ותחרת בזכרונו ובתודעתו ההכרתית את השאיפה העמוקה לביאת הגואל, והיא גם מזכירה לו שהוא גר בארץ נכריה. וע"ז העירונו רז"ל ברוח קדשם, באומרם צפית לישועה (שבת ל"א ע"א), שהוראת המלה צפית בבנין כבד מובנה שהצפיה קשורה עם תקוה, שמצפה ומקוה לראות את הדבר (ראה המלבי"ם בבאור המלות ישעיה כ"ב ו'). ורצונם ז"ל בזה, לנטוע בלב כל אחד שעליו לחשוב תמיד שהמשיח עלול לבוא כל רגע ללא כל הכנות מוקדמות מצדו, או תהליך מחושב מצדנו, וכמ"ש רז"ל שלשה באים בהיסח הדעת, ואלו הם: משיח, מציאה ועקרב (סנהדרין צ"ז ע"א). וכפתגם ההמוני ברוך בורא יש מאין, ותשועת ה' כהרף עין.
אולם, עיקר הצפיה לביאת המשיח, היא המחשבה הטהורה שבביאת הגואל תהיה לנו האפשרות המלאה להתקדש ולהתרומם משפלות הבלי העולם, ולהתרכז בעבודת השי"ת להתעמק במושכלות ובענינים אלהיים לדעת את ה' הנכבד והנורא יתב"ש, מתוך השקט ושלוה ללא כל הפרעות מצד גורמים חיצוניים. כי מכלל הדברים הקובעים את אישיותו של המשיח, יש שני תנאים בולטים:א. בעל חכמה יותר משלמה המלך ע"ה.ב. נביא גדול קרוב בנבואה למשה רבינו ע"ה (הרמב"ם הל' תשובה פ"ט ה"ב). והכונה היא, שבתקופתו תגיע האנושות לשיא השלימות בחומר וברוח, כי בעצם זה תפקידו הראשוני, לתקן עולם במלכות שדי.
בהתאם לאמור, מוטלת על כל יהודי חובה נעימה וקדושה להאמין באמונה שלימה ומוחלטת ללא כל פקפוק ח"ו, בביאת משיח צדקנו, שיבוא בב"א, והיא אחת מי"ג עיקרי הדת. שאם לא כן הרי הוא מפסיד רק את עצמו לבד, שאינו זוכה לראות בגדולתם ובתפארתם ובשלותם של עם ישראל. כי אין ספק שבמוקדם או במאוחר יבוא המשיח לגאול את האנושות בכלל, ואת עם ישראל בפרט, ובודאי שביאתו לא תתעכב אף רגע בגלל דעתו הנפסדת והמשובשת של זה. וכמ"ש הרמב"ן, שעל כרחם של מינים יבוא המשיח (הרמב"ן ספר דברים ל"ב מ' עה"פ כי אשא אל שמים ידי ע"ש). וראה מ"ש אוה"ח הק' כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים ח"ו (ויקרא כ"ה כ"ח עה"פ ואם לא מצאה ידו ע"ש).
והנה התקופה הזאת שאנו חיים בה (התשל"ז ליצירה) אי אפשר בשום פנים לשכל האדם להבינה וכ"ש לחדור לעומקה, כי כל כולה מלאה נגודים, והמנסה להבינה יעלה חרס בידו. כי בכל התקופות שעברו על העולם בכלל ועל עם ישראל בפרט, אין אח ודוגמה לתקופה המעורפלת הזאת, שאורות וצללים שולטים בה יחד, אור וחושך משמשים בה בערבוביא, הזוהר והתפארת והברק החיצוני מצד אחד, חושך ענן וערפל מצד שני, הישגים ותגליות מדעיות מצד אחד, טשטוש ובלבול מוחין מצד שני. ובכלל, המסתכל בעין חודרת ורואה את המצב המוסרי והרוחני הירוד השורר בכל העולם, והמתדרדר תהומה מיום ליום במהירות מסחררת ללא רסן ומעצור, ישתומם וישתאה, וימצא את עצמו נבוך ונבהל, והשאלה הראשונה שתנקר במוחו ולא תתן לו מנוח, היא עד היכן המצב הזה יגיע? איפה תחנתו הסופית? ומי יעצור אותו במרוצתו הדוהרת?
התשובה לשאלות כאלה ודומיהן, כבר נתנה לפני מאות בשנים, ע"י רבותינו הקדושים, אשר חזו ברוח קדשם את כל תעלולי ומחדלי התקופה הזאת של עקבות המשיח. וכה דבריהם: בעקבות משיחא, חוצפא יסגא, ויוקר יאמר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר, והמלכות תהפך למינות, ואין תוכחה, בית ועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן ישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת נעדרת, נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו בפני קטנים, בן מנבל אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו, ועל מי יש לנו להשען, על אבינו שבשמים, ע"כ (סוטה מ"ט ע"ב). המתבונן היטב, יווכח בנקל שדבריהם הקדושים משקפים נאמנה את המצב המציאותי במלאו השורר בכל העולם. והרי הסבר הדברים בקצרה.
א. בעקבות המשיח, בסוף הגלות, הפריצות והחוצפה תגיע לממדים מבהילים. וזה אומרם חוצפא יסגא.
ב. הרדיפה המופרזת אחר תענוגי הגוף, וכמו כן הרדיפה אחר הכבוד והיוקרה. וז"א ויוקר יאמיר.
ג. הלהיטות אחר מסיבות היין וכדומה, וכמו כן היין האמיתי יהיה ביוקר, כי ישתמשו רק ביין מדומה ומלאכותי הנעשה מכל מיני תערובת של חומרים, ולכן היין הטהור יהיה ביוקר. וז"א הגפן תתן פריה והיין ביוקר.
ד. האפיקורוסות והכפירה המושלים בכיפה, לרבות המנהיגים. וז"א והמלכות תהפך למינות.
ה. אי אפשר בשום אופן להוכיח לאלה הנגועים במחלות הנ"ל ולהשיבם לדרך הנכונה והישרה, כי לא ישמעו ולא יקבלו. וכמו כן אין מי שיוכיח, שאם אומר לו טול קיסם, אומר לו טול קורה. וז"א ואין תוכחה.
ו. המועדונים וכו' המיועדים לתענוגות בשרים וזמה. וז"א בית ועד יהיה לזנות.
ז. מרכזי התורה ומעיינות החכמה יחרבו וייבשו. וז"א והגליל יחרב.
ח. חכמי הדור, שמתפקידם לעצור את הזרם הגואה של החטא והפשע, יהיו נבוכים ואובדי עצה מרוב החושך והעלטה האופפים את הכל מסביב. וז"א והגבלן ישום.
ט. גם אלה שישארו נאמנים לה' ולתורתו יהיו שרויים במצב של ערפול וטשטוש מוחין, וקשה להם למצוא פורקן לספיקותיהם ותהיותיהם. וז"א ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו.
י. חכמת חכמים תהיה בזויה ושפלה, וכמו כן נאומים ארוכים ללא כל תוכן. וז"א וחכמת סופרים תסרח.
יא. אנשים דתיים יהיו ללעג וקלס בעיני הצבור החילוני, מאוסים ומשוקצים בעיניהם ובורחים מחברתם. וז"א ויראי חטא ימאסו.
יב. הפוליטיקה, השקר והחנופה ימשלו בכל. וז"א והאמת נעדרת.
יג. אי התחשבות וזלזול בולט מצד הצעירים לאנשים זקנים ומבוגרים. וז"א נערים פני זקנים ילבינו.
יד. השלטון יהיה בידי נערים המנוערים מן התורה ומן המצות. וז"א זקנים יעמדו מפני קטנים.
טו. הבנים מזלזלים בכבוד הוריהם, וגומלים להם רעה תחת טובה. וז"א בן מנבל אב בת קמה באמה.
טז. העדר כבוד בין בני המשפחה. וז"א כלה בחמותה.
יז. בנים סוררים ומורים, וחוסר משמעת מצד אנשי הבית לראש המשפחה, והשקפותיהם ודעותיהם המנוגדות להשקפותיו ודעותיו. וז"א אויבי איש אנשי ביתו.
יח. מנהיגי הדור לא יתביישו בתועבותיהם, וכמו כן בכדי להתקדם ולהגיע למשרה רמה ולהנהגה במדינה משתמשים בחנופה וצביעות. וז"א פני הדור כפני הכלב.
יט. החוצפה והזלזול להורים יגיעו עד כדי כך שהבנים יעשו המעשים הרעים גם בפני הוריהם ללא בושה. וז"א הבן אינו מתבייש מאביו.
כ. אין שום אפשרות בידי אדם לתקן המצב הנורא והאיום המתואר בשום פנים, ורק הוא יתב"ש לבד יכול לתקן באמצעות עבדו משיחו. וז"א ועל מי יש לנו להשען על אבינו שבשמים.
מבואר מזה שכל סימני המשיח שרבותנו הקדושים, חזו אותם מאז ברוח קדשם, כולם ללא יוצא מן הכלל התגשמו בימינו ולעינינו, וכולנו עדים היום על מציאותם. וא"כ מי פתי וחסר לב יפקפק ח"ו בביאת המשיח? למה הדבר דומה לאדם נאמן שאמר לחבירו, דע כי במקום פלוני יש ארמון, ובתוכו אוצרות מלכים זהב וכסף, והסימן לכך, מסביב לארמון תמצא גדר של קוצים וברקנים, ואחרי הגדר חומה בצורה, ואחרי החומה דלת ברזל נעולה, פתח הדלת והכנס ותמצא את האוצר בתוך הארמון, היתכן לחשוב שאחרי שיראה במו עיניו את כל הסימנים שנתן לו שהם נכונים, האם יפקפק אף לרגע במציאת האוצר בפנים הארמון, למרות שטרם ראה אותו?
המורם מכל האמור, שעל כל יהודי להיות חזק ואיתן באמונה מוחלטת, בביאת המלך המשיח שיבוא בב"א לגאול כל העמים בכלל, ועם ישראל בפרט, ולתקן עולם במלכות שדי, ומלאה הארץ דעה את ה' הנכבד והנורא, יתב"ש לעולמי עולמים ולנצח נצחים.
הערה. המאמר הנ"ל בסוטה, נזכר בכמה מקומות בדברי חז"ל בשנויים דלהלן.
א. כאן הגירסא ויוקר יאמיר, ופירושו כל הדברים יתייקרו הרבה, או שהכבוד יהיה נאהב מאד לרדוף אחריו, כמ"ש התוי"ט ע"ש. ואילו בסנהדרין צ"ז ע"א והיוקר יעות, ופירש"י ז"ל יקר כבוד, שלא יכבדו זה את זה, ל"א היוקר יעות, מכובד שבהם יהיה עוותן ורמאי, ע"ש. ובשיר השירים רבה פ"ב כ"ט ויוקר הווה ע"ש, וזה מתאים לפירוש הראשון של ויוקר יאמר.
ב. כאן הגירסא והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו. ושם בסנהדרין והגבלן יאשם, ופירש"י מקום ששמו כך ישתומם, ואנשי הגבול, אנשי גבול א"י, ל"א אנשי גזית סנהדרין ע"ש. והתפארת ישראל כאן אות צ"ה פירש, שהם מנהיגי הדור השומרים גבול העולם בני דורם לבלי יעברום, ואנשי הגבול, הם הישרים המתנהגים כפי צווי הגבלן, ע"ש, וע"ז סמכנו בדברנו בפנים. ויתכן עוד לפרש, שהגבלן היינו החכם המגביל את עצמו בגדרים וסייגים לבל יבוא לידי חטא, ואנשי הגבול הם האנשים הסרים למשמעותו, או מלשון מגבל כמו גבלא דבי נשא (שבת קנ"ו ע"א), גבל של בית רבי (פסחים ל"ד ע"א), גביל לתורא גביל לתורי (ב"מ ס"ט ע"א), שפירושם מגבל האוכל, וה"נ החכם טורח בתורה והופך בה להבינה, בכדי ללמדה לאחרים, ואנשי הגבול הם האנשים השומרים גבול התורה לבל יעברו עליהם. ובתנא דבי אליהו זוטא פרק ט"ז עה"פ אשר חרפו אויבך ה' אשר חרפו עקבות משיחך, הגירסא היא והגולן ישתומם ואנשי הגולן וכו', ועיין הרב מאורי אש בפירושו על תדב"א אות ע"ט מ"ש בזה ע"ש. ואכמ"ל.