בית המדרש

  • מוסר מלכים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מישאל דהאן זצ"ל

צניעות

undefined

הרב מישאל דהאן זצוק"ל

תשרי תשס"ט
3 דק' קריאה
יוצר האדם ובורא הכל יתב"ש, כאשר ברא אדם הראשון וחוה אשתו, היו שניהם ערומים ולא יתבוששו, כי גופם הוא בעצם המלבוש לנשמתם שהיא העיקר, ולכן אין צורך למלבוש נוסף. ובפרט שגם המגע המיני היה משולל מכל תאות בשרים, והרצון בו רק לקיים מצות הבורא יתב"ש שצוה על פריה ורביה, ואין הבדל בין מצוה זו לשאר המצוות, שעליהן נאמר מצות לאו ליהנות ניתנו (עירובין ל"א ע"א). ורק אחרי החטא שנתערבה בזה גם תאוה גשמית וגברה התשוקה הבהמית, והגוף לא נשאר מלבוש לנשמה, נאלץ האדם לכסות הגוף, לבל תגלה ערותו, וכך נמשך הדבר.
מאז בכל הדורות והזמנים, האנשים הקפידו על תלבושתם המיוחדת המכסה כל הגוף, וזה מראה על רצינותם ובגרות שכלם, ויראת ה' הנסוכה על פניהם. ובמיוחד הנשים הקפידו ביתר שאת על תלבושת צנועה לבל תגרומנה ח"ו מכשול לגברים בראית העין. וכמ"ש רז"ל העינים רואות והלב מהרהר (במד"ר פי' ב'), כי עינא ולבא תרי סרסורי עבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה). וכך נקבעה ההלכה: אשה שמגלה זרועותיה להראותן לגברים, תצא בלא כתובה (אבהע"ז סי' קט"ו ס"ד), כי זה מראה על כונותיה הבלתי טהורות.
אולם בתקופה האחרונה, תקופת ההפקרות המוחלטת שאיש כל הישר בעיניו יעשה ובפרט במה שנוגע לעניני הדת, התחילו הגברים ללבוש מכנסיים קצרים וחולצה קצרה, שזה מראה על קלות ראש ועזות פנים ואי יציבות שכלית. ובעקבותם הלכו גם הנשים כנראה מטעמי שיוויון, להוכיח שאין הן מפגרות חלילה אחרי הגברים. והפרצה הזאת התרחבה כעת והגיעה לממדים מבהילים שאין להם תקדים, כונתנו לתלבושת "מיני" הידועה לשמצה המכסה טפח ומגלה טפחיים. לרבות נשים נשואות שיוצאות בתלבושת "מיני" לטייל ברחובות קריה, ללא כל בושה וללא נקיפת מצפון, שתלבושת כזו לא הולמת מעמדה וכבודה של האשה היהודית אפילו היא רוקה או פנויה וכ"ש נשואה, כמקובל בעם ישראל מדור דור.
ונראה שהתדרדרות איומה ובלתי מוסרית זו, היא תוצאה מצירוף שלשה גורמים:א. העדר הבושה.ב. העדר הקדושה.ג. סכלות. והרי הסבר הדברים בס"ד.
א. העדר הבושה. מדת הבושה היא אחת המדות החשובות והנעלות ביותר בחיי אנוש עלי אדמות. וטבעי הדבר, שמי שרכש לו מדה זו, שימנע מלבצע הרבה שאיפות ומאוים בלתי טהורות כפי העולה על רוחו, ויחדל מהרבה מזימות בלתי רצויות. וכן הודיעונו רבותנו הקדושים שהבושה מביאה לידי יראת חטא, ולא במהרה הוא חוטא (נדרים כ' ע"א, וראה יבמות ע"ט ע"א). מובן מאיליו שבהעדר הבושה, יורד האדם תהומה ללא מעצור, מבחינה רוחנית ומוסרית.
ב. העדר הקדושה. המושג קדושה, עמוק ורחב מאד, ואין פה המקום להסבירו. אולם הגדרת הקדושה, מובנה לפי תפישת שכלנו האנושי, היא הדבר המעמיד ומחייה הבריאה כולה, ובלעדיה תהיה לאין ולאפס, כי היא מתפשטת על כל היקום יושבי חלד, ונמצאת בכל חלקי ההויה אם רב ואם מעט ללא יוצא מן הכלל, לרבות הדומם והצומח ובעל חי שאינו מדבר, ובודאי בבעל חי מדבר שהוא האדם. האדם המרגיש ולו בחלק קטן וזערורי של הקדושה השוכנת בקרבו, מתרחק מכל טומאה וחלאה, ומכל דבר העלול להביאו לידי זמה המכלה את הגוף, ומשחיתה את טהרת הנפש. וכך הם דברי רבותינו ז"ל: כל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה, אתה מוצא קדושה (ויק"ר כ"ד ו'), ז"א הגדר לערוה היא הקדושה. במילים אחרות, הקדושה היא הרסן הבולם את האדם לבל ילך שולל בתאותיו הגשמיות ויצרו הבהמי. לכן בהעדר הקדושה, הרי הוא משולח רסן ועבד נרצע לכל תאוה נמבזה.
ג. סכלות. השי"ת חנן את האדם בדעת ובינה לכלכל מעשיו במשפט, לבחור בטוב ולמאוס ברע. ובזה נבדל האדם מן הבהמה, שאין לה דעת ובינה, וכל פעולותיה מצד ההכרח. אדם שלא שוקל אם מעשיו והתנהגותו חיוביים ורצויים, או שליליים וטוב העדרם, הרי הוא בבחינת בהמה בצורת אדם. וכן אמר החכם מכל אדם ואת צנועים חכמה (משלי י"א ב'), כי הצניעות מקורה ממחשבה שקולה ומוכיחה על יציבות השכל, ואי-צניעות, ממחשבה בלתי שקולה ואי-יציבות השכל.
אחרי ההסבר הנ"ל, ננסה לרדת לתוך דעתה של אשה זו היוצאת לרחובות, חשופת שת זרוע וברך בצורה שחצנית ובבגדי תועבה של "המיני". ההגיון הפשוט והבריא מחייב שכונתה אחת ויחידה, והיא לצוד גברים בחרמה, וכל אמתלא, ריקה מתוכן ושדופת קדים, ואינה אלא אחיזת עינים, ואין ספק שתתנפץ לרסיסים בפני הבקרת האמתית. וע"ז אפשר להמליץ מ"ש רז"ל עה"פ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אחרי לבבכם, זו מינות ("המיני") ואחרי עיניכם, זו זנות (ברכות י"ב ע"ב). ואם רבותינו הקדושים קבעו בודאות שנשים שמתחתנות עם גברים שפלים, שהן בוגדות (כתובות ע"ה ע"א), מפני שירדו לסוף דעתן שיש להן בזה כונה בלתי טהורה, ק"ו באשה כזו, שבודאי כונתה לא טהורה.
תכלית הדברים, שכל אשה המחשיבה את עצמה כהגונה מבחינה מוסרית, ויש לה כבוד עצמי, עליה לחדול כליל מבגדי תועבה כאלה, וללבוש בגדי צניעות, בהתאם להלכה ומסורת הדורות, לטובתה ולאושרה האישי והמשפחתי, והשלום והשלוה ישכנו במעונה כל הימים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il