בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • סעודה וברכות הנהנין
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

סעודה עם משמעות

משמעות הזימון: ברכה חשובה יותר בהתאם לחשיבותה של סעודה משותפת לשלושה * הברכות מרוממות את האכילה * הצורך לומר דברי תורה כשאוכלים בשלושה * איזו מציאות נחשבת כאכילה בצוותא החייבת בזימון.

undefined

הרב אליעזר מלמד

חשוון תשס"ט
5 דק' קריאה
עניין הזימון וחשיבותו
מצווה מיוחדת תקנו חכמים, ששלושה שאכלו לחם יחד חייבים לזמן, היינו להוסיף ברכת הקדמה לברכת המזון.
כדי להרחיב מעט במשמעות הזימון, צריך לבאר כי להתקבצות הרבים יש כוח גדול, ההפריה ההדדית שביניהם יוצרת דבר מה נוסף, הרבה יותר ממה שיש לכל היחידים בנפרד. הקבוצה הקטנה ביותר מונה שלושה אנשים. כאשר שלושה אנשים אוכלים יחד, מעבר לתועלת וההנאה שהם מפיקים מהמזון, רגשות נוספים מתעוררים בנפשם, סעודתם מקבלת מעמד של אירוע חברתי, וגם ברכת המזון שלהם צריכה לקבל כנגד זה מעמד חשוב יותר.
ואכן מעלתה של ברכת המזון שנעשית בזימון גדולה ממעלתה שלא בזימון, שעל ידי ההתאחדות של שלושה לברך יחד, נעשה קידוש השם גדול וכבוד שמיים מתרבה. וכן נאמר (תהלים לד, ד): "גדלו לה' איתי ונרוממה שמו יחדיו". הרי שיש מעלה בכך שאחד מזמן את חבריו לרומם ולגדל את שם ה' יחד עמו. וכן נאמר (דברים לב, ג): "כי שם ה' אקרא - הבו גודל לאלוקינו" (ברכות מה, א).

לרומם את האכילה שלא תשקע לתאווה
ישנן בעולם תפישות רוחניות לפיהן האכילה היא הכרח מגונה, שיש להתבייש בו, וראוי לו לאדם לאכול לבדו כדי להסתיר את חרפתו. לדעתם, המנהג החברתי להתקבץ לאכול יחד הוא מנהג מגונה ומכוער, שמעניק חשיבות פולחנית לגוף ותאוותיו, והורס את היכולת של האדם להתנתק מעט מכבלי הגשמיות. אבל לפי התפישה התורנית, הגוף רע רק כאשר הוא מנותק מהערכים, אבל כאשר מגמת האכילה היא לקבל כוח, חיוניות ושמחה לחיים טובים וערכיים, הרי שהאכילה היא טובה.
אלא שצריכים לשקוד על כך, כי כמו שאפשר לרומם את מגמת האכילה, כך בקלות יכולה תאוות האכילה לגרור את האדם אחריה, להשכיח ממנו את ייעודו ולהשפיל את חייו. לשם כך נועדו הברכות - להזכיר לאדם את מי שהמזון שלו, וממילא את מקומו ותפקידו של האדם בעולם.

אכילה בחבורה והצורך בזימון
כאשר האדם אוכל בחבורה, הסעודה מלווה בהרבה יותר רגשות. וכך אנו מוצאים שסעודה טובה מעצימה את רגשי הידידות שבין חברים ובני משפחה, ואף יכולה לשמש מסגרת מתאימה ליצירת קירבה בין אנשים רחוקים. ולעומת זאת, סעודה רעה ומתוחה יכולה לעורר רגשות שליליים ולהעצים מריבות. וכיוון שסעודה של חבורה היא בעלת משקל רב יותר, הברכות הרגילות שמספיקות לרומם את סעודתו של היחיד אינן מספיקות לחבורה. ועל כן צריכה החבורה להעצים את ברכת המזון על ידי ברכת הזימון.
ראוי להוסיף, כי תחושת הגיבוש החברתי שנוצרת בסעודה עלולה לשמש תחליף לערכים הקדושים, ולגרום בכך להדגשת יתר של הצד החומרני שבחיים. זו הסיבה שכאשר שלושה אוכלים יחד, עליהם לומר דברי תורה. וכדברי רבי שמעון (אבות ג, ג): "שלושה שאכלו על שולחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו מזבחי מתים, שנאמר (ישעיה כח, ח): "קיא כל שולחנות מלאו קיא צואה בלי מקום. אבל שלושה שאכלו על שולחן אחד ואמרו עליו דברי תורה, כאילו אכלו משולחנו של מקום ברוך הוא, שנאמר (יחזקאל מא, כב): "וידבר אליי זה השולחן אשר לפני ה'".
ואם הם עשרה שאכלו יחד, נתווספה להם עוד מעלה, שהם מזכירים את שם ה' בזימון.

חובת הזימון כשאוכלים בצוותא
אימתי חייבים המסובים לזמן? כאשר קבעו עצמם לאכול בצוותא, כגון שאמרו זה לזה בואו נאכל יחד, או בואו ונאכל במקום מסוים. וגם אם לא אמרו זה לזה דבר, אלא שברור להם שהם אוכלים יחד, כמו למשל בני משפחה שאוכלים ארוחת ערב יחד, או חברים טובים שאוכלים יחד, הרי הם כמי שקבעו עצמם לאכול יחד, וחובה עליהם לזמן. והסימן לכך שקבעו עצמם לאכול יחד, שאם אחד מהם יחליט ללכת באמצע הסעודה ללא סיבה מיוחדת, ייחשב הדבר כלא מנומס, שהרי קבעו עצמם לאכול יחד, והיאך הוא פורש מן החבורה.
ואפילו אם שניים בלבד התחילו בסעודה, אם אח"כ הצטרף אליהם עוד אחד לאכול עימהם בצוותא, מתוך כוונה להישאר עימהם עד סוף הסעודה, התחייבו בזימון.

מצבי ביניים שמצווה לזמן ולא חובה
ישנם מצבי ביניים שבהם יש מצווה לזמן אבל אין חובה, והוא כשיש קשר בין הסועדים, שהם אוכלים יחד וקצת מדברים ביניהם, אבל לא קבעו עצמם לאכול יחד, ואם אחד מהם יפרוש באמצע לא ייראה הדבר כלא מנומס. במצב זה הם אינם חייבים לזמן, אבל אם יזמנו יקיימו מצווה. וכשאין שום קשר בין הסועדים, כמו למשל במסעדה, כאשר אנשים אוכלים בשולחנות נפרדים, אין הם מצטרפים לזימון.

האוכלים תוך כדי נסיעה בכלי רכב
אם הסועדים נוסעים יחד ואוכלים בצוותא - חובה עליהם לזמן. ואם כל אחד אוכל לעצמו, ורק במקרה יצא שאכלו באותו זמן - לא יזמנו. ואם נוצר ביניהם איזה קשר, מצווה שיזמנו, אבל לא חובה (ע' שו"ע קצג, ג).

נשים וגברים אינם מצטרפים לזימון
נשים אינן מצטרפות לגברים לזימון, שאם היו שם שני גברים ואשה - אינה מצטרפת עמהם ליצור חובת זימון. והטעם לכך משום צניעות, שכן כפי שלמדנו הזימון נוצר על ידי האכילה יחד בדיבוק חברים, שכוחה של הסעודה גדול לקרב רחוקים זה לזה, ואין ראוי שיהיה דיבוק חברים בין גברים ונשים. ולא חילקו בזה בין קרובים יותר לקרובים פחות, ולכן אפילו אב עם בתו וחתנו אינם מצטרפים לזימון.

שלוש נשים שאכלו יחד מצווה שיזמנו
נחלקו הפוסקים בשאלה האם שלוש נשים שאכלו יחד חייבות לזמן. יש אומרים שחייבות לזמן (תר"י, רא"ש וגר"א). ולדעת רבים אינן חייבות, אבל אם יזמנו יקיימו מצווה (רש"י, תוס', סמ"ג). והטעם לכך, כי לא רצו לחייב את הנשים בזימון, משום שנשים רבות לא ידעו היטב את ברכת המזון, וחלקן היו מסתפקות בברכה קצרה בלשונן במקום לברך את נוסח ברכת המזון, או שיצאו ידי חובתן בשמיעת הברכה מהאב או הבעל, ולכן לא רצו חכמים להוסיף עליהן עוד חיוב לזמן. וכן נפסק בשולחן ערוך (קצט, ו-ז) ששלוש נשים שאכלו יחד אינן חייבות לזמן, אבל אם יזמנו יקיימו מצווה. ורק שוני אחד יש בדין נשים, שאפילו אם היו עשר אינן מזמנות בהזכרת השם, כי הזכרת השם מבוססת על דין המניין, ולא תקנו חכמים דין מניין לנשים.

יש לעודד נשים שאכלו יחד לזמן
לפיכך, כיום שכל הנשים יודעות לקרוא ולברך, ראוי לעודד נשים שאכלו יחד לזמן, שכן לכל הדעות יש להן בכך מצווה, ויש סוברים שזו חובה. וכך כתב בספר בן איש חי (פרשת קורח יג).
ואף אם יש שם גבר או שניים, אינן צריכות להימנע מלזמן, אלא שאם הן מתביישות יזמנו בשקט. ומכל מקום אין ללחוץ על המתביישות לזמן, שכן זו מצוות רשות שאין חובה לקיימה.

פרטי דינים
כאשר נשים מזמנות ונמצאים שם גברים, עליהם לענות אחר האישה המזמנת, כשם שעל גבר לענות 'אמן' אחר ברכה של אישה ששמע. אם הגברים הנמצאים שם אכלו כזית או שתו רביעית - יענו כנוסח הזימון. ואם לא אכלו - יענו: "ברוך ומבורך שמו תמיד לעולם ועד".

נשים שאכלו עם שלושה גברים חייבות לענות לזימון שלהם
וכל מה שלמדנו שמצווה על נשים לזמן אבל אינן חייבות, הוא דווקא כאשר אין שם בסעודה שלושה גברים. אבל אם היו שם שלושה גברים, כיוון שכבר נוצרה על ידי שלושת הגברים חובת זימון, גם הנשים היושבות שם בסעודה חייבות לענות לזימון. ואין בזה פגם בצניעות, משום שהנשים אינן שותפות עם הגברים ביצירת החיוב, אלא הרי הן כמצטרפות מהצד לענות על הזימון.

התחזקות בענייה לזימון על ידי נשים
צריך להתחזק בקיום הלכה זו, כי פעמים רבות כשאוכלים בסעודה משפחתית שלושה גברים ועוד נשים, למרות שהנשים חייבות בזימון, שוכחים להקפיד שכל הנשים ישתתפו בזימון.
אמנם כאשר מדובר באישה שטרודה בהכנת האוכל והגשתו, ולפעמים תוך כך גם בטיפול בילדים, אפשר לומר שאינה מתחייבת בזימון, מפני שהיא אינה נחשבת כיושבת עמהם (עיין אג"מ או"ח ח"ה ט, י). אבל בשבתות, וכן אישה שיושבת עימהם ואינה טרודה, יש להקפיד שתענה לזימון.
נשים שהשתתפו בסעודה שיש בה שלושה גברים, והתחייבו בזימון, אם הן רוצות, מותר להן לזמן לעצמן ולצאת לפני שהגברים יסיימו. אבל אם השתתפו בסעודה של עשרה, אינן יכולות לזמן לעצמן, כי כבר התחייבו בזימון עם הזכרת השם (שועה"ר קצט, ו, מ"ב יח).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il