בית המדרש

  • שאר ברכות המאכלים
לחץ להקדשת שיעור זה
ברכת הפירות ושהכל ה'

ברכה על פירות מעובדים

יד - פירות חיים ומבושלים. טו - מיץ פירות. טז - מרק ירקות (בלא מיני דגן). יז - מרק פירות, קפה ותה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ט
8 דק' קריאה 11 דק' צפיה
יד - פירות חיים ומבושלים
האוכל פרי כדרך שמקובל לאוכלו, בין חי בין מבושל, מברך עליו כברכתו, אם הוא פרי אדמה - 'האדמה', ואם פרי עץ - 'העץ'. ואם אכלו שלא כדרכו, איבד את מעלתו, אבל כיוון שעדיין הוא ראוי לאכילה בשעת הדחק, מברך עליו את הברכה הכללית - 'שהכל' (שו"ע רה, א; רב, יב).
למשל: סלק, תפוח אדמה, קישוא ודלעת, רגילים לאכול מבושלים ולא חיים. לפיכך, האוכלם מבושלים מברך 'האדמה', והאוכלם חיים, אם הם ראויים לאכילה בשעת הדחק - מברך 'שהכל' (שו"ע רה, א). אבל אם אינם ראויים לאכילה אפילו בשעת הדחק, כגון פלפל חריף ושאר תבלינים, אין מברכים עליהם כלל (שו"ע רב, טז).
ופירות העץ, כמו תפוחים ואגסים, רגילים לאכול גם חיים וגם מבושלים, לפיכך, בשני המצבים ברכתם 'העץ'.
ויש מינים שאין רגילים לאוכלם בפני עצמם, אלא תמיד הם טפלים למאכל חשוב יותר, ותפקידם לתת בו טעם, והרוצה לאוכלם בפני עצמם מברך 'שהכל'. דוגמא לכך - שום, שאם אוכלו בפני עצמו מברך 'שהכל' (מ"ב רה, ה). 1
והכל תלוי במנהג המקום, למשל, לפני כמאה שנה היה מקובל באירופה לאכול כרוב רק כשהוא מבושל או כבוש, ומי שהיה אוכלו חי, היה מברך 'שהכל' (מ"ב רה, ד). ואילו במזרח התיכון היה מקובל לאוכלו גם כשהוא חי, וממילא היו מברכים עליו 'האדמה' (כה"ח רה, ח). וכיום בארץ ישראל גם האשכנזים התרגלו לאכול כרוב חי, ולכן השתנה הדין לגביהם, שאף הם מברכים עליו 'האדמה'. 2
ובדינים אלו גם אם טעה יצא בדיעבד ידי חובה. למשל, אם היה צריך לברך על פרי מבושל 'העץ', וטעה וחשב שאין זה דרך אכילתו ובירך 'שהכל' - יצא, שעל הכל אם בירך 'שהכל' יצא. וכן להיפך, אם אכל קישוא חי, שהיה צריך לברך עליו 'שהכל', כי אין דרך לאוכלו חי, וטעה ובירך עליו 'האדמה' - יצא, מפני שאכן הקישוא הוא פרי אדמה (שו"ע רו, א, מ"ב ג). 3

טו - מיץ פירות
על מיצי פירות, כגון מיץ תפוזים ומיץ גזר, מברכים 'שהכל'. ואפילו אם הם טהורים ללא תערובת מים, ואפילו אם נותרו בהם חלקיקי פירות, הואיל ונשתנו כל כך, עד שממאכל הפכו למשקה, איבדו את ברכתם המקורית וקיבלו את הברכה הכללית - 'שהכל'. והפרי היחיד שלא ירד ממדרגתו לאחר שנסחט הוא הענב, שלאחר הסחיטה נתעלה למדרגת יין ותקנו לו ברכה מיוחדת - "בורא פרי הגפן" (כמבואר לעיל ז, ג).
וגם כאשר המיץ יצא מהפרי באופן טבעי, כמו למשל דבש שזב מן התמרים, או מיץ שנתקבץ בתוך מלון, או חלב קוקוס, כיוון שהוא משקה - מברכים עליו 'שהכל' (שו"ע רב, ח; בא"ח פנחס ט).
וכל זה דווקא במצב שהמשקה הופרד מהפרי, אבל האוכל את הפרי ותוך כדי אכילתו או בסוף אכילתו רוצה לשתות את המיץ שיצא ממנו, כיוון שהמשקה טפל לפרי, נפטר בברכתו. ולכן האוכל אשכולית ובירך עליה 'העץ', יכול לשתות אח"כ מהמיץ שנתקבץ בתחתית הצלחת, מפני שהוא טפל לפרי, ונפטר בברכת 'העץ' שבירך על האשכולית (בא"ח שם). 4

טז - מרק ירקות (בלא מיני דגן)
האוכל מרק ירקות, שעיקר טעמו בא מן הירקות שבתוכו, מברך על הירקות 'האדמה' ופוטר את שאר המרק. ואפילו אם הנוזלים הם רובו המוחלט של המרק ורק מעט ירקות נותרו בו, כיוון שטעם המרק בא מהירקות, הם העיקר, ומברך עליהם 'האדמה' ופוטר את הנוזלים. 5 ואם טעמו של המרק נוצר על ידי אבקת מרק ולא מהירקות עצמם, אין המים שבמרק נקראים מרק ירקות, וממילא הם אינם טפלים לירקות, ויברך על הירקות 'האדמה' ועל המים 'שהכל' (עיין להלן יא, ט, בדין עיקר וטפל במרק).
ועל מרק צלול, בכל אופן מברכים 'שהכל'. ואפילו אם כל טעמו בא מהירקות ועוד נותרו בו חלקיקי ירקות, כל זמן שאין בו חתיכות ירק שצריך ללועסם - ברכתו 'שהכל'. ואמנם לדעת רוב הראשונים, כיוון שטעמו בא מירקות שרגילים לבשלם, ברכתו 'האדמה'. מכל מקום למעשה, כיוון שהדין שנוי במחלוקת, כדי לצאת מהספק נוהגים לברך על מרק צלול 'שהכל'.
אבל על מרק אפונים או עדשים מברכים 'האדמה'. ואף שהאפונים והעדשים נתמעכו עד שאינם ניכרים בו, כיוון שממשותם בתוך המרק והוא נעשה סמיך על ידם, ברכתו 'האדמה'. 6

יז - מרק פירות, קפה ותה
דין מרק פירות (קומפוט) שיש בו פירות ומשקים שנתבשלו עם הפירות כדין מרק ירקות. אם יאכל את הפירות עם המים, יברך על הפירות 'העץ' ויפטור בכך את המים, ואף אם ישארו לו בסוף מים בלא פירות, ימשיך לאוכלם בלא לברך עליהם 'שהכל', שהם נגררים אחר הפירות וטפלים להם.
אבל אם יאכל את מי המרק לבדם, נחלקו בזה גדולי הראשונים, האם ברכתם 'העץ' או 'שהכל'. וכיוון שיש בזה ספק, מברכים עליהם 'שהכל'. 7
אלא שאם עשה מיץ מתבשיל של פירות שבעת המינים, אזי מתעוררת בעיה גדולה לגבי ברכה אחרונה. לדעת הסוברים שצריך לברך עליהם בתחילה 'העץ', דינם כדין פירות שבעת המינים ובסוף יצטרך לברך עליהם ברכה אחת מעין שלוש - 'על העץ'. ולדעת הסוברים שצריך לברך עליהם בתחילה 'שהכל', בסוף צריך לברך עליהם 'בורא נפשות'. ובמקרה זה אין מוצא, מפני שכל ברכה שיברך בסוף תהיה לפי אחת השיטות ברכה לבטלה, ונמצא שאינו יכול לברך על מיץ זה ברכה אחרונה. והרוצה לצאת מהספק, לא ישתה מרק זה אלא בתוך הסעודה, שברכת המזון פוטרת את הכל. או שיאכל מאכל שברכתו 'בורא נפשות', ופרי משבעת המינים שברכתו 'על העץ', ובברכותיהם יפטור את מי המרק של פירות שבעת המינים (שו"ע רב, יא).
על קפה ותה מברכים 'שהכל', ואף שטעמם בא מפרי או עלים על ידי בישול, כיוון שדרכם בשתייה, מברכים עליהם 'שהכל'. 8


^ 1. על בצל מברכים 'שהכל', מפני שהוא חריף ואין רגילים לאוכלו בפני עצמו. ואף שכשהוא מבושל אפשר לאוכלו, מ"מ לא בישלוהו כדי לאוכלו אלא כדי שיטעים את התבשיל, ולכן ברכתו 'שהכל'. אבל אם בישל בצלים כדי לאוכלם מבושלים, כמו במרק בצל, או כדי לאכול את הבצלים בפני עצמם - מברך 'האדמה'. וכן אם צלה בצל על אש, כגון בתוך נייר כסף, והוא מתמתק בצלייה, מברך 'האדמה' (עפ"י מ"ב רה, ה-ז, אג"מ או"ח א, סד).
^ 2. דרך אכילה נקבעת לפי הנהוג ולא לפי האפשרות לאכול, עובדה שאפשר לאכול כרוב חי, ואע"פ כן בשעה שנהגו באירופה לאוכלו כשהוא מבושל או כבוש, על אכילתו חי בירכו 'שהכל' (וכ"כ במ"ב רה, ג). ובשעה שהחלו לאוכלו חי נשתנה דינו. ואע"פ שעדיין הרוב אכלוהו מבושל, מ"מ גם חי התחיל להיחשב כדרך מקובלת (באו"ה רב, י, 'על'). וכן פטרוזיליה, מקובל במקומות מסוימים לאוכלה לעצמה בלא בישול, וממילא ברכתה 'האדמה', ובאשכנז אין רגילים לאוכלה כך, ולכן יברכו עליה 'שהכל' (וזו אחת הסיבות שהאשכנזים אינם אוכלים פטרוזיליה לכרפס בפסח. עיין בפניני הלכה פסח טז, טו).
^ 3. כתב בשע"ת רו, א, שבמקרה של ספק, עדיף לברך את הברכה המבוררת יותר, 'העץ' או 'האדמה'. ועיין בעוד מקורות המוזכרים בשארית יוסף ח"ג רה, ב. אולם למעשה, במקום של ספק, ההוראה לברך את הברכה הבטוחה יותר: אם הספק בין 'האדמה' ל'העץ' - 'האדמה'. ואם הספק בין 'האדמה' ל'שהכל' - 'שהכל', כמבואר בשו"ע רו, א, שעה"צ רה, ז, וכפי שכתבתי בהערה 9.
^ 4. חוץ משמן ויין, כל המשקים היוצאים מהפירות דינם שונה מדין הפירות, הן לעניין תרומה, שאסור לעשות מפירות תרומה משקים, והן לעניין ברכה, שמשקים היוצאים מפירות ברכתם 'שהכל', כמבואר בברכות לח, א. (וע' ביבי"א ח"ז כט, ג-ד). וביאר בשעה"צ רב, נד, שנחלקו הראשונים בדין פרי שרוב גידולו לסחיטה, לרשב"א ברכת המיץ שלו 'העץ', ולרא"ש 'שהכל', ומחמת הספק הלכה כרא"ש. וכן נפסק בשו"ע רה, ג, ועיין בשעה"צ רה, כא; ורב, לו. לפיכך, גם אם יתברר שרוב התפוזים גדלים לצורך סחיטה, מברכים על מיץ תפוזים 'שהכל'. בנוסף לכך, יתכן שכל דברי הרשב"א שהולכים אחר הרוב הוא רק כשאוכלים אותו כמרק בכף, אבל אם רגילים לשתותו, ברכתו 'שהכל'. וכ"כ תוס' ברכות לח, א, ד"ה 'האי' בסופו, והגר"א רב, ד, ואג"מ יו"ד ח"ב סו"ס כה, שעל שתייה מברכים תמיד 'שהכל'. וכ"כ לגבי מיץ תפוזים באול"צ יד, ו, ילקוט יוסף רב, ה, שבט הלוי ד, יט (ודחו פקפוק החזו"א או"ח לב, ה). ועיין פס"ת רב, כג-כד.
^ 5. גם אם הטעים את מרק הירקות במלח ופלפל, עדיין הוא נחשב למרק שעיקר טעמו בא מהירקות. אבל אם הטעימוהו באבקת מרק, וגם בלי הירקות היה מקבל טעם של מרק, אין מרק זה נחשב כמרק ירקות, וברכת הנוזלים שבו 'שהכל' (עיין בפס"ת רה, ו).
^ 6. המברך על מים 'האדמה' ברכתו לבטלה, אמנם על מרק ירקות בתנאים מסוימים מברכים 'האדמה'. יסוד הסוגיה בברכות לט, א: "מיא דכולהו שלקי - ככולהו שלקי", ועיין בבירור הלכה שם. ובקצרה: לדעת הרא"ש, העיקר תלוי בטעם, וכיוון שבבישול נכנס טעם הירק בנוזלים, ברכת הנוזלים כברכת הירק, ובתנאי שכוונתו לבשל את הירקות כדי לאוכלם. ולדעת הרשב"א, הדין תלוי במנהג הרווח, שאם מקובל לבשל את אותם הירקות, גם הנוזלים שבתבשיל נחשבים חלק מדרך אכילתם וברכתם 'האדמה', ונסתפקו אם צריך בזה רוב גמור או די במנהג רווח (ע' בפס"ת רב, כה, 140). והרמב"ם סובר כרשב"א אלא שמוסיף שמגמת הבישול צריכה להיות גם בשביל המרק (כס"מ), וי"א שצריך שמגמת הבישול תהיה רק לצורך המרק (ערוה"ש). ולכל הדעות שהזכרנו בתנאים האמורים גם אם יאכל את הנוזלים לבדם יברך 'האדמה'. וכן פסק שו"ע רה, ב.
אלא שלדעת הרא"ה, הריטב"א והמאירי, רק כאשר יאכל ירקות עם מרק שטעמו בא מן הירקות, יברך על הירקות ויפטור את המרק אע"פ שהנוזלים עיקר, אבל אם יאכל את הנוזלים לבדם - יברך 'שהכל'. ולמהר"ם, רק אם המרק נעשה סמיך ברכתו 'האדמה'. בנוסף לכך, דעת ערוה"ש רב, לו, עפ"י הרמב"ם, שברכת הנוזלים 'האדמה' רק אם מגמת הבישול היתה כדי לשתות את הנוזלים, אבל אם כיוון גם לאכילת הירקות, ברכת הנוזלים 'שהכל'. ועוד כתב שם לג, שאם גורם נוסף השפיע על טעם הנוזלים, ברכתם 'שהכל'. ולרשב"א רק כאשר עיקר שימוש סוג הירקות הללו לבישול ברכתם 'האדמה'. וכמה מאחרוני זמננו הוסיפו שמברכים 'האדמה' רק כאשר המרק קיבל טעם חזק מהירקות וזה אינו מצוי כל כך (עיין בפס"ת רב, כה, וז"ה ע' 120, ובירורים כא ונג). וכתבו רבים מפוסקי הספרדים האחרונים, שיש לחוש לשיטת הרא"ה והריטב"א, שרק אם יאכל גם את הירקות יפטור בברכתם את המרק (כה"ח רה, יא, אול"צ ח"ב יד, לא, ילקוט יוסף ח"ג רה, ג). לפיכך, על מרק צלול שקיבל טעמו מירקות מברכים 'שהכל'. והרוצים להדר ולצאת מהספק, יקחו מאכל שברכתו 'האדמה' ומאכל שברכתו 'שהכל', ובברכותיהם יפטרו בוודאי את מרק הירקות. ובדיעבד, אם בירך על הנוזלים של מרק הירקות 'האדמה' יצא, שנהג כדעת רוב הראשונים ושו"ע, ואינו צריך לברך שוב 'שהכל'. ואם יהיה לו שם מין מאכל שברכתו 'שהכל', מוטב שיברך עליו ויכוון גם על המרק, ויצא בזה ידי כולם.
מרק עדשים ואפונים: כאשר על ידי הבישול נתמעכו ועשו את המרק סמיך, גם הרא"ה והריטב"א מודים שברכתו 'האדמה'. וכ"כ ילקוט יוסף רה, ג, ושלא כמובא בשעה"ב יז הערה צה (ואם נאמר כדבריו עקרנו דין שלקות). ואין לומר שהואיל ונתרסקו לגמרי ברכתם 'שהכל', שכן לרמב"ם והרבה פוסקים גם בנתרסקו לגמרי ברכתם 'האדמה', ובנוסף לכך כאן שמם נותר עליהם, והרי הם כהומלתא וכמובא בהערה 3. ונלענ"ד שגם מרק בטטות שרוסקו לגמרי לפני הבישול, כיוון ששמם עליהם, ברכתו 'האדמה'.
^ 7. כמבואר בהערה 17, ועיין שו"ע רב, י-יא. וק"ו שאם מתכוון לשתותם בכוס שברכתם 'שהכל', כדברי התוס' ברכות לח, א. וכן המנהג. והמהדרים משתדלים למצוא פרי כדי לברך עליו 'העץ' ועוד מאכל לברך עליו 'שהכל', ומתכוונים לפטור בברכותיהם את המים של מרק הפירות. ועיין בפס"ת רב, כו, ובהערות. (וכדין מרק ירקות, שהמלח והפלפל מסייעים לטעם הירקות, לעיל הערה 16, כך במרק פירות הסוכר מסייע לטעם הפירות, כי הוא רק ממתיק ואינו נותן טעם נוסף. ולכן בברכת הפירות פוטר גם את המרק).
^ 8. עיין בהערה 17, ולכאורה היה מקום לטעון, שלדעת הרא"ש, כיוון שטעמם בא על ידי בישול מפולי הקפה ועלי התה, הרי הם מי שלקות. וגם לרשב"א, כיוון שרובם הולכים לעשיית משקה הקפה והתה, דינם כמי שלקות. אלא שכבר למדנו שלרא"ש יש עוד תנאי, שעיקר הבישול צריך להיות בשביל הפרי, ובתה וקפה אין אוכלים את הפרי. וגם בקפה נמס אין המטרה לאכול את הפרי אלא רק להטעים את המשקה. והטעם העיקרי לכך שמברכים עליהם 'שהכל', מפני שהכלל המקובל להלכה, שעל שתייה לעולם מברכים 'שהכל'. וכך דעת תוס' ברכות לח, א, ותר"י שם, והגר"א רב, ד, ועיין ברכ"ה ח"ג ז, נב. ועיין לעיל סוף הערה 15. ועיין עוד בשו"ע רד, א, ומ"ב טז, שעל שכר שעורים מברכים 'שהכל' הואיל והוא עומד לשתייה. ועיין במ"ב רב, לד, ושעה"צ לו, על אניגרון.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il