בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מאמרים נוספים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' מאיר ב"ר יחזקאל שרגא ברכפלד

ימים נוראים ואיכותיים

בראש השנה בין היום הראשון ליום השני נשמעו הדי היריות בין בתי התושבים בפסגות. אף אחד לא ידע שזה יהיה סימן לשנה שהימים הנוראים ימשכו עוד חודשים רבים. בשנה זו הקב"ה קורא לנו כל יום "שובו אלי ואשובה אליכם". אשרינו שאנו יכולים להתקדם באמונה ובביטחון.

undefined

הרב ש. יוסף וייצן

מוצאי ראש השנה תשס"א
3 דק' קריאה
תחילת השנה, שנת תשס"א, כבכל שנה בימים הנוראים היתה. אולם שלא כבכל שנה הננו הולכים וממשיכים את הימים הנוראים הרחק מעבר לחודש תשרי, אל תוך השנה כולה! אמנם כן, הימים הנוראים הנם ימים שאין כְּמוֹתם לאיכות. יכול אדם לשנות בהם גדולות ונצורות, מה שבימים רגילים של השנה קשה מאד מאד ואף נבצר לשנות. סגולה יש בהם, "בימים הנוראים של כל השנה", כבימים הנוראים של חודש תשרי, סגולה של קרבה יתירה לקב"ה, "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". וה' שומע ועוזר יותר מבשאר ימים ושנים, בכל המאמצים שאנו עושים, ובכל ההשתדלויות שאנו משתדלים בהם, עד שמתקיים בנו ממש, בע"ה - "שובו אלי ואשובה אליכם".

ימי מלחמה כמוהם כימים נוראים. בתוך סערת המלחמה ומתוכה, דברים רבים עשויים להשתנות, בפרט ובכלל, מהפכות לאין שעור היא מחוללת בתוך האומה.
זיכנו ה' בשנה זו, שנת תשס"א, להיות מתמודדים בפרק נוסף גדול וחשוב בתהליך שיבת עם ישראל לארצו! לכל המצוי בנבואות, אין בתופעת המלחמה שלאחר קיבוץ גלויות כשלעצמה, דבר מן החידוש. פרקי תהילים רבים מתפרשים כתפילות המכוונות לתקופה הקודמת לביאת משיח, תקופה בה יתגלה הקב"ה ויעשה צדק בין ישראל לאומות העולם. גם חז"ל התייחסו בהרחבה למציאות של חבלי משיח וחבלי מלחמת גוג ומגוג. (ראה בהרחבה במאמר "משיח בן יוסף ואנשי אמנה בירושלים").

נדמית היא התמודדות זו שזימן לנו הקב"ה כהתמודדות קשה עד מאד, אולם מקובלים אנו, שלא נועדו המשברים אלא על מנת להוליד כוחות חדשים באומה, כוחות כאלה, שאלמלא המשבר לא יוצאים אל הפועל כלל. אין חולק, רבות נעשה ביובל הראשון למדינת ישראל. אלא עתה אנו נתבעים לעלות קומה נוספת, "ואולך אתכם קוממיות", מוטל עלינו להפיח רוח ונשמה בכל אלו המסגרות הלאומיות הקיימות. אמנם, רק מתוך אמונה גדולה תצלח משימתנו, משימת קודש זו.
אנו עומדים בשנת השביעית, שנת השמיטה, שעליה נאמר: "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה'". כל האוהב ומסור בלב ונפש לארץ ישראל, מסוגל בשנה זו לחוש בעוצמה יתירה סגולת השנה הזו שעניינה - כמו השבת בזמן - שנת התקרבות לה'.

שעת מלחמה היא זו. שעה בה הקב"ה קרוב לישראל במאד מאד. נמצא הוא בתוך מחנה ישראל פנימה, בעת שארון ברית ה' - המודיע במציאותו בינותינו השראת השכינה בישראל - יוצא לפניהם במלחמתם, מלחמת ה' בגיבורים. (על כך ראה במאמר "בשביעית מלחמות") אנשי המלחמה השוהים בחזית, זוכים בשעות אלה לחוש קרבת ה' מיוחדה והשגחה פרטית מופלאה. "כי אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איבך לפניך והיה מחניך קדוש". אכן, בשעה שהקב"ה קרוב אלינו, נתבע מאתנו להיות ראויים במיוחד, אנשי מעלה, כיאה לכל מי שהוא "עם המלך במסיבו". "כי אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איבך לפניך והיה מחניך קדוש".
המידות הראשיות להתפתחות בעת מלחמה הן שתים: האמונה והביטחון. האמונה היא הנכונות ללא שיור להיות הולכים אחרי ה' בכל מחיר. מי שנותר בחזית המלחמה ולא נסוג, הוא המאמין הגדול, בהיותו נכון לשלם את המחיר שידָרש. הביטחון מובלט בתכונת שלוות הנפש הנסוכה על פני הבוטח בה', היודע בודאות פנימית עמוקה, שגורלו אינו נתון ביד אחרים, אלא ביד אביו שבשמים לבדו.

יושבי ארץ ישראל הנמצאים בחזית המלחמה, כולנו שולחי דרחמנא אנו, העושים שליחותו נאמנה. ומתוך כך מידת אמונתם הולכת ורבה היא מיום ליום. כל יום נוסף המוצא אותנו בחזית המלחמה, בלא שניסוג אחור, מוסיף קניין על קניין במידת האמונה.
ועימה הולכת ומזדככת גם מידת הביטחון. חז"ל, בתארם את תקופת עקבתא דמשיחא בסוף מסכת סוטה, כך חתמו דבריהם: "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים". בשום פנים ואופן, אין במשפט זה "ברירת מחדל". אלא צפו חז"ל ברוח קודשם, כי בשלבי הגאולה האחרונים, יתעלו הכל להכרה שהמשענת היותר יציבה היא זו של אבינו שבשמים, "אשרי שאל יעקב בעזרו, שִׂברו על ה' אלקיו".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il