נדמה, שהיחסים בין השמאל ובין המתנחלים, דומים ליחסים שהיו בין בני יעקב ובין יוסף אחיהם. יוסף חולם חלומות: הוא חולם על מלכות ועל גאולה, חלומות משיחיים. הוא חולם - "והנה אנחנו מאלמים אלומות בתוך השדה" (בראשית ל"ז, ז'). זה מזכיר את מזמור הגאולה - "בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים" (תהלים קכ"ו) שגם שם נזכר - "בו יבוא ברינה נושא אלומותיו". יוסף חולם שיש לו תפקיד מיוחד, בכיר, וזה גורם לאֵחיו לקנא בו ולשנוא אותו.
גם המתנחלים חולמים על גאולת ישראל, חולמים חלומות משיחיים, ויש אנשים בשמאל ששונאים אותם ואת חלומותיהם. יוסף מבקר את אחיו, יש לו דרישות מוסריות גבוהות, והוא מביא את דיבתם הרעה אל אביהם. הוא אהוב על אביו, והאחים שונאים אותו. גם המתנחלים, הינם חלוצים, אידיאליסטים, מוכנים להקרבה למען העם והארץ, אנשים ערכיים, וזה מעורר קנאה, קנאת אחים ושנאה. זו שנאה עמוקה כל-כך, עד כדי מצב של "ולא יכלו דברו לשלום", השמאל לא מסוגל לפתוח ערוצי הידברות עם המתנחלים. עד כדי כך השנאה גדולה. השנאה אל יוסף היתה כל-כך גדולה, עד שהאחים רוצים להיפטר ממנו, ומשליכים אותו לאחד הבורות, אף על פי שיש בו נחשים ועקרבים, ולבסוף מוכרים אותו לישמעאלים, ואומרים: נראה כעת מה יהיו חלומותיו. כך גם היום נוהג השמאל. השמאל מוכן לסכן את המתנחלים, הוא אף מוכר אותם לישמעאלים, שיהיו תחת שלטונם, ואומר: נראה מה יהיו חלומותיכם. וכאז כן עתה, "והאלקים חשבה לטובה" (בראשית נ'). אז התקיימו חלומותיו של יוסף, וגם עכשיו יתקיימו לבסוף, חלומותיהם של המתנחלים.
הגאון מוילנא אומר, שיוסף מבטא את המהלך של משיח בן יוסף בכל הדורות ובדור הגאולה. על יוסף נאמר: "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (בראשית מ"ב). זו תכונתו בכל הדורות, שלא מכירים בתפקידו של יוסף. זהו מעשה שטן, שמסתיר את תפקידו של משיח בן יוסף, וגורם לזלזול בו ובתפקידו. ומוסיף הגאון ואומר: "אשר חרפו עקבות משיחך" (תהלים פ"ט) - כידוע, אויבי ד' ואויבי ישראל צוררים את הפעולות של אתחלתא דגאולה, שהם בנין הארץ, יישובה, וקיום המצוות התלויות בה. ואנו, יש לנו להישען על אבינו שבשמים, שרצונו שאנו נעשה איתערותא דלתתא - התעוררות מלמטה, שנעמוד איתן נגד כל ההפרעות והגידופים. אלו דברי הגאון מוילנא. אם כן, חזק ונתחזק והכל יהיה לטובה, כמו שהיה אצל יוסף.