כשמצחו שעון על ידו ישב שמעון במשרדו מול דפי החשבונות. משהו רע קורה לאחרונה בעסק המשגשג, והרווחים שהלכו ופחתו לאחרונה הפכו במהירות להפסדים שהלכו ותפחו. שמעון ניסה למצוא היכן הכשל, אך לא מצא כל בעיה ושינוי ממה שהיה עד כה. לאחר שעות מספר לקח את כל החשבונות בידיו והלך למספר ידידים קרובים על מנת להתייעץ עימם. מידידיו שמע שמעון את אשר חשש לו מכל - בבטחון גמור עם הוכחות רבות הוכיחו לו כי רפאל שותפו לעסק ככל הנראה מועל בכספים, וזה פשר ההפסדים הגדולים הנגרמים לעסק. שמעון סירב להאמין, השותפות עם רפאל לא הייתה סתם שותפות אקראית, זו הייתה שותפות אישית של למעלה משלושה עשורים של עבודה מאומצת משותפת לשני חברים בלב ובנפש. אולם, משנאמרו החלו הדברים לחדור לאיטם לליבו של שמעון. הידידות החלה להיפגם והיחסים בין השניים הלכו והידרדרו, עד כדי איבה של ממש. מנגד, רפאל עצמו היה משוכנע כי שמעון מאשים אותו במעילה בכספים משום שהוא עצמו מעל בכספים. אם בתחילה עוד ניסו יחד למצוא פתרונות ולהגיע לעמק השווה, בשלב זה נמנעו לחלוטין מלהיפגש יחד בגלל האווירה הקשה, הצעקות ההדדיות, וההאשמות הקשות שהאשימו זה את זה. בני משפחתם עקבו בעצב על היחסים העכורים שבין השניים. בנו של שמעון אף נפגש עם אחד מבניו של רפאל שהיה חברו הקרוב וניסו למצוא את הדרך לפשר בין אבותיהם, אך ללא הועיל.
אחד מלקוחות העסק שראה בעצב את המציאות העגומה ניסה לגשר ביניהם, ומשלא עלה בידו הציע להם לגשת לאדמו"ר מקופיטשניץ, שהיה מפורסם בליבו החם ובאהבת ישראל העצומה שלו. לאחר מסע שיכנועים נאותו השניים לגשת לאדמו"ר. אולם משנכנס רפאל לחדרו של האדמו"ר וראה שם את שמעון הרגיש כי אינו מסוגל לראותו ופנה לצאת. האדמו"ר החוויר. בנו של רפאל אחזו כמעט בכח, ולחש באוזנו כי הוא חייב לנסות למצות את האפשרות. לאחר שכנועים רבים הסכים לשבת כשגבו אל עבר שמעון, תוך שהוא מסנן לעבר שותפו: "באמת כבוד גדול הוא לשבת עם גנב שכמותך..." שמעון לא נשאר חייב והחל לצעוק על רפאל תוך שימוש במילות גנאי רבות ומגוונות. האדמו"ר החל לרעוד - הוא שכל ימיו הקפיד שלא לשמוע שום מילת גנאי על יהודי שומע כעת מילים נוראות כל כך?! קירות ביתו הספוגים בכל כך הרבה תפילות שהתפלל על יהודים בצרות שומעים כעת מילות גנאי ורואים שנאה עזה כל כך בין יהודים?! שמשו של האדמו"ר שראה כי האדמו"ר חש ברע עד כדי שעומד להתעלף מיהר להוציאו מהחדר. לאחר דקות מספר נכנס השמש והסביר לשני הניצים כי עליהם ללכת, שכן בגינם האדמו"ר מרגיש רע מאוד ונאלץ לשכב. שמעון ורפאל ששמעו שהאדמו"ר חלה בגללם נאלמו דום. לפתע הבינו בבת אחת עד כמה רחוק הגיעו, ואילו טעויות נוראות הובילו אותם בתקופה האחרונה, ולא יצאו מהחדר עד שהבטיחו בלב שלם לשמשו של האדמו"ר כי יגיעו בהקדם לעמק השווה, וכי מבקשים הם מהאדמו"ר שיברך אותם שיזכו שהאהבה תחזור ותשכון ביניהם. לאחר שעה קלה יצא אליהם האדמו"ר שעון על מקלו ואמר להם כי אומנם חלה בגללם, אולם כעת לאחר ששמע כי ההדורים יושרו, וכי הם כעת בעלי תשובה, הוסיפו לו כעת בריאות רבה.