כבר מרחוק הבין הרב פנחס כי משהו לא שגרתי אירע לר' בצלאל החלבן. לראות את ר' בצלאל עומד ברחוב לבדו באמצע היום, היה מחזה נדיר ביותר, הליכתו של ר' בצלאל זריזה במיוחד הייתה תמיד, מתוך כוונה לסיים במהירות את מלאכתו, ולרוץ לבית המדרש לסדר לימודו היומי. הדבר היחיד שיכל לעכב את ר' בצלאל במשך היום, היה מפגש עם תלמיד חכם אותו ניתן לשאול שאלות בלימוד, אז יכול היה ר' בצלאל להתעכב גם שעות ארוכות. משהתקרב בסקרנות, שמח ר' בצלאל לקראתו, וסיפר לו כי מצא סכום כסף גדול באמצע הרחוב, וכעת הוא דן בשאלה מעניינת שישמח לשמוע את דעתו של הרב פנחס בעניין - האם מי שמשיב סכום כסף גדול למאבד מקיים מצוה אחת, או שמא בכל פרוטה שמחזיר ישנה מצוה בפני עצמה. ר' בצלאל אמר שהכריע כי בכל פרוטה ישנה מצוה, ולכן מבקש מהרב פנחס שיעזור לו לספור את הכסף, כי עז חשקו לדעת בכמה מצוות הוא הולך לזכות. הסכום היה גדול, ופניו של ר' בצלאל נהרו כשהתברר כי הסכום הנמצא שווה אלפי פרוטות, שמשמעותן הוא אלפי מצוות שזכה להם בהיסח הדעת. במהלך הספירה שאל הרב פנחס את ר' בצלאל - הרי לא סוד הוא מצבך הכלכלי הקשה, עד כדי רעב של ממש, מי אמר כי הנך חייב להחזיר את הכסף?! הרי אין בכסף סימנים ונראה כי על פי דין, הכסף במקרה הזה שייך למוצא. ר' בצלאל החוויר וזעה קרה כיסתה את פניו ונראה היה כי עומד להתעלף. "אתה מבין את מה שאתה אומר"? מלמל - "בכסף הזה לא אשתמש בשום אופן אלא אחזירהו בכל מקרה, איזה טעם יהיה ללחם שנאכל אני וילדי תוך ידיעה שאנו נהנים מהפסד של יהודי אחר?! אבל אם לי מצוה להחזיר את הכסף משמעות הדבר היא כי ברגע זה הפסדתי אלפי מצוות". ר' בצלאל היה נראה במצוקה של ממש עד שהרב פנחס ממש חשש לשלומו. הוא נטל לידיו את הכסף והתחיל לחפש איזשהו סימן שיחייב את ר' בצלאל במצוות השבת אבדה, ורק כשמצא החל ר' בצלאל להרגע.