"אלה תולדות יעקב יוסף"

בפתיחה לפרשתנו מכריזה התורה שוב: חלומו של יוסף התקיים! כל האחים ירדו למצרים והשתחוו ליוסף. יוסף הצליח לכפות על האחים להוריד אליו את כל המשפחה כולל בנימין. כמו שהבטחנו בשבוע שעבר )בפרשת ויחי(, נשתדל להסביר את הקשרים המיוחדים שיש בין יוסף ובנימין.
שני בניו של יוסף נושאים בשמם זכר למעמדו של יוסף. מנשה הבכור מזכיר את ימי הנשיה והשכחה כביכול, ימי החושך בבור. אפרים מזכיר את המהפך האדיר שהושיב את יוסף על כס המשנה למלך.
לבנימין עשרה בנים, כמפורט בפרשת ויגש:

גם הם נקראו על שם מה שאירע ליוסף. כך מסביר המדרש:
שנים עשר בנים אלה היו אמורים להיות בניו של יוסף כמבואר במדרש:
אכן מנהיגים שיצאו מבנימין נחשבו כראשי בית יוסף כמו שמצאנו בענינו של שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים שבא לקבל את פני דוד לאחר מרד אבשלום. וז"ל הכתוב:
בפוטנציאל אדיר זה של "ראוי היה יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים" טמונה גם סכנה גדולה. יוסף עלול היה לחשוב שהוא איננו זקוק לאחיו בדרך אל הגשמת חזון האבות – הקמת עם אשר ישמר את "דֶּרֶךְ יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית י"ח יט). לכן, כפי שהסברנו בשבוע שעבר בדברינו לפרשת ויחי, הברכות של יוסף ובנימין הם חלק מהברכות של כל האחים והברכות של בני יוסף בפרשת "וזאת הברכה" הן חלק מברכות כל השבטים.

רק באיחוד כוחותיהן של רחל ולאה "אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (רות ד' יא)
נוכל להתמודד גם היום עם האתגרים הניצבים בפנינו.