בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הסוכה והלכותיה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

סוכות במחסומים

האם חיילים השומרים במחסומים ברחבי יש"ע חייבים בסוכה? - האם יש פטור של ה"עוסק במצווה"? או האם דינם כ"הולכי דרכים"?

undefined

הרה"ג יעקב אריאל

תשס"ב
5 דק' קריאה
שאלה: האם יש חובה להקים סוכות לחיילים במחסומים ברחבי יש"ע?
תשובה: במסכת סוכה דף כו, עמוד א, כתוב:
"תנו רבנן הולכי דרכים ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום הולכי דרכים ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה הולכין לדבר מצוה פטורין בין ביום ובין בלילה כי הא דרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דרגלא לבי ריש גלותא הוו גנו ארקתא דסורא אמרי אנן שלוחי מצוה אנן ופטורין תנו רבנן שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום שומרי העיר בין ביום ובין בלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה שומרי גנות ופרדסים פטורין בין ביום ובין בלילה וליעבדי סוכה התם וליתבו אביי אמר תשבו כעין תדורו רבא אמר פרצה קוראה לגנב מאי בינייהו איכא בינייהו דקא מנטר כריא דפירי".


והלכה כרבא ששומרי גינות ופרדסים פטורים מסוכה והטעם משום פירצה קוראת לגנב ואם ישבו בסוכה רק במקום אחד יבוא הגנב מצד אחר ומכיון שעליהם לסייר את המקום סביב סביב ואינם יכולים לשבת במקום קבוע הם פטורים מסוכה. אך שומרי כרי (=ערימה) של פירות תלושים החונים במקום אחד חייבים בסוכה. וכן פסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן תרמ:
"שומרי גנות ופרדסים פטורים בין ביום ובין בלילה שאם יעשה השומר סוכה ידע הגנב שיש לשומר מקום קבוע ויבא ויגנוב ממקום אחר לפיכך אם היה שומר כרי של תבואה שיכול לשמור כולו ממקום אחד חייב לעשות סוכה במקום ששומרו".

ולפי זה, חיילים המוצבים במחסומים נייחים וקבועים חייבים בסוכה.

ואילו בירושלמי מצינו שחיילים פטורים מסוכה דף י:
"תני שומרי העיר ביום פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה. שומרי העיר בלילה פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר ביום ובלילה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. הדא דאת אמר בשומר גייסות אבל בשומרי ממון עשו אותן כשומר גנות ופרדיסין. אבודמא מלחא הוה דמך קומי חנותיה. עבר רבי חייה בר בא אמר ליה איזיל דמך גו מטללתך".


הירושלמי מוקשה לכאורה, משמע מדבריו ששומרי ממון חייבים בסוכה, אך הוא משווה אותם לשומרי גינות ופרדסין והרי אלו פטורים מהסוכה, כמבואר בתוספתא שהובאה לעיל מהבבלי. (ודוחק לומר שגירסת הירושלמי בתוספתא הייתה שונה מזו של הבבלי)?
והמסתבר לומר בדעת הירושלמי שכוונתו לא לשומרי גינות ופרדסים נטועים אלא לפירותיהם המכונסים בכרי. ולפי זה עלינו לומר ששומרי גייסות אע"פ שהם קבועים במקום אחד פטורים מסוכה. אך שומרי ממון הקבועים במקום אחד כגון שומרי כרי של תבואה חייבים. והטעם לחלק ביניהם הוא ששומרי ממון אינם עוסקים במצוה בעוד ששומרי גייסות עוסקים במצוה והעוסק במצוה פטור מן המצוה. (עיין "לבושי שרד" על המגן אברהם סימן תרמ, וגליון הש"ס על הירושלמי שם).

וראיה לפירוש זה ששומרי גינות ופרדסים המוזכרים בירושלמי הם שומרים נייחים הוא המעשה המובא בירושלמי בסמוך באבודמא מלחא שהיה שומר את חנותו וחייבו רב חייא בר אבא לבנות לו סוכה. שמירת חנות אינה מחייבת ניידות ולכן היא דומה לכרי של תבואה והשומר חייב בסוכה (עיין "יפה עיניים" שהקושיא מסמיכות המעשה של אבודמא. עיין שם, ולעניות דעתי נראה כמו שכתבנו).

ולכאורה שני דינים נפרדים הם פטור שומר נייד הוא משום "תשבו כעין תדורו" ופטור שומר גייסות נייח הוא מדין העוסק במצווה. ונפקא מינה גדולה ביניהם. פטור "תשבו כעין תדורו" הוא דין פרטי שנאמר בסוכה והוא פטור מעצם הישיבה בסוכה. התורה לא חייבה אדם בסוכה אלא אם כן הוא זקוק לבית ובסוכות סוכתו היא ביתו. אך מי שגם בימות השנה במצב דומה אינו זקוק לבית, כגון שומר נייד, פטור בכלל מסוכה בשעת ניידותו וכן הולכי דרכים. וכמבואר בתוספות סוכה דף כו, עמוד א, דבור המתחיל "הולכי דרכים ביום":
"כל זה נפקא מתשבו כעין תדורו שכשם שאדם בביתו אינו נמנע מלצאת לדרך וכן מצטער דפטרו לעיל מן הסוכה היינו מתשבו כעין תדורו דאין אדם דר במקום שמצטער".


אך פטור העוסק במצוה אינו פטור מעצם הישיבה בסוכה. דין זה נאמר בכל התורה כולה ומקורו של דין זה מבואר במסכת סוכה דף כה, במשנה:
"שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה".

ושם בגמרא:
"מנא הני מילי דתנו רבנן בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב מאי משמע אמר רב הונא כדרך מה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה עסוק מי לא עסקינן דקאזיל לדבר מצוה וקא אמר רחמנא ליקרי אם כן לימא קרא בשבת ובלכת מאי בשבתך ובלכתך בלכת דידך הוא דמיחייבת הא בלכת דמצוה פטירת".


ואם הוא היה עוסק במצוה בשאר ימות השנה היה אוכל וישן בבית נמצא שבסוכות הוא חייב בעצם בסוכה במקום בית. בכל זאת הוא פטור מלטרוח לבנות סוכה כי הוא טרוד במצוה ואין לו זמן לבנות סוכה ומכיון שאין לו סוכה הוא נאלץ לאכול ולישון בבית. אך אין הוא פטור בעצם מישיבה בסוכה. ולכן, אם יש לו זמן לבנות סוכה מבלי שהדבר יעכב בידו את קיום המצוה שהוא עוסק בה עליו לבנות סוכה ולישון בה. ורק כאשר קיום המצוה מונע ממנו מלאכול בסוכה הוא פטור גם מהישיבה בסוכה כגון חתן ושושביניו שאין להם מקום בסוכה.
ובתוספות סוכה דף כה:
"פרש בקונטרס וכן משמע בגמרא דקאמר הולכי לדבר מצוה פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה ומשמע אע"פ שאין הולכין אלא ביום דאי דאזלי ביממא ובלילה אפי' לדבר הרשות נמי פטירי כדקתני בברייתא ועוד עובדא דרב חסדא ורבה בר רב הונא דגנו ארקתא דסורא ותימה אם יכולין לקיים שניהם אמאי פטורין דאטו אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו מי מיפטר בכך משאר מצות ובפ' אין בין המודר (נדרים דף לג) גבי המודר הנאה דמחזיר לו אבידתו אע"פ דמהני ליה פרוטה דרב יוסף משום דלא שכיחא ואי כל זמן שאבידה בביתו מיפטר מלמיתב ריפתא לעני אם כן שכיחא היא אלא ודאי לא מפטר אלא בשעה שהוא עוסק בה כגון טלית של אבידה ושוטחה לצורכה או בהמה שנותן לה מזונות דלא שכיחא שבאותה שעה יבא עני לשאול ממנו וצריך לומר דהכא נמי איירי בכי האי גוונא דאי מיטרדי בקיום מצות סוכה הוו מבטלי ממצות".


אומנם יש חולקים על התוס' וסוברים שהעוסק במצוה פטור מן המצוה גם כשאינו טרוד במצוה ויכול לקיים את שניהם אך גם לדעתם אין זה פטור בעצם ממצות סוכה אלא פטור מקיום שתי מצוות בו זמנית ומסתבר שאם מקיים את שתיהן מבלי שאחת תפריע את חברתה הרי זה משובח. למעשה נפסק להלכה כשיטת הר"ן. כמבואר בשולחן ערוך, אורח חיים סימן לח:
"כותבי תפילין ומזוזות הם ותגריהם ותגרי תגריהם וכל העוסקים במלאכת שמים פטורים מהנחת תפילין כל היום זולת בשעת קריאת שמע ותפלה: הגה ואם היו צריכים לעשות מלאכתן בשעת קריאת שמע ותפלה אז פטורין מקריאת שמע ותפלה ותפילין דכל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן".


ולפי זה אם יש לו מישהו אחר, שאינו טרוד במצוה אשר יכול לבנות לו סוכה, על אותו אחר מוטלת האחריות לבנות לו את הסוכה והעוסק במצוה חייב לשבת בה אם אין הדבר מפריע לו לקיים את המצוה.

ואם כן חייל המוצב במחסום קבוע ואינו יכול לבנות לעצמו סוכה, כי הוא טרוד רוב הזמן בשמירה במחסום, אך יש גוף אחר אשר יכול להקים עבורו סוכה, כגון הרבנות הצבאית, על הרבנות הצבאית להקים את הסוכה והחייל ישב בה בשעת האוכל. אלא אם כן גם כשהוא אוכל עליו לעמוד על משמרתו במחסום שאז יש לו דין שומר נייד שהוא פטור מן הסוכה.

נפקא מינה נוספת בין שני הגדרים תהיה לחיוב סוכה בלילה הראשון. אם פטורו מדין תשבו כעין תדורו בלילה הראשון הוא לא נפטר מסוכה ועליו להפסיק את שמירתו - אם מדובר בשמירת ממון - ולשבת בסוכה. מה שאין כן מי שפטור מדין עוסק במצוה, גם בלילה הראשון הוא פטור מהסוכה. נמצא אפוא שחייל העומד על משמרתו פטור גם בלילה הראשון מסוכה. מיהו אם הוא מסיים את משמרתו בעוד לילה עליו לאכול כזית לחם בסוכה. (עיין משנה ברורה סימן תרלט, שאע"פ שלכתחילה זמן אכילה בלילה ראשון הוא עד חצות בדיעבד חייב כל הלילה) וכן אם הוא מתחיל את משמרתו לאחר רדת החשכה עליו להקדים ולאכול כזית בסוכה מיד עם חשכה. ובשעת הדחק יכול להקדים ולאכול בין השמשות (אך בלי ברכה) ואם יוכל לאכול עוד הפעם בהמשך הלילה אחרי חצות עליו לחזור ולאכול בסוכה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il