"ויעקב נסע סוכותה"
יעקב אבינו הוא הנייד שבאבות. "ויברח יעקב שדה ארם" ואף שם לא ישב במנוחה כי אם נאלץ להתמודד עם נכליו של לבן. עם חזרתו ארצה ביקש יעקב לישב בשלוה "וישב יעקב" אולם מיד קפץ עליו רוגזו של יוסף. רק במצרים בערוב ימיו מצא שלוה יחסית. אולם גם שם לא נאמר "וישב יעקב במצרים" אלא נאמר רק "ויחי יעקב". חיים - כן, ישיבה - לא. אין ישיבת קבע בחו"ל.

ניידות וארעיות מנוגדות ליציבות וקביעות. אדם זקוק ליציבות נפשית. אחרת אישיותו עלולה להתערער. גדלותו של יעקב היא ששמר על יציבותו הנפשית בכל מצבי החיים הקשים שעימהם התמודד. עם לבן גרתי ותריג מצוות שמרתי. יעקב נאלץ להתפתל ביחסיו עם קרוביו, עשיו ולבן, עם עיקש תתפתל. הוא נאלץ לנקוט בדרכי עורמה והתחכמות כדי להערים על רמאים וצודים שהתנכלו לו על מנת להישרד. הוא גם שילם על כך מחיר כבד. אולם אישיותו לא התעקמה. הוא נשאר ישר ותם דרך. יעקב איש תם. תיתן אמת ליעקב.

אף שני שמותיו של יעקב מציינים את חוסנו הנפשי מול תנאי החיים בהם חי. הוא נקרא יעקב על שם העקב, החלק המעוגל בקצה הרגל. ומכאן נגזרות גם העקיפה והעקימה של החורג מהקו הישר. למילה עקב יש גם משמעות של סיבה המסובבת סיבות, כשם שהמילה "בגלל" מקורה בגלגול ובעיגול המסתובב ומביא בעקבותיו את יתר חלקי המעגל (עיין רמב"ן בתחילת פרשת עקב). השם ישראל מכיל בתוכו את המילה ישר ואכן כינויו של ישראל הוא גם ישורון. כי שרית עם אלהים ואנשים ותוכל, כלומר למרות מאבקיך והתמודדויותיך עם כוחות רבים וחזקים ממך נשארת ישר, לכן שמך יהיה ישראל.

ישראל - השאיפה ליושר לתום ולאמת - הוא השם האידיאלי. יעקב - הצורך להתמודד עם המציאות האכזרית והמרושעת בעולמנו - הוא השם הריאלי. המתח בין האידיאל והריאל מלווה את תולדות ימיו הארוכה והמסובכת של עם ישראל, שנקרא בעיקר על שמו האידיאלי של אבינו. ללמדך שלמרות כל ההסתבכויות וההתמודדויות השאיפה ליושר ולאמת לא התמוטטה, אדרבה התעצמה והתחזקה. היהודי הנודד, גם כאשר הלך בגיא צלמות לא ירא מהכוחות הרעים שניסו להעבירו על דתו ודעתו. וכאשר עינו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. עם ישראל בדרכו הארוכה והמפותלת נפגש עם תנאים משתנים ועם תרבויות שונות ומתחלפות אולם עקרונותיו הנצחיים נשארו מוצקים וקבועים. כבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ועובר בתוך כל העברים ימין ושמאל מזרח ומערב. גמישות מיוחדת זו, שעם כל גמישותה נשארת ישרה וזקופה, זהו כוחו המסתורי של יעקב שמבחינה זו לא מת. מה הוא בחיים אף זרעו בחיים.

יעקב וסוכות ע"פ הזוהר:
לפי הזוהר יש קשר ישיר בין יעקב אבינו לחג הסוכות. התורה אומרת בבראשית פרק לג:



הזוהר דורש את סמיכות הנושאים, שילוח עשיו שעירה וסוכות, כסמיכותו של יום הכיפורים, בו שולח השעיר לעזאזל, לכניסתו של עם ישראל לסוכה. לאחר שיעקב, איש הרוח, השתחרר מהשפעתו של עשיו, איש החומר והכוח, יכול הוא להסתופף בצל האמת והאמונה בסוכה. היא האנטי תיזה של הכוחנות, האלימות והרשעה. אין בה כמעט שום דבר פיזי אלא בעיקר הלכה ואמונה.

בעצם יש בסוכה מסר כפול: מצד אחד הסוכה מציינת את הניידות את הארעיות. לכשתמצי לומר את הגלות. סוכת עראי. מאידך, תשבו כעין תדורו, שבעה ימים עושה אדם את ישיבתו בסוכה קבע ואת ביתו ארעי. לכשתמצי לומר מקום קדוש מעין ארץ ישראל זוטא גם בנכר. ואין סתירה בין השנים. גם בגלות, בתנאים קשים, כשנדדנו במקומות פרוצים לכל רוח, בין חייתו טרף, גם שם ודווקא שם פיתחנו את תרבותנו והעצמנו את רוחנו.

ולמסר כפול זה יש השלכות אקטואליות מרחיקות לכת. הבית היום פרוץ. כלי התקשורת, הכתובה, האלקטרונית והמדוברת, לגווניהם הרבים, פרצו את הבית לעולם הרחב ורוחותיו חודרות לכל פינה. הבית אינו יציב עוד כבעבר, הוא רעוע. הוא אינו עוד מבצר מוגן כפי שהיה. עם זאת הוא בית יהודי, ויישאר כזה לעד חרף כל הנסיונות לקעקעו חלילה. בו, ובעיקר בו, יכולה וצריכה להישמר ולהתפתח רוחם של היחיד של המשפחה ושל העם. הדבר ניתן. יש בכוחותיו הפנימיים של עמנו, שירש מיעקב, להתמודד עם הבעיות הקשות והחמורות. ניתן להתגבר על הפיתויים ולמנוע את הסכנות. כולנו בני ישראל ששרה עם חזקים מאלו. יש בכוחנו לסנן ולקלוט רק את הטוב והיפה, הישר והאמיתי, ולפלוט את השקר והכיעור, הגס הפרוע והמרושע. גם אם דלה ורעועה נראית לכאורה סוכתנו כוחות רוח איתנים ממלאים את פרצותיה ומחזקים את בדקיה.

"כי יצפנני בסוכו ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני".