"ותחסרהו מעט מאלוקים"
מאמר ד', פרק י' - שיעור מס' 9
המחבר מביא שתי ראיות מצד השכל להשגחת ה' על האדם. הראשונה היא מצד המקבל והשנייה מצד הנותן. מצד המקבל – זה שקיבל האדם שכל שיש בו מעט מדעת קונו המאפשר לו להגיע למדרגות עליונות ביותר בדעת ה' וקרוב למעלת המלאכים – מלמד על ההשגחה הייחודית הדביקה בו. ומצד הנותן – שמצד חכמתו ויכולתו לא ייתכן שיבצר ממנו להשגיח במעשה ידיו ולהביאם לשלמותם המקסימאלית, ולא ייתכן שיימנע מלעשות כן אחרי שהוא לא יעשה עוול, וכמו כן, מצד היותו בורא האדם לא ייתכן שיזניחו על צד המיאוס, כפי שחשבו הפילוסופים.
המחבר הראה את הראיות הללו מספר איוב, ומדברי דוד במזמור "ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים".