ביאורו של הנצי"ב לסדר הפסוק "אדם כי יהיה שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת שהפסוק מדבר דווקא על ת"ח בא"י.(ששם יש שילוח מחנות וכל שאר דיני המצורע).
מחלוקת רש"י וה"שאילתות" בביאור סוגי הצרעת (שאת ובהרת),קושיות הנצי"ב על דעת רש"י.
שאלת הנצי"ב שלכאורה המילים "וראהו הכהן" בסןף פס' ג הנם מיותרות ותירוצו.
ע"פ התירוץ הנצי"ב לומד עקרון מוסרי.