השבוע ננסה להראות כיצד מעשיו של משה רבנו לאחר המחלוקת בענין קורח ועדתו השפיעו לדורות. על פי זה נמצא מקור לפעילותו הנועזת של שלמה המלך בחצר המקדש בירושלים.
בנאומיהם האישיים, של משה רבנו בפרשתנו ובנאום הפרידה המקביל של שמואל הנביא המופיע בהפטרה, נקבעו תקנים לדורות ביחס להנהגותיהם של מנהיגי ציבור. הימנעות מתחיבת יד פרטית בקופה הציבורית היא עקרון יסוד מנחה בהליכותיהם של ראשי העם.
על משה רבנו קמים מתנגדים, ולכן הוא מציע לקב"ה שיודיע לעם מי המנהיג. תוך כדי הוא הולך לדתן ואבירם כדי לשכנעם אישית, דבר הגורם להתרסה חמורה יותר כנגד תפקידו. משה חוזר נפגע ומבקש מה' שלא יקבל את מנחתם. מה התחדש למשה בניסיונו זה, מדוע לא פנה משה אל ה' קודם לכן, ומה פשר הנימוק שבפיו?