יש מחלוקת אם מצילים אדם שהוא רוב גוי, הרמב"ם אומר שלא מצילים. ע"פ הרמב"ם הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב? מה יהיה דין אדם גוסס שרוב גוססים למיתה. חתם סופר למה מותר למול והרי יש שמתים. הדיון על ניתוחי מתים
הגמ' מדברת על מקרה של ארוסה מעוברת, היא ודאי עברה איסור, הגמ' אומרת שלא אסורה לבעלה משום שהוא מודה ועוד שהלכה כרבן גמליאל
מחלוקות הראשונים איך להבין את ''ועוד''
דין ''יכיר''
"ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" בשביל שאברהם לא יוכל לטעון, מה העניין? הקשר לעתיד לבוא
עניין בשכמל"ו, המהר"ל על בת מלך שהריחה ציקי קדירה, ההבדל בין השם הנקרא לשם הנכתב
רש"י בדף ט. אומר שפיתוי קטנה אונס הוא ולא נאסרת על בעלה
יש שתי גמרות שאומרות אותו דבר, אחת אומרת שכהן לא יישא קטנה כיוון שאם היא תזנה תחתיו היא תיאסר עליו, וזה דווקא בכהן כי באשת ישראל נחשבת אנוסה אם זינתה
המהרי"ק אומר שאישה שלא ידעה שאסור ובגדה בבעלה תהיה אסורה עליו כיוון שהתורה הקפידה על המעילה בבעל ולא בה' - ראיה מאסתר. חקירה האם האונס מתיר או הרצון אוסר.
ידוע לנו שספק דאורייתא לחומרא וספק ספיקא לקולא, המקור לזה בכתובות ט. ובע"ז ע"ד ששם מדובר על טבעת של ע"ז ששם דווקא היא לא בטלה
למה ספק ספיקא לקולא? אומר הרשב"א משום רוב, חולקים עליו בגלל הבנה אחרת של המושג רוב
הרמב"ם מבין שספק דאורייתא לחומרא זה דרבנן מוסיף הכס"מ שצריך להסביר שבחייבי כריתות זה יהיה דאורייתא, הסבר הסברא לחלק ביניהם. הסבר לא ע"פ הכס"מ
הגמרא אומרת שיש אפשרות לגייר גר קטן מדין זכין
מקשים שיש שתי סיבות שלא תהיה זכייה מדין שליחות
הגמ' מביאה מציאות של גר קטן שיש לו ממון ותוס' אומר שירש את אמו שהתגיירה כשהיתה מעוברת - אין אפשרות לגייר קטן
גר שהורתו שלא בקדושה לא חייב על אביו והרמב"ם אומר שלא חייב על אמו משום היקש
קטן צריך גיור בשביל הגויות מצד האבא.
הרמב"ם אומר שברכת האירוסין היא ברכת המצוות ולכן צריך לברך לפניה וא"א אחריה
דעת הראב"ד שאפשר וצריך לברך אח"כ שמא האישה לא תרצה להתחתן, הרמ"ך אומר את זה בכל מקרה שבו המצווה תלויה בבן אדם אחר
מקור מהגמרא לדברי הרמב"ם שא"א לברך אחרי, הגמ' מסבירה שזה תלוי בכך שהברכה דרבנן
הרא"ש מביא חכם שאומר שברכה מעכבת בשחיטה
הסבר החכם הוא בירושלמי שאומר שברכות דאורייתא
שני אפשרויות לטעם ברכת המצוות והסבר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד
ראינו כבר שני תירוצים לשאלה למה "לדרוש להו דאונס שרי" הרי מדובר בגילוי עריות, המאור מביא תירוץ נוסף, גילוי דעריות מותר במקרה שהגוי עושה להנאת עצמו, הרמב"ן חולק. הנאת עצמן שמותרת בע"ז זה כשהגוי נהנה שהיהודי מכבד אותו ולא שנהנה מעצם הע"ז. הבנת לפני עור. כל יהרג ואל יעבור נובע מחילול ה'
הגמ' בכתובות אומרת שאשת איש לא צריכה למסור את הנפש על להיבעל להגמון, שואלים הראשונים למה והרי זה גילוי עריות?
ר"ת עונה שביאת גוי לא נחשבת עריות וע"פ זה התיר לגוי שבא על אשת איש ואז התגייר להתחתן עם אותה אישה
הרא"ש מחדש שלא אסורה לבועל משום שהאיסור מגיע דוקא שלפני כן היתה מותרת לו
התפארת שמואל מחדש מכך עוד היתרים והתרומת הדשן דוחה אותו
הרמב"ם אומר שקודם מתן תורה אדם פשוט היה מכניס את האישה לביתו והיו נחשבים נשואים. מהתורה יש הבדל בין ליקוחין-קידושין לבין נישואין. ע"פ הרמב"ם בין האירוסין לנישואין אסור לו לבוא עליה מדברי סופרים, מה משתנה בין האירוסין לנישואין. אם היא נערה מאורסה אם היא זינתה היא בסקילה ונשואה דינה בחנק. אם היא נערה גם אביה וגם בעלה יכולים להפר את נדריה. מה מהות הנישואין
אישה נחשבת נשואה מהחופה, כאשר היא נידה ישנה מחלוקת אם נחשבת כנשואה הרמב"ם אומר שלא נחשבת נשואה, אך הר"ן אומר שכן נחשבת נשואה, לעומת זאת אומר הרמב"ם שאם ברך ברכת חתנים לא צריך לברך שוב. אלא אומר הבית מאיר יש פה שני חלקים היתר הביאה והקניינים. דיון על קניין בשבת
ההסתכלות על המצב, אפשר לראות את הנישואין כשותפות, אפשרות שנייה זה שהנישואין נעשים מתוך חזון משותף. רוח השוויון שיש בעולם היא טובה במקורה. צריך להבין את המציאות באותם זמנים ולהבין את רוח ההלכה במציאות השונה היום
דיון בגדר מצוות העלייה לא"י מתוך דברי התוס' ע"פ המוהרי"ט. מח' אם דין הכל מעלים לא"י הוא מדין מצוות ישוב א"י או משום המצוות התלויות בארץ. המשך הדיון בגדר מצוות ישוב א"י בעבר הירדן המזרחי.
רע"א אומר שכאשר יש תריורי חזקה ומיגו אתועיל הואיל ועדים זה הבירור הכי מוחלט שאפשר לעשות, שום בירור נוסף לא יעזור. אבל כאשר זה חזקה קמייתא שהיא לא בירור אלא הכרעה זה יעזור. ודווקא כאשר על זה הנידון, אבל זה מועיל אם רק מה שיוצא מהם.
דיון בגדר התנאי בשאלה מה קורה במקרה שלא התקיים התנאי, האם הייתה מכירה שהתבטלה או שמא אם לא התקיים התנאי אז המכירה מבוטלת מעיקרא. הרחבת הדיון ע"פ הראשונים בסוגיות אחרות.