המלכת ה' היא דווקא בקול שופר, השופר מעורר לתשובה, מה מיוחד בתשובה זאת? השופר מעורר את עומק הלב. זאת התשובה שבה קונה את עולמו בשעה אחת, תשובה שיוצרת בריאה חדשה, קומה חדשה על גבי הישנה. הכל מתחיל מהצימאון לאלוקים.
החינוך המודרני דוגל בשלילת עונשים, שהביאה להתפרקות הסמכות בכל המעגלים. הראי"ה קוק מגדיר את מקומה החיוני של היראה בחינוך, וקובע שאין לה תחליף מול כוחו העז של היצר.
מדוע דווקא בקרבן פסח באו אותם אנשים טמאים (אנוסים) ובקשו פיתרון לבעייתם? כעומק הטומאה (החטא) צריך להיות עומק ההיטהרות ממנה; משל מהגעלת כלים; גדלותה של האמונה של התורה היא דווקא בגלל שהיא נגישה לכל (בניגוד לפילוסופיה); דברי הרמב"ם על הדרך לקניין תורה; לימוד תורה מתוך קישור לעמ"י; נשמה אלוקית בכל יהודי: ההסתכלות השלימה על היהודים החילונים; מחוייבות בני התורה לשאת בעול המצב.
התשובה ובקשת הסליחה באלול מעוררים את תחושת החרדה, אך גם מרוממים את האדם לדרגת הקרבה הגבוהה ביותר לבורא. מתוך החרטה שעוקרת את החטא מעיקרו, נפתח הפתח לנחמה ולשמחה.
האם ניתן לכפות את הלב לאהוב את ה' בכל עת ובכל מקום, כפי שאנו מצווים בתורה? התשובה לכך נעוצה בעבודה מחשבתית, וביצירת אטמוספירה של אהבה וחום שתגרום לנו להרגיש אהובים ולרצות גם לאהוב
בקריעת ים סוף התבררה בודאות שליטת הקב"ה בטבע ואין מקום להסבר מדעי; "אז ישיר" - שירה המגיעה מהמקור העליון ומתמשכת לעתיד לבוא; השירה מסמלת עבודת ה' מתוך שמחה ושלמות; שלמות עבודת ה' היא עשיה לפי כל הדיקדוקים ביחד עם כוונה מלאה.
התגובה העגמומית לרצף המאורעות שפקד אותנו - מהקורונה והאסון במירון ועד מבצע 'שומר החומות' - היא לא רק טעות בהבנת המציאות, אלא גם עמדה נפשית לא יהודית. האדם המאמין אופטימי תמיד.
החמלה היא ערך נעלה ביהדות, אבל לא ערך מוחלט – היא חייבת לעמוד באיזון נכון עם ערך הקדושה , חמלה לפרט עלולה להתגלות במבט רחב יותר כפגיעה בכלל , מענה לשני פרסומים שהסעירו לאחרונה את השיח ההלכתי־מגזרי.