העזות איננה מידה מגונה, השאלה היא היכן האדם משתמש בה. כשבא היצר הרע אל האדם לא נדרשת לאדם מידה של ביישנות או של אורך רוח, כאן יש צורך להפעיל את מידת העזות, על מנת להתנער מן הפיתוי ולהשליך את היצר מעל האדם.
ישנם אנשים המשקיעים את כל מרצם לשמור שלא יחטאו; השתקעות בשמירה בכיוון של "מה לא", בלי מאמץ ליצירה והתחדשות, עלולה להביא לידי כך שהאדם ימצא את עצמו יושב לפני האורווה הריקה, שלמרות בכל המנעולים שעליה, נגנב הסוס ממנה.
הפחד מהחטא צריך להיות מושלם, עד כדי רצון שתסולק סיבת החטא, כלומר יצר הרע, וזאת יחד עם ההכרה השכלית שליצר הרע יש תפקיד בבניית העולם; לאחר יעקב אבינו, פחד זה אינו נוגע בעצם החיים, משום שיעקב חידש את סגולת ישראל, שאינה בטלה גם לאחר החטא.