הרב מלמדנו, שכדי להבין איך לדבר אל העם בשפתו - צריך להבין את הדור: מה הוא מרגיש ומה מעסיק אותו. בשביל כך, "החובה הראשית" היא שהנהגתנו תהיה בריאה בגוף ובנפש.
הרחבה והעמקה בנושא: גדולי ישראל מלמדים, שתפקיד החכמות החיצוניות הוא לשמש את חכמת התורה. מדברים על כך הרמב"ם, המהר"ל, הגר"א ובית מדרשו - רבי ברוך משקלוב, רבי ישראל משקלוב והנצי"ב. גם מרן הרב - באגרותיו, ובביאוריו לאגדות רבה בר בר חנה.
חוסר דרישת ד' נובע בתחילה מעצלות - נטיה לפטור את עצמנו מלהתבונן בדברים ובשאלות הנשגבות שבחיים, ע"י נתינת תשובות 'דמיוניות'. אח"כ זה נעשה טבע שני, עד שקשה לאדם לפרוש מדרכו זאת, וביחס לדברים האמיתיים הוא מרגיש ניכור.
מושג גדול ורחב, כ'דרישת ד'' - גורר אחריו בלבולים גדולים. ואכן, חוסר ההבנה בנושא הזה - היה גורם הגלות של עמ"י בבית המקדש הראשון. 'דרישת ד'' הוא מאמר הפתיחה למאמר 'דעת אלוקים'.
בזמן הגלות, היתה מחלוקת בין גדולי ישראל כיצד יש להתייחס לדברים הטובים שבאומות. כעת, בזמן הגאולה, עמ"י צריך לאחוז בדרכו הקדושה, ואז ממילא העניניים הכלליים שבאומות יתרוממו ויקבלו את הצורה הנכונה שלהם.
בזמן הגלות, עמ"י צריך לכבוש את כוחותיו. הסיבה אינה רק טכנית - שבגלות אי אפשר להוציא את הכוחות אל הפועל, ורק בארץ ישראל זה אפשרי. הרב מעמיק בסיבה האמיתית, נעוצה בהבנת ההבדל שבין ה'ישר' וה'כובש', ומהי הדרך המתאימה לעבודת ה' באופן ציבורי - בארץ ישראל לעומת הגלות.
הרב עומד על ההבדל בירידה הרוחנית שהייתה בבית שני לירידה הרוחנית שיש בדורו, בבית שני הירידה הרוחנית הגיע עם קלקול מוסרי, ואילו בדור שלנו יש ירידה רוחנית אך זה נובע מתביעה מוסרית גדולה, ולכן אנחנו צריכים להראות לדור שלנו שכל המוסר הגדול שהוא מבקש נמצא בתוך התורה.