את תרבות מצרים אפשר לראות היום באופן ממש מוחשי בצפון קוריאה. זו מדינה שיש לה הצבא הסדיר הרביעי בגודלו בעולם. מדינה שמחזיקה בנשק כימי ונשק גרעיני ומחזיקה מפעלי נשק גדולים. אבל רוב תושביה חיים בתת תזונה
אלה שהאמינו בישועת ה' למרות היותם במדרגה נמוכה, יצאו ממצרים ונגאלו והקימו את בית המקדש, וארבע חמישיות שלא האמינו בישועת ה' בגלל חשבונות רבים - נשארו במצרים ונאבדו מעם ישראל עולמית.
שכחת הפלא הנשגב שה' עשה עם ישראל היא יסוד כל החטאים שבני ישראל חטאו במדבר ארבעים שנה. השכחה הזו עלולה לפעול גם עלינו להשכיח מאיתנו את הברית והשבועה שאלוקים כרת עם כל אחד ואחד מאיתנו. כדי שלא נשכח אותה אנחנו מניחים תפילין יום יום.
יהודים שעיניהם סומות גרועים יותר מהגויים. כך בנו היהודים את התרבות המצרית בכישרונם הרב, וכך בנו יהודי גרמניה את הטכנולוגיה שבסופו של דבר החריבה אותם. המפעלים שבנה הכימאי היהודי פריץ הבר ייצרו את הגז שהמית שישה מיליון יהודים.
צבא נבוכדנצר מנסה לפרוץ את חומות ירושלים עם איל הברזל האחרון ומצליח. ה' סובב את פריצת שערי ירושלים באופן הזה כדי שגם תושבי ירושלים וגם נבוכדנצר יבינו כי חורבן ירושלים הוא לא בגלל החוזק שלהם, אלא בגלל החולשה הרוחנית של עם ישראל.
כאשר הרב אליהו זצוק"ל נשאל פעם איך מתחזקים באהבת ישראל, הוא השיב בבדיחות שיש בה הרבה לימוד: "אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את עם ישראל, כך אני מקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך".
דברים לזכרו של הרב חיים דרוקמן זצוק"ל
הרב זצוק"ל הסביר כי כשאדם תפוס במחשבה מסוימת, גם כשהכול יהיה לו מול העיניים הוא לא יראה משהו אחר. כך האחים לא רואים שזה יוסף, כי הם לא רוצים לראות. וכך הם לא רואים שה' איתו למרות שאפילו אנשים גסים במצרים רואים את הפלא הגדול הזה.
ניצחון החשמונאים את היוונים התגלה דווקא במנורה הטהורה ובאמצעותה התקדש שם ה' הגדול מסוף העולם ועד סופו. "והדליקו נרות בחצרות קדשיך, קבעו שמונת ימי חנוכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול", ואנו מכריזים "ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך". ובכל יום בשעת הדלקת הנרות, אנו שבים ומזכירים "הנרות הללו קדש הם... כדי להודות לשמך הגדול"
ההנאה הרצויה מנר חנוכה, שאדם יתבונן באור וייהנה כשהוא נזכר בנס של חנוכה ובאור של המנורה במקדש ויתמלא אמונה ודבקות, אהבת ה' וכמיהה לגאולה. וכיוון שהוא נהנה הנאה כזו, הרי הוא נהנה מהשמן של נר חנוכה ומותר לו להשתמש בשמן של שביעית.
"כיצד דרך השומרים? הכל לפי הפקדון. יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים... ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית, כגון שמלה וטלית. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו, כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם"
*כשסדום תחזור לקדמותה היא תהיה עיר מרכזית לכל העולם כולו. כך היה בעבר, ומעשה אבות סימן לבנים. כך הושוו בסדום כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא אלהים ולקצין אחרי הניצחון שלו על ארבעת המלכים.
בדור המבול היו צריכים לקבל שפע גדול של תורה שהם נביעו דאורייתא. השפע הזה התגלה דרך השפע הגדול של גשמי ברכה שה' השפיע להם, אבל הם לא רצו לקבל את השפע האלוקי הזה, ולכן התהפך עליהם השפע למים שבהם הם טבעו ונמחו.
אנו עוסקים בבחירות של מנהיגים שיש להם קצת דיני מלכות. אבל אנחנו רוצים את הדבר האמיתי: מנהיג שכולו ענווה וקדושה, מנהיג שכולו עוז ועוצמה, מנהיג שכולו דבק בשם ה', מנהיג שכולו קודש קודשים.
השופר שאנו תוקעים בו ושומעים אותו למטה, מעורר את השופר הגדול שתפקידו לשחרר אותנו לחרות ולהביא את האובדים מארץ אשור ואת הנידחים מארץ מצרים ומשאר הארצות לארץ ישראל.
תקיעת השופר הגדול משפיעה על כל יושבי תבל ושוכני ארץ להביא את חלקם בתהליך הגאולה. היא משחררת גם אותם מממשלות הזדון שלהם, משחררת עשרות מיליוני עבדים מחיי ניצול ושיעבוד, משחררת את העולם מעריצות המלכים ועושה דין ברשעים.
אף שמצוות שמיטת כספים בימינו היא מדרבנן, איסור מניעת נתינת צדקה או הלוואה מחשש שהשמיטה תשמיט את החובות הוא מהתורה גם בימינו. ואין לחשוש מהפסד בגלל שמיטת כספים שהרי הבטיחה התורה "כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלוקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך".
עדיף להתפלל על גלות שכינה ועל חורבן הבית יותר מכל הסליחות שאדם אומר על חטאיו "כי הוא הוא עצם הסליחה והתפלה היותר מקובלת לפני המקום, כי השעה צריכה לכך והזמן מזומן לכל איש נאמן לבלתי ישכח אהבת ירושלים וחבת ציון, וגדול זכותו נוכח פני עליון".
אל תיתן צדקה כי כואב לך בלב ואתה רוצה להרגיע את מצפונך. תן כי אתה אוהב את העני כמוך. תן כדי שלא יקשה עליו. שאם אתה נותן צדקה בגלל שרע לך בלב, הצדקה הזאת היא בשבילך.